הדת הזאת ממש מסכסכת
שיר,
אני מכירה את הבעיה שלך. גם ההורים שלי דתים, אבל לא עד כדי כך, אני לא יכולה לצאת הרבה למסיבות בגלל זה, את מבינה זה לא בגלל שהם אומרים לי לא ללכת זה בא ממני, לפי דעתי כדאי לך להגיד להורים שלך מה שבלב שלך. תהיהי יותר בעיניינים ותשתפי את הכיתה שיבינו למה את מתרחקת, כי הם לא יבינו מעצמם, תראי להם שאת גאה בזה ואל תסתירי.
ממני אלינור
לשיר:
את לא צריכה להיות מאוכזבת. לדעתי אם תדברי עם ההורים שלך אולי תסתדרי איתם ותסבירי להורים שלך שזה לא הגיוני ואולי הם יבינו אותך...
נשמה תביני אני גם דתיה ואני לומדת בבצפר דתי. ההורים שלי גרושים ואני כבר רגילה. אם את לא רוצה שזה יקרה להם תגידי לאבא שלך: ,אבא תנסה להבין אותי, אני חיה את החיים שלי .ואני אוהבת אותך ואני לא רוצה שאתה ואמא תריבו אני אוהבת ללבוש מכנסיים וזה לא אתה זה אני. אני מכבדת את זה שאתה דתי אבל אני רוצה להיות מסורתית. בבקשה תכבד גם אתה את ההחלטה שלי כי בסוף יקרה לי מה שקרה להרבה ילדים, מה שלא מסכימים בילדות עושים כשגדולים.
מאיה
אני דתיה ובכל זאת בנים מסתכלים עליי. אים בן "שם עלייך עין" זה לא בגלל הגוף, זה בגלל הנשמה.
אוהבת אני
תקשיבי שיר
אני דתיה ואני ממליצה לך להיות דתיה, אבל אבא שלך ממש לא בסדר. אם הוא דתי זה לא אומר שהוא צריך לצעוק על אמא שלך. אני חושבת שהוא לא מספיק דתי. אם הוא דתי אז הוא צריך לומר לה יפה. אני מכירה המון דתיים ואם הוא צועק עליה אני חושבת שהוא לא מאמין מספיק בקדוש ברוך הוא. אני מציעה לך לנסות כמה שיותר לפייס בינהם.
מקווה שעזרתי
מיכל
לשיר
לדעתי את צריכה לומר להורים שלך מה את מרגישה. אם תומרי להם אולי הם ישתנו. אי אפשר לדעת מה יקרה.
ממני ליטל
שיר.
רק שתדעי, יש סתם סתיגמות על הדתיים! זה ממש לא מה שכולם חושבים! את אולי לא מכירה טוב את הדתיים ולכן חוששת להכס אליה. רק שתדעי: גם אנחנו הולכות עם בנים וקובעות אתם לסרטים ועושות אתם מה כיף חיים! אין לך מה לדאוג!
מאיה
הי לך! אנחנו שתי בנות חברות טובות מאוד! לדעתי את לא צריכה להתעצבן בגלל הדת שלך, זה משהו שאת צריכה להתגאות בו, תגידי תודה לה' שנתן לך חיים טובים!!! תקשיבי שניה, שנינו לומדות בבצפר דתי! וכיף לנו שם מאוד! עכשיו לא צריך לעניין אותך בנים! למרות שזה כיף שיש חבר כי לי (ליטל) היה פעם! ואין עכשיו כי אני יודעת שלא צריך בנים עכשיו! כי בסוף את לא מתחתנת איתו או משהו כזה אוקי? לדעתי צריך להיות דתי ולהמשיך להיות דתי בלב וזהו!
דוראל וליטל
שלום שיר!
אני לא דתיה אבל אני מבינה אותך! אני חושבת שאת צריכה לדבר עם ההורים שלך ולאמר להם שאת אוהבת אותם ושכואב לך לראות אותם ככה! תנסי לציית לאביך כדי שלא יוציא את העצבים שלו עלייך. תאמיני לי הכל יסתדר,! וגם עם הורייך יתגרשו זה לא סוף העולם, ככה לך ולהם יהיה יותר טוב.
באהבה שירלי
שיר יקרה, אני בעצמי דתיה! אני יודעת שלפעמים זה קצת קשה! אבל את צריכה לראות את הצד החיובי שבזה! אולי אם הורייך לא מרשים לך חבר זה בגלל שהם דואגים לך ומפחדים שיקרה לך משהוא רע. גם אני כמוך לא הכי מקפידה ולובשת מכנס והכול, אבל זה לא מה שהכי חשוב בדת ובחיים בכלל אני חושבת שאת צריכה לשבת יום אחד עם שני ההורים שלך לבד בלי האחים (אם יש!?) ולשתף אותם בבעיה שלך ואולי ביחד תצליחו לפתור את הבעיה!
מקווה שעזרתי!
רוני
טוב תראי שיר
דבר ראשון מה שאמרת על הדת שדת לא אמורה לסכסך וזה, אז תלכי להורים שלך ותסבירי להם את הדבר, כי אחרת אני לא חושבת שהמצב ישתנה, ותגידי לאבא שלך ואמא שלך שאת לא רוצה להיות דתייה, בעיקר לאבא שלך, ואני חושבת שהם יבינו, וגם תסבירי להם שאת פוחדת שהם יתגרשו, למרות שההורים שלי בהליכי גירושים, אבל אצלי זה שונה, אנחנו לא דתיים וגם אבא שלי הוא כמעט ולא אבא, אבל לא משנה. אני מנסה להתמודד ואת פשוט תנסי לרכך את אבא שלך וזהו, זאת האפשרות היחידה!
דרך אגב אני בת שתיים עשרה
שקד
לשיר היי
אני דתייה ותאמת לא הבנתי אותך. אבא שלך דתי, אימא שלך חילוניה, אבל אני מכירה הרבה אנשים שזה ככה אצלהם. בנים או בנות הולכים עם האימא לפעמים יש כמה שהולכים עם האבא, אבל באמת באמת הדבר היחיד שכדאי לך לעשות זה לדבר עם אבא שלך או אם אמא שלך או עם שניהם ביחד, זה רק יעזור לך
אוהבת טל
לראש העמוד