בלתי מקובלת
סיפורי העצוב מתחיל כך:
אני בת לאמא יהודיה ואב נוצרי.
הגעתי לבית הספר "היובל" בכיתה ד'
ומאז אני מרגישה בלתי מקובלת מבחינה חברתית.
תמיד מכנים אותי "ערביה מסריחה"
ותמיד דוחים אותי בכל דבר, כמו פעילות חברתית,
עבודה בקבוצות, משימות כיתתיות,
מסיבות יום-הולדת וערבי כיתה.
זה מתבטא בזה שאני בודדה בהפסקות וגם
אחר -הצהרים ,כי אף אחד לא מתקשר אלי.
יש ימים שאפילו מתעללים בי פיזית ומילולית
או שתמיד מאשימים אותי בדברים שלא עשיתי,
אבל יש דבר חשוב שאני רוצה להגיד ושאני מודה בו,
שאני לא מלאך ,זאת אומרת שכל אחד יכול לטעות
בכל מיני דברים. גם אם אני מציקה לפעמים,
זה מפני שאני בודדה ומקנאה שאין לי אף חברה
כמו לכולם .והכי מעציב שכל זה קורה
מפני שאבא שלי ערבי נוצרי ,כאילו שהוא
הרג להם מישהו או כאילו שאני אשמה שאבי נוצרי.
אצטרך לסיים את סיפורי בדבר חשוב -
לפני חג הסוכות התחילו שתי בנות לתמוך בי
מבחינה רגשית ולהיות חברות וזה באמת עשה לי טוב,
כי בעצם זה מאוד חשוב שילד שנימצא 35-ןיב תלמידים
לא ירגיש שהוא כמו אוויר בכיתה,
אני מקווה שאף אחד לא יציק לי
אחרי שיקרא מה שכתבתי.
אם טעיתי אז סליחה!
בסך הכל אני ילדה ולא רוצחת.

איזוריס גיבור