בלעדיך

מביטה בטיפות הזולגות
בגשם שבחלוני.
יודעת שהכל יהיה אותו הדבר
לא ישתנה מחר.

השמש תחזור לצאת.
הירח יהיה יותר ירח.
הנהר יהיה יותר נהר.
ההרים לא יתמוטטו.

מדוע אני נשארת אילמת
אבודה בתוך מבטך,
מדוע הכל כה מרוחק
בלעדיך אין יותר שום דבר.

מדוע לא קיימות הפיות,
ולא הנסיכים, ולא החלומות,
מדוע הכל הוא שקר
בגלל שבלעדיך
כבר אין יותר חיים.

יום אחד הכל יתבהר
תגיע לחפש אותי,
בכרכרה לבנה
כמו בסיפורים של פעם.

אתה תמשיך שם,
אני אמשיך לחלום,
הנשיקה הזאת שבסוף
גנבתי לך למרות הכל.

קרין