לאחותי הקטנה יש הרבה יותר בטחון עצמי ממני
אז ככה.
אני בת שלוש עשרה ויש לי בעיה שמאוד מציקה לי! יש לי אחות קטנה ולפני שהיא נולדה ההורים שלי ובמיוחד אמא שלי תמיד היו מתייחסים אליי יותר. אני לא יודעת איך להגיד... אם הייתי עושה משהו בבית כאילו מסדרת ועוזרת, אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי כל הכבוד וזה ומחמיאה... לאחותי הקטנה יש הרבה יותר בטחון עצמי ממני! כל הזמן היא משוויצה בכל מיני דברים קטנים וזה וגם אם אני עושה משהו עוזרת או עושה דברים יפים או מיוחדים או מראה דברים שעשיתי אז לא מתלחהבים מזה כמו פעם... ישר אחותי באה ומראה דברים שלה וזה. ואז כולם מחמיאים לה ואומרים כל הכבוד איזה יופי. אני יודעת שזה דיי הרבה קנאה מצדי, ואני לא יודעת מה לעשות... הרבה פעמים אחותי מציקה לי ואז אני מחזירה לה ואז צועקים עליי וכועסים עליי... ובמקום שההורים שלי ישימו לב שזה מפריע לי הם אומרים לי הקנאה אוכלת אותך וזה. זה ממש ממש ממש מפריע לי.
בבקשה תעזרו לי!
דרך אגב אחותי בת חמש...
תודה,
חסויה.
תגובות:
וואי!!!
זה לא שאני רוצה להעליב או משהו אבל את ממש קנאית את שמה לב?כולה ילדה בת 5 תפנימי אל תיהי ילדותית ברור שצריך להתייחס אלייה ואת לא צריכה לקנא בכלל!
אבל ההורים שלך צריכים להתייחס לשתיכן באותה המידה אבל אני הכי קטנה בבית אחותי בת 27 ואחי בן 21 אני בת 11 ואחותי כבר נשואה ויש לה ילדה בת שנה ושלושה חודשים שאני מה זה אוהבת אותה והיא אותי וגם בחרתי לה את השם ואני ממש לא מקנאה בה וכשהיא תגדל אני יאהב אותה הכי שבעולם וישחק איתה ויקח אותה לאן שהיא תרצה ובגיל חמש אני יבין שהיא מנסה למשוך תשומת לב גם אני בגיל חמש הייתי כמו אחותך וכולם היו מתייחסים אליי והאחים שלי ממש לא קינאו הם הכי פינקו אותי ואהבו אותי עד היום אני הילדה הכי קטנה בבית ולא הייתה לי בעייה שתהיה לי גם אחות קטנה אבל להורים שלי מספיק שלושה ילדים ועדיין מתייחסים אליי המון רק אני ואחי בבית ומה איש בן 21 צריך תשומת לב נו באמת אבל כשאני נולדתי אחי היה בן 10 ורק בשבוע-שבועיים הראשונים שנולדתי קינא וכבר שהייתי בגיל חודש הוא היה משחק אותה חולה רק כדי לא ללכת לבצפר ולהשאר איתי בבית ואחותי הייתה בת 16 כשנולדתי והיא אהבה אותי הכי שבעולם היא עד היום מפנקת אותי מבזבזת עליי מלא כסף וקונה לי דברים ואנחנו הולכות יחד לימי כיף והיא אוהבת אותי ואת הבת שלה באותה מידה בדרך כלל אמא אוהבת את הבת שלה הכי בעולם אבל בי היא טיפלה המון ושמרה עליי והיא והבת שלה פשוט החברות הכי טובות שלי אני יושנת אצל אחותי מלא ובאה אלייה כמעט כל יום והיא אלינו אז מה הקטע שלך חסויה?ברור שילדה בת חמש צריכה מלא צומי ואת כמו ילדה קטנה מנסה להיות זאת שמחמיאים לה על כל דבר אפילו על דברים שטותיים תפנימי נגמרה התקופה!
שיואו אני לא מאמינה את כבר בת שלוש-עשרה ועוד לא התבגרת את עוד עם הקנאה המטופשת שלך?
אם היית בגיל 8-9 הייתי יכולה להבין אבל בגיל שלוש עשרה?
טוב אני מקווה שתפסיקי
נ.ב גמאני משוויצה הרבה ואז מה?
וגמאני מפונקת כמו אחותך ואז מה?
וגמלי יש ביטחון עצמי כמו לאחותך ואז מה?
טוב הייתי כאן ועוד יחזור
אה ואתר ליגה של הלייף :-P
ביוש, שחר המלכעע
לחסויה,
זה באמת הרבה קנאה מצדך..ובסך הכל זה קורה בכל משפחה.
את לא יכולה להלחם בזה או משהו..
אולי תנסי גם את לפרגן לאחותך? גם לה להגיד כל הכבוד לפעמים..
אולי אז גם היא תפרגן ולא יהיה בעיות יותר..
ומההורים תדרשי יותר יחס..
מקווה שעזרתי,
אניטה.
חסויה יקרה!
הלו תחשבי קצת בהיגיון היא כולה בת 5!!!
הילדים האלה מחפשים תשומת לב!
ההורים שלך חושבים שאת כבר לא צריכה את התשומת לב הזאת!
אז תראי לה שהם צודקים שאת כבר בוגרת!
אבל כמובן שאת צריכה יחס וחום ואהבה,
אבל את צריכה תשומת לב פחות ממנה!
כי היא קטנה ובטח מכל דבר נעלבת.
תמיד לקטנים האלה יש יותר ביטחון עצמי,כשהם יגדלו ויתבגרו,
הם יביניו שמי שמשוויץ כל הזמן ומושך את כל תשומת הלב אז לאחרים נמאס ממנו כי הוא שוויצר!
חוץ מזה את יכולה גם לפרגן לה והיא תראה שהיא כן מקבלת
תשומת לב ולא תדרוש יותר!
אולי זה גם היה חסר לה מאוד ועכשיו היא משלימה את החסר!
מקווה שעזרתי,
יעל (שם בדוי).
אני ממש מבינה אותך. לי יש שתי אחיות. עוד יותר גרוע. אחותי הקטנה, גלי, שהיא בת שלוש בסך הכול, תמיד משוויצה, ומעצבנת אותי. בדיוק כמו הבעיה שלך. נגיד, אני לוקחת את הנעליים שלי לחדר, אז היא צועקת עליי שהיא משחקת בהם, ואני לא נותנת לה אותם, והיא מתחילה לצעוק ולהרביץ לי, ואני דוחפת אותה, ואז היא בוכה וקוראת לאמא שלי, ואמא שלי מענישה אותי. גם אחותי האמצעית, לירוי, גם היא תמיד משוויצה ומעצבנת אותי. אני רק בת עשר, והיא מצליחה ממש לעצבן אותי על דברים ממש קטנים. נגיד, היא חוזרת מהגן שלה, (היא גם בת חמש, חמש וחצי...) והיא אומרת לאמא שלי שהיא קיבלה מדבקה כי היא התנהגה יפה בגן. אמא שלי מחבקת אותה, ואומרת לה יופי, כול הכבוד, איזה גדולה... היא מוציאה לי לשון ומשוויצה שאמא שלי לא אוהבת אותי, ושהיא לא מתייחסת אליי, ושהיא אוהבת אותה יותר, ושאני לא מתנהגת יפה, ושלה יש מדבקה, למרות שזה ממש לא משנה לי, ואני יודעת שזה לא נכון כול מה שהיא אומרת. ואז אני דוחפת אותה, והיא מתחילה להרביץ לי, וצועקת לאמא שלי והיא עוד פען מענישה אותי.
פשוט על תתיחסי עליה!!! מקווה שעזרתי... בטוחה שתתמודדי.
לינוי!
גם לי יש אחיות קטנות,
בנושא הראשון של ה"השווצות" של אחותך, ההורים והסובבים נותנים לה מחמאות כדי שתרגיש בטוחה ולא בודדה, אבל תאמיני לי לי ברוך ה' יש עוד 4 אחיות שקטנות ממני ואני מצליחה להתגבר אל הקנאה כי אני מראה לעצמי שאני עושה את המקסימום שאני יכולה.
בנושא השני, הורייך תמיד כועסים עלייך כי בגלל שאת הגדולה מצפים ממך ליותר, אז תנסי לקחת את הורייך לשיחה, ולהסביר שאת מבינה שמצפים ממך להיות אבל גם לך יש גבולות ודברים שאת כבר לא יכולה לסבול, ותאמיני לי שבסוף הכל ישתלם לך לטובה!!!
אני מקווה נורא שעזרתי לך,
באהבה רבה:
אלין!!!!
אני מעיין, בת 16 יש לי אחות בת 19 (משניי ההורים שלי)ואח בן 4 חודשים (מאבא שלי ואשתו החדשה). אני יכולה להגיד לך שכשהייתי קטנה, אני מדברת על גילאיי 0-10, כל היחס ותשומת הלב הופנו אליי. היום כשאני בת 16 ואחותי בת 19, כל תשומת הלב מופנת אליה ואל אחי הקטן. הוא רק נולד והיא חיילת ככה שאני האחות "הכי פחות אטרקטיבית"... זה נורא מפריע לי ואפילו מעליב אותי אבל אני מבינה את ההורים ואת הסביבה כולה, זה לגיטימי מצידם. אחותך היא עדין "צעצוע" חדש בשביל ההורים שלך. אני בטוחה שגם כשאת היית בת 5 הם נורא התלהבו ממך. וחוץ מזה אין דרך קלה להגיד את זה אבל אנחנו מתבגרים ואנחנו קצת מטרד בשנים האלו=]. אנחנו קצת מעצבנים ולפעמים לא נחמדים. היא עוד פיצית, תמימה, חמודה ומתוקה. זה עוד יעבור להם ועוד מעט, את תהיי הרבה יותר מעניינת ממנה והיא תרגיש בדיוק כמוך-עכשיו. מקווה שעזרתי.
מעייני.
תראי חמודה,
זה יסתדר! ואני לא סתם אומרת לך, גם כשאחותי הייתה קטנה היא הייתה קרציה משהו. ככה זה, הילדים הקטנים יותר תמיד מקבלים יותר תשומת לב. כשהיא תגדל את כבר לא תרגישי שמפלים אותך. בינתיים אם זה כל כך מפריעה לך את יכולה להסביר להורים שלך מה שסיפרת לנו, אין לך ממה להתבייש בזה שאת רוצה קצת תשומת לב.
פיית הספרים
מותק, תקשיבי טוב:
את צריכה להתנהג כמו ילדה בוגרת, אם היא מציקה לך או משוויצה, היא רק ילדה קטנה. תחמיאי לה גם את, תגידי לה כל הכבוד וזה... זאת התנהגות בוגרת. תגידי לה כל מיני כמו חמודה, מתוקה וזה, והיא תאהב אותך ולא תציק לך. אם היא מציקה לך והיא לא יודעת, פשוט תצחקי ותגידי משהו יפה: חמודה, מתוקה, כל הכבוד... את תראי, שאת תרגישי עם זה הרבה יותר טוב, אני מבטיחה לך.
שלך, יעל
שלום לך
גם לי יש את הבעיה הזאת. יש לי שתי אחיות, אחת בת שבע ואחת בת שנה ושלושה חודשים. אני ממליצה לך פשוט לבקש מאמא ואבא שלך שירשמו אותך לחוג אחר הצהריים שתעבירי את הצהריים בכייף.
מקווה שעזרתי
חסויה
לחסויה...
את פשוט צריכה לדבר עם ההורים שלך. אם היה לך אח\אחות גדול\ה הם היו מתיחסים רק אליך. ואת צריכה לדבר איתם על זה שהגיל לא קובע! את צריכה להיות אמיצה. נראה לי שזה הפתרון היחיד!
היי חמודה!
אני יודעת איך זה להרגיש כאילו את עדיפות שנייה, אבל תזכרי שאחותך בת חמש!!! היא לא גדולה או משהו כזה והיא בכלל לא מבינה, אז תדברי עם ההורים שלך על זה ותאמיני לי שעם הגיל זה יעבור לך!
ממני,
נטלי
היי חסוייה!
תקשיבי אני בהחלט מבינה אותך כי אצלי הבעיה הייתה דומה אבל הפוכה: כל היחס ותשומת הלב הופנו כלפי אחותי הגדולה ובמשפחה שלי אף אחד לא שם עלי... אבל זה לא העניין... קודם כל אני חושבת שעליך לדבר עם הורייך ולספר להם את כל מה שסיפרת במכתבך מילה במילה. ואל תדחי את זה ואל תגידי לעצמך עכשיו .איזה שטויות. ההורים שלך חייבים להתייחס לזה ברצינות. אחותך היא רק בת חמש והיא עדיין קטנה ולא מבינה כלום מהחיים שלה... ככה זה תמיד במשפחות, כל היחס כלפי הקטנים. תחכי עוד קצת, אחותך תתבגר ותבין שהיא לא כזאת פרימדונה כמו שהיא חושבת. אבל כרגע תלכי להורים... עכשיו...
אז ביי, שיהיה בהצלחה
מור
לחסויה
מה שאת מתארת זה גם ככה פחות או יותר גם אצלנו בבית. מה את צריכה זה להיתעלם ממנה. אצלו .זה קרה לי עם אחי פשוט התעלמתי ממנו וזהו זה נמאס עליו, ועכשיו הוא לא עושה לי צרות כאלה.
אז תאמצי אליך את הרעיון הזה.
סיוני
חסויה
אני מבינה אותך!
אבל את צריכה לדעת שאחותך היא כולה בת חמש וככה ההורים מתנהגים לילדים קטנים. אני מקווה שאת מבינה ואת לא צריכה להעלב מהם, כי הם עושים זאת לטובת אחותך ועוד מעט היא תגדל אז ההורים שלך התייחסו אליכן באופן שווה!!!
סיון
לראש העמוד