העצות בעמוד זה נכתבו ע"י אור מבורך , מנהלת המדור הקודמת

אוקי שלום, יש לי בעיה, אני ממש כבר נגמרת מזה אז ככה אני בכיתה י'... וההורים שלי גרושים. אני גרה עם אמא ויש לנו קשר מעולה לי ולמא אנחנו מאד קשורות ומספרות אחת לשנייה הכל היא בכלל חברה שלי עברנו המון משברים ביחד עם כל הגירושים והכל אבל עכשיו הכל בסדר חמסההה ואני באה מבית דתי -מסורתי כזה והתחלתי לעשן... ורציתי שתרשמי לי כמה עצות, ואני אבחר אחת. איך לדעתך אני אמורה להגיד לה?!! או יותר נכון לספר לה שאני מעשנת? בדרך הכי יפה... אם זה כמכתב. או דיבור. או כל דבר. בעקבות הפחד הזה שאני לא מספרת לה. הפסיק לי המחזור יש לי רעידות ואני פשוט עצובה מזה שאני מסתירה את זה ממנה אני בת שש-עשרה וחצי, מקווה שתוכלי לעזור לי, ועל כך תבוא הברכה.
תודה ושבת שלום
לולו.

לולו חמודה.
שמחתי לשמוע שקיים קשר כזה מדהים בין אמא לבת, ודעי לך שזכית למשהו שלא כולם זוכים לו. לדעתי את כבר יודעת את התשובה לשאלתך בעצמך. את מבינה שאת מוכרחה לספר לה שהתחלת לעשן, כדי לא לשבור את האמון הנפלא והנדיר שקיים בין שתיכן. לפני שאציע לך דרכים לעשות זאת, הייתי רוצה שתנסי לברר עם עצמך, מדוע את כה חוששת לספר לה. יכול להיות שאת מרגישה בושה ורגשות אשם על כך שפנית לעסוק במשהו שלילי כמו עישון סיגריות, ואת חוששת שאימך תתאכזב ממך. יכול להיות שמאז ומתמיד הצטיירת בפני אימך כמישהי יציבה וחכמה בעלת אופי חזק, וכעת את חוששת שהיא תחשוב עלייך שאת חלשת אופי ונגררת אחרי לחץ חברתי או חולשה נפשית. אז דבר ראשון, חשוב שתדעי שלמרות שעישון סיגריות זה דבר שלילי ומסוכן, את לא צריכה להתבייש בזה שהתחלת לעשן. נערים ונערות רבים פונים לעישון מתוך מצוקה נפשית, או סיבות רבות אחרות, כמו קושי בלהתמודד עם לחץ חברתי, שנאה עצמית, תחושת חוסר ערך או אפילו- שיעמום. אם את מרגישה שאחת או כמה מהתכונות שתיארתי כאן נכונות לגבייך, אל תתביישי בהן, אלא תתמודדי איתן. זכותך להרגיש חלשה, זכותך ליפול. אבל עלייך לקחת על זה אחריות מלאה. זכרי שזכית באמא מבינה ותומכת, שמודעת לכך שאת עוברת תקופה לא קלה בחיים. אני בטוחה שאימך תבין את המצב שגרם לך לפנות לעישון, ותשתדל להרעיף עלייך כמה שיותר חום ותמיכה. את עדיין לא מכורה באופן רשמי לסיגריות, ולכן יהיה לך הרבה יותר קל להפסיק לעשן עכשיו, מאשר אם תדחי את ההתמודדות הזאת רק לעוד כמה חודשים. את שואלת איך לפנות אליה, והצעת בעצמך שתי דרכים: מכתב, או דיבור. גם בעיניי אלו שתי דרכים מוצלחות ביותר. לא משנה באיזה דרך בחרת בסוף, חשוב שכאשר את פונה אל אימך תעבירי לה את המסרים הבאים: א. אני סומכת עלייך ואוהבת אותך. ב. אני פונה אלייך מתוך מצוקה ולא רק כדי ליידע אותך. ג. אני מבקשת שלא תכעסי עליי, (למרות שאני מבינה את הנטייה לכעוס על זה), אלא תשתדלי לעזור לי להבין מדוע התחלתי לעשן, ולעזור לי להפסיק עם זה לפני שיהיה מאוחר מדי. מקווה שיהיה לשתיכן רק טוב, ושתמשיכו להעמיק את הקשר המיוחד והבריא שיש בין שתיכן. בהצלחה!

שלום אור.
יש לי בעיה לא כל כך רצינית אבל היא טיפה מציקה לי. משום מה, אני לא יודעת למה, אני בוכה לפעמים... אני חושבת שזו פשוט דרך להוציא את כל מה שנשמר בבטן... אז... האם זה נורמלי?

שלום חמודה.
דעי לך שלבכות זה לא רק נורמלי, אלא גם בריא. בכי זו הדרך שלנו לבטא תחושות עמוקות שקיימות אצלינו בפנים, ולא תמיד אנחנו יודעים שאנחנו מרגישים אותן, או למה אנחנו מרגישים אותן. כשאנחנו בוכים אנחנו מבינים שהנפש שלנו מבקשת משהו שחסר לה, והתפקיד שלנו זה לגלות מה חסר לה, ובכך לעזור לעצמנו להתמודד עם הקשיים הרבים שיש בחיים. אני מציעה לך להמשיך לאפשר לעצמך לבכות, ובכל פעם שזה קורה, לנסות לברר מה המשמעות של הבכי. המשיכי להיות ילדה רגישה כמו שאת, ואל תפחדי מזה. בהצלחה!

היי אור, אני בת שלוש עשרה. רציתי לספר לך משהו אשר מטריד אותי כבר המון זמן. לפני כעשר שנים אימי נפטרה ממחלת הסרטן (לוקמיה- סרטן הדם) כאשר אני הייתי בת שלוש. כמובן זאת הייתה מכה מאד קשה לי ולמשפחתי, עד היום. עד היום במשבר בחיים פשוט ענק! אחרי כשנתיים אבי מצא לו חברה התחתן איתה והולידו את אחותי הקטנה. כמובן אני מאד אוהבת את אחותי הקטנה יותר ממה שאפשר לתאר, אני גם לא מכחישה שאני מאד אוהבת את אשתו של אבי, למרות שאני לא קוראת לה אמא. אני לקחתי את העניין של מותה של אימי מאד קשה, אבל אני מנסה להראות למשפחה של אימי שהכול אצלי בסדר ושאני מאושרת כדי לא להקשות עליהם עוד יותר. אבל אני מרגישה מאד רע! קשה לי, אני לא יודעת מה לעשות. יש לי אח גדול בשנתיים והוא הדבר הכי חשוב לי בחיים לפני שאימי מתה הוא היה ילד מאד שובב! אחרי המוות הוא נסגר מאד! הוא לא מוכן לדבר כמעט עם אף אחד ואני מאד דואגת לו! אני מנסה לא להראות לו שגם אני סובלת בגלל שגם ככה זה יקשה עליו, אני לא יודעת מה לעשות עם אחי אני מאד אוהבת אותו ואני רוצה בשבילו את הטוב. אני כל לילה לפני השינה נזכרת באמא שלי ומתכסה בשמיכה. אני מאד מפחדת ואני לא יודעת למה! זה פשוט כל כך מפחיד ומוזר כי אני מאד אוהבת את אמא שלי גם אם אין לי הרבה זכרונות ממנה. אני הרבה פעמים חולמת עליה, וזה חלומות רעים עכשיו כשאני כותבת ונזכרת אני פשוט בוכה! אני לא יודעת למה אבל אני ממש מרגישה רע, אני בחיים לא אומרת את הבעיות שלי לאף אחד, כי אני לא רוצה להוסיף את הבעיות שלי להם כי מספיק להם את שלהם. דבר אחד קרה לי כל כך טוב בחיים סבתא שלי אמא של אמי היא אדם כל כך טוב! את אפילו לא מתארת לעצמך! אם היא לא הייתה פה בשבילי אני לא חושבת שממש הייתי מחזיקה הרבה מעמד. אבל אני יודעת שבשביל כל מי שאני אוהבת והם אוהבים אותי אני חייבת להיות חזקה. לפחות בשבילם! יש לי רגעים שאני מרגישה שעוקבים אחרי ואני תמיד יודעת שאמי איתי בלב אבל לפעמים אני ממש מפחדת ללכת לבד אני מפחדת מההרגשה הזו והיא חוזרת אליי במשך כל השנים. אבי כמעט ולא מתייחס אליי ואל אחי. הוא גם לא מוכן לדבר על אימי, אכן יש לי בעיה קשה ובבקשה אני צריכה שתעזרי לי כי אני לא רוצה ללכת לייעוץ פסיכולוגי.
תודה, מיכל.

מיכל יקרה.
קראתי את מכתבך ונדהמתי לגלות כמה רגישות ובגרות נמצאים אצל ילדה בסך הכל בת שלוש עשרה. ברור לי שהמאורעות הלא-פשוטים שעברת בחייך עד כה, תרמו לעיצוב האישיות שלך בצורה כזו. עושה רושם שאת נערה רגישה ומלאת אהבה כלפי הסובבים אותה. האהבה הזו מכאיבה לך לפעמים, כי את נוכחת לגלות כמה קשה לראות מישהו אהוב כאשר הוא סובל. בנוסף, את גם מרגישה צורך לגונן על הקרובים אלייך מפני העובדה שקשה לך בחיים, כי את מפחדת שזה יפגע בהם. קודם כל, חשוב שלא תתייאשי מהאהבה שלך למשפחתך ולסובבים אותך, למרות שהיא קשה. אבל לדעתי חשוב שתרגישי מספיק בטוחה כדי לאפשר לקרובים אלייך לגלות שמצבך הנפשי לא טוב. האנשים הללו אוהבים אותך מאוד, ומגיע להם לדעת מה עובר עלייך. בכך שאת לא מגלה להם מה עובר עלייך, את למעשה פוגעת בהם, כי את לא מעניקה להם הזדמנות לעזור לך ולתמוך בך כפי שהיו רוצים. את מתארת מצב של קושי, תחושות רעות ולפעמים פחדים שמתערבבים יחד מאז שאימך נפטרה. ייתכן מאוד שהמוות של אימך השאיר אצלך ואצל אחיך (ואולי גם אצל אביך) צלקת נפשית, כמו טראומה, שקשה להתגבר עליה לבד. המצב הנפשי שאת מתארת הוא מורכב מאוד, ולצערי אין לי את הכלים לעזור לך באמצעות מכתב אחד באינטרנט. מה שאני כן יכולה לעשות, זה לבקש ממך להאמין ביכולת של טיפול מקצועי לנפש שלך. אני מבינה שאת לא מעוניינת ללכת לפסיכולוג, ועל כך ברצוני לומר לך שני דברים. דבר ראשון- היום זה מאוד מקובל להיעזר באיש מקצוע (כמו פסיכולוג/ית או יועצ/ת) בנוגע לבעיות אישיות. אנשים רבים עושים זאת ולא מתביישים בכך. להיפך- הם מבינים שהיכולת לקבל עזרה מעמיקה ממישהו אחר, היא יכולת בוגרת ונכונה. דבר שני- כיום יש המון שיטות ואפשרויות לטפל בנפש שלנו. זה לא חייב להיות שיחה עם פסיכולוג. אני ממליצה לך בהחלט לנסות לפנות לכיוון של תרפיה נפשית. יש היום המון סוגי תרפיה, כמו- תרפיה במוסיקה, תרפיה באומנות, תרפיה בבעלי חיים, בדרמה, בכתיבה וקריאה... וכולם טיפולים מדהימים ומוצלחים. אחת הדרכים הללו יכולה לעזור לך להכיר את עצמך יותר לעומק, להתמודד עם פחדים, כאבים, וצלקות בנפשך שלא הבריאו עדיין, ובאופן כללי להצליח להיות מאושרת ובטוחה יותר בעצמך ובחיים. יכול להיות שזה גם מה שיעזור לאחיך. אני מציעה לך דבר ראשון לשוחח עם אביך או עם אשתו של אביך שיחה כנה מלב אל לב, ובה לספר להם מה עובר עלייך. אני בטוחה שהם יבינו, ויעזרו לך לחפש מסגרת טיפולית שתעזור לך להתגבר על המשבר. אין לך מה להתבייש. להיפך. זה אומץ. אני מאחורייך. שיהיה בהצלחה ורק טוב!

שלום אור.
אני בכיתה ז' וכולם כבר אמרו לי תעשה כבר מין ותעשה כבר מין. בהתחלה אמרתי לא, לא, עד שנשברתי ועשיתי עם ילדה שאני מאוהב בה מאוד והיא קיבלה כבר מחזור ביום שעשינו סקס מה שמבהיל אותי שאחרי כמה ימים בבי"ס היא הקיאה ואמרה משהו חמוץ ואז מתוק ואלה הסימנים של היריון. מה לעשות לאן לפנות? אני רק בן שתים עשרה וחצי.
מקווה שתעני לי בהקדם.
דני (שם בדוי)

דני היקר.
אתה מתאר תופעה חמורה שלצערי ילדים ובני נוער רבים נופלים קורבן לה. אני מדברת על תופעת הלחץ החברתי, בנושאים הקשורים למין. יחסי מין הם דרך נפלאה ומיוחדת להביע אהבה כלפי בן או בת זוג, שאיתם יש לנו קשר עמוק ומחייב. לצערי אנשים רבים (וגם ילדים) לא מבינים זאת, ובוחרים להשתמש ביחסי מין כאמצעי להשגת מעמד חברתי, להעלות לעצמם את הביטחון העצמי, או אפילו סתם כדי להעביר לעצמם את הזמן "בכיף". אנשים המורידים את המין לרמה כזו של "כיף", הופכים את המין לרדוד וזול, ובכך מפסידים את היכולת לחוות מין בצורה עמוקה ונשגבת. לצערי, גם אתה נפלת למלכודת הזו, ולא רק שאתה וחברה שלך נפלתם בה ופגעת בעצמכם, גם עשיתם זאת בחוסר אחריות ולא דאגתם לאמצעי מניעה לפני כן. אני מניחה שאת רגשות האשמה והבושה אתה כבר מרגיש לבד, ואין צורך שאני אחזור על הדברים. כעת אתה שואל האם יש סיכוי שהיא בהריון. ובכן, לפי הסיפור שלך, קשה לי להאמין שהיא נכנסה להריון. דבר ראשון- אישה לא יכולה להיכנס להריון ביום שבו היא עדיין מדממת בגלל המחזור החודשי. (אבל גם כאן יש מקרים יוצאים מן הכלל, כך שלא רצוי לסמוך על זה). דבר נוסף- אמרת שהיא קיבלה מחזור באותו יום, ויכול להיות שהדם שהיא ראתה לא היה מחזור, אלא דם-בתולין, שנגרם אחרי הפעם הראשונה שאישה מקיימת יחסי מין. דבר נוסף- אם יש תופעות של הקאות בגלל הריון, הן לא מתחילות כמה ימים אחרי ההתעברות, (כניסה להריון), אלא אחרי חודש או חודשיים לפחות. לכן, מה שאני מציעה לשניכם זה כמה דברים: קודם כל לעשות בדיקת הריון פשוטה, שחברה שלך יכולה להשיג בכל בית מרקחת. דבר נוסף- לפני ההחלטה לקיים יחסי מין, תחשבו טוב טוב אם אתם מוכנים לכך מבחינה נפשית, ומבחינת הקשר הזוגי שלכם. אם החלטתם לקיים יחסי מין, רצוי שתיקראו קודם חומר בנושא, תוודאו בדיוק מה קורה כתוצאה מיחסי מין, ותהיו מודעים לכל ההשלכות הללו. וכמובן- דאגו לאמצעי מניעה שאפשר להשיג בכל בית מרקחת. (יש כאלה שזקוקים למרשם רופא, ויש כאלה שלא. תבחרו מה שמתאים לכם) שיהיה בסבלנות ובמחשבה בוגרת. בהצלחה!

לפני כמה ימים שמעתי את אמא שלי אומרת שאפשר לדעת אם אני בתולה או לא שיש לזה סימן ואני מאוד רוצה לדעת את זה מסיבות אישיות נורא שאני מתביישת לדבר עליהן אם את יכולה לענות לי בהקדם אני יודה לך כי זה חשוב ואני לא רוצה שזה יהיה מאוחר מדי !!!
תודה-
אלמונית

אלמונית מקסימה.
אף אחד חוץ ממך לא יכול לדעת אם את בתולה או לא, אלא אם כן זה רופא-נשים שבודק אותך באיבר המין, ומגלה שהנרתיק רחב ושקרום הבתולין קרוע. אני מקווה שעניתי על שאלתך. אני ממליצה לך לחפש עוד חומר בנושא. בספריה הציבורית בטוח תמצאי ספר בנושא גוף האישה, או חינוך-מיני. שיהיה לך רק טוב ובלי דאגות.

שלום אור, אני ממש חייב עצה.
יש לי ילדה בכתה שאני ממש אוהב אותה, יותר מכל דבר אחר. אני בכתה ו' והבעיה היא שרק בעוד חודשיים בערך יכול להיות שאני לא אראה אותה יותר אף פעם. בכל פעם שאני חושב על זה ממש יורדות לי דמעות.
איתי

היי אור,
יש לי בעיה.
לפני שנה בערך הייתי במסיבה של חברה שלי היא גדולה ממני בשנה בערך והיא בבצפר אחר. במסיבה הכרתי בן אחד שהתייחס אליי קצת אחרת. והוא נורא מוצא חן בעיני . בגלל שעבר כל כך הרבה זמן שהוא גדול ממני בשנה ושהוא בבית ספר אחר אני חושבת שהוא לא זוכר אותי ואני לא יודעת אם לדבר איתו או לא.
בבקשה תעזרי לי!!!
גל

אור שלום,
יש לי שאלה שאולי היא לא כל כך רצינית וחשובה כמו של כולם אבל זה עדיין נורא מפריע לי.
אני בת ארבע עשרה, ויש לי ידיד מאוד מאוד קרוב שקוראים לו טל, אנחנו כבר מכירים מכיתה ב' ואנחנו הידידים הכי טובים שבעולם. כולם אומרים כבר מתחילת כיתה ז' שהוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו .בקשר לזה שאני אוהבת אותו זה נכון מאוד אבל לא נראה לי שהוא אוהב אותי,למרות שאנחנו כל הזמן קרובים . כאילו..אולי בתור ידידה הכי טובה כי אנחנו יושבים אחד ליד השני וכל הזמן יחד והכל.העניין הוא שאני לא יודעת מה לעשות ולפעמים אני מרגישה אבודה שפשוט בא לי לצעוק "טל אני אוהבת אותך" בכל הכיתה ואז להתאבד!!!
זה דיי מתסכל כי כל פעם שאני לידו בא לי לנשק אותו ולחבק אותו ההורים שלי ממש אוהבים אותו וחושבים שהוא נחמד והכל וגם אנחנו מדברים עליו בארוחות משפחתיות אבל לא נראה לי שהוא אוהב אותי!!!
בבקשה תגידי לי אם אני צריכה להגיד לו שאני אוהבת אותו או פשוט לשכוח ממנו
הרבה תודה,
"אבודה בעולם האהבה"

איתי, גל ו"אבודה" יקרים ומקסימים.
אני עונה על המכתבים של שלושתכם ביחד, משום שלכל אחד ואחת מכם יש מישהו (או מישהי) שתופס הרבה מקום בלב, למרות שאתם לא מעיזים לגלות להם את רגשותיכם. אני מבינה שזה לא פשוט לגלות למישהו שאנחנו אוהבים את הרגשות שלנו כלפיו, כי אנחנו תמיד חוששים שאולי הוא לא יבין, או יצחק עלינו, או פשוט יסרב להיות איתנו בקשר רומנטי.. אבל, אני שואלת אתכם- האם לא יותר גרוע לחיות בידיעה שהאדם שאתם אוהבים רחוק מכם, ואולי כבר אבוד לנצח, ואתם אפילו לא ניסיתם להגיע לליבו? לכן, אני מבקשת מכם בכל הרצינות, שתגלו להם בהקדם האפשרי על רגשותיכם, לפני שיהיה מאוחר מדי. תספרו להם בעדינות מה אתם מרגישים, (אני מציעה לדבר איתם ישירות, ולא דרך מכתב או "שליח") ותיקחו באחריות על התוצאות. תבינו שלמרות שיכול להיות שהם יסרבו ואתם תיפגעו, אתם יודעים שלפחות ניסיתם ולא נתתם לפחד שלכם לנצח אתכם. שיהיה לכולכם רק טוב, מקווה שתשמעו תשובות חיוביות!

שלום
רציתי לדבר עם מישהו על זה ולכן הפניתי את הדבר הזה אלייך.
אבא ואמא שלי תמיד היו רבים. מאז שאני קטנה אני זוכרת שכל ערב שבת היה צעקות ומריבות בשולחן שבת כל שבת (כשכולם ביחד בשולחן) היה מתפוצץ הערב במריבה כלשהי.בד"כ ביום יום אבא שלי לא בבית הוא נימצא בעבודה הוא עובד לילה ויום לפעמים הוא אוגר ת'עצבים שלו ומוציא אותם עלינו בדרך לפעמים של מכה פה ומכה שם.. אבל רק לפעמים!! השבוע בערב שבת הייתה עוד מריבה אבא שלי רב עם אחותי הגדולה ואז הוא קילל אותה בשקט ואמא שלי שמעה.. וכשאמא שלי שמעה אז היא התעצבנה עליו ואז שוב מריבה. עכשיו כנראה התברר לי שהם אולי הולכים להתגרש.. אני מפחדת ממה שירכלו עליי על זה וגם מזה שלי יהיה הורים גרושים. זה עוד לא סגור שהם מתגרשים אבל אני מפחדת! אני מנסה להתגבר עלזה כמה שיותר.. אני הולכת לישון בערבי שבת מוקדם כדי לא להיות בארוחה ואז לשמוע ת'מריבה.. אבל בד"כ יוצא שאני שומעת... אני מפחדת שהחברים ירכלו עליי ויצחקו עלייי אני מרגישה שנמאס ליי.
מקווה שתעני לי ותעזרי לי, וגם אם לא תעני, אני אבין.
בכל אופן תודה-
חני (שם בדוי)

חני מתוקה.
הצטערתי לשמוע על הסבל שאת עוברת בתוך משפחתך. הורים שאינם מסתדרים זה עם זה עלולים בהחלט לפגוע בילדיהם, גם אם הם אינם מתכוונים לכך. את מעלה שתי בעיות. בעיה ראשונה היא העובדה שאת סובלת מהמריבות של הורייך ופגועה כתוצאה מהמצב הזה. הבעיה השניה היא החשש שלך מהעובדה שאולי הם יתגרשו, והחשש מהתגובות וה"רכילות" של אנשים סביבך. בנוגע לבעיה הראשונה: אני מבינה את הכאב שלך. זה לא פשוט לחיות בסביבה מתוחה ופוגעת כמו שאת מתארת, ולכן, לדעתי הפיתרון של הגירושין יכול דווקא לשפר לכולכם את המצב. למה הכוונה? פעמים רבות כשבני זוג מבינים שהם לא מסוגלים לחיות יותר יחד, הם חוששים שגירושין יפגעו בילדים ולכן נמנעים מלהתגרש. אך למען האמת, לאחר כמה זמן של מתח ומריבות בלתי פוסקות, ההורים מבינים שמה שפוגע בילדים שלהם זו דווקא העובדה ששניהם חיים עדיין יחד באותו בית, ולכן עדיף להם להתגרש כדי לפגוע כמה שפחות בילדים. נראה לי שזה מה שקרה במקרה שלך, ואני שמחה שהורייך הבינו שגירושין הם הפיתרון העדיף במקרה הזה. לאחר שהורייך יתגרשו, אומנם זה יהיה מצב מיוחד ומוזר, של שני בתים לשני הורים, אבל את תוכלי לראות איך המתח יורד ואיך את מסוגלת שוב לשבת בארוחות שבת (רק עם אמא או רק עם אבא) בלי לפחד ממריבה ביניהם. ודבר נוסף שחשוב מאוד שתיזכרי- הורייך אומנם מחליטים להיפרד זה מזה, אבל עדיין יש להם מכנה משותף שהם אוהבים מאוד ודואגים לו מאוד, והוא- את. הורייך אוהבים אותך מאוד וימשיכו לאהוב אותך גם כאשר יחיו בנפרד, כי את הדבר היקר להם בעולם! בנוגע לבעיה השניה: לצערינו כיום התופעה של ילדים להורים גרושים היא תופעה נפוצה, ואפשר למצוא ילדים כאלה כמעט בכל כיתה. אין לך שום סיבה להתבייש בכך. להיפך. כמה מהילדים המדהימים ביותר (וגם המקובלים ביותר) שהיו בזמנו בכיתה שלי, היו ילדים להורים גרושים, והעובדה הזאת לא גרמה לאחרים להתרחק מהם. אם בכל זאת מישהו מעיז לפגוע בך בגלל העובדה שהורייך גרושים, את ממש לא צריכה להיפגע, אלא להיפך- להראות לו שהוא המסכן ולא את. תתני לו מבט מלא ברחמים ותראי לו שהוא לא לרמה שלך. חני חמודה, אני מאחלת לך ולמשפחתך שתתגברו על המשבר, ושגם אם הורייך יתגרשו, תמשיכו להאמין אחד בשני ולתמוך. שיהיה רק טוב!

שלום אור.
שמי קורל, ואני בת שלוש עשרה.
אני ילדה מאד רגישה וספגתי הרבה דברים בחיים הלא ממש ארוכים שלי. אני ילדה עגולה [מלאה], ומאז גיל שמונה התחלתי קצת להשמין ומאז תמיד היו קוראים לי שמנה והיו ממש יורדים עלי! ובתור ילדה מאד הייתי נעלבת ולא היה יום שלא הייתי בוכה! היום כשגדלתי התחלתי להבין שצריך להחזיר לילדים האלו שרק רוצים לפגוע בי אבל זה עדיין פוגע בי כשאומרים לי "שמנה". אני ילדה כזו קצת סגורה. ושלילית. זאת אומרת שאני לא ממש מנסה להתחבר עם אנשים חדשים ואני מראה להם את הצדדים הלא טובים שבי .וכניראה שבגלל זה אין לי כל כך הרבה חברות. וזהו שעכשיו קרה לי משהו ממש רע במשפחה שמאד פגע בי... אבא שלי בגד באמא שלי. מאד נפגעתי אבל לא הראיתי את זה לאמא שלי ומרוב שאני "ריגשי" כזאת אז מכל דבר אני בוכה. לא הראיתי שמאד ניפגעתי מהעניין אבל בתוך תוכי מאד נפגעתי. ולפני כמה ימים פשוט כל הבכי וכל הדברים שספגתי יצאו החוצה בבכי, בכיתי כל הלילה והפלתי על עצמי המון ריגשי אשמה ורק רציתי למות באותו היום. הבנתי את הדבר הזה שלאבא שלי יש חברה כבר ארבע שנים!!! ושתמיד כשהתביישתי לבקש ממנו פעם בחודש כסף בשביל לצאת עם חברה שלי לקניון או משהו אחר זה היה כי הוא אמר לי שאין לו כסף ושהוא לא מרוויח ולא כלום ולא היה לי נעים לבקש כסף וכשהבנתי שכל הכסף שהוא לא היה מבזבז עליי הוא היה מבזבז על החברה שלו זה מאד פגע בי! כי היו לי מין פאדיחות כאלה עם החברות שלי! אני קבעתי איתן ללכת לעיר ולקנות כמה דברים וכשבאתי לבקש מאבא שלי הוא היה אומר שאין לו ואז הייתי קובעת איתן ליום אחר אבל גם אז הוא לא היה מביאה לי וזה מה שפגע בי כי חברות שלי כבר חשבו שאני ענייה ושאין לי כסף וממש התביישתי בעצמי ויש לי גם חברה שיש לה הרבה כסף ולה לא אכפת שאין לי, היא העיקר רוצה לצאת לבלות טוב. מה לעשות לה מביאים דמי כיס: בשבוע שישים שקל ותמיד היא היית אומרת לי: "נו תבקשי מאבא שלך כסף נו תבקשי נו תבקשי! וכשהייתי מבקשת הוא לא היה מביא לי והיא הייתה אומרת לי: "כולה חמישים שקל גם את זה הוא לא יכול להביא לך???" וזה היה מאד פוגע בי ועוד אני הייתי מחשיבה אותה לחברה טובה שלי! וכשסיפרתי לה את הסיפור הזה על אבא שלי חשבתי שהיא תבין אותי כמו כל חברה ובה אבל לא, היא רק אמרה לי שתמיד הקשר שלי עם אבא שלי היה רע ושאבא שלה יותר טוב ושהוא לא היה עושה את זה בחיים שלו ... ווזה ממש פגע בי! וכשאני אצלה וכבר אין לנו ממש מה לעששות ושאני אומרת לה שנימאס לי להיות במחשב ושאני לא באה אליה בשביל המחשב היא שואלת אותי: "אממ... מתי את חושבת ללכת???" ואז אני פשוט מבינה שהיא רוצה שאני אלך..! אז אני אומרת לה שנגיד עכשיו שש אז אני אלך בשש והיא אומר לי יופי.. וזה ממש פוגע בי. ובגלל זה כל כך בכיתי באותו הלילה. שאין לי חברות שכולן מנצלות אותי ושעוד המון דברים. בגלל זה אני כל כך ניפגעתי.. רק רציתי לשפוך קצת את הלב..
מצטערת שהמכתב כל כך ארוך אבל הסיפור שלי אפילו עוד יותר...
אני מקווה שלפחות כאן יבינו אותי...
להתראות.
קורל.

קורל מקסימה.
קראתי את מכתבך וגיליתי נערה בוגרת וחכמה, שמודעת לעצמה (כלומר- יודעת על עצמה דברים שקשורים לאישיות), ובנוסף לכך- רגישה מאוד. כל התכונות הללו הן תכונות נפלאות, ואל תתייאשי מהן, למרות שהן פוגעות בך לפעמים. את מעלה שתי בעיות- הראשונה היא העובדה שאביך בגד באימך, ואת פגועה מכך, והעובדה השניה היא שחברתך פוגעת בך. הייתי רוצה להתחיל דווקא בבעיה השניה: תראי, קראתי את מכתבך שוב ושוב והזדעזעתי מההתנהגות של חברתך. אני ממליצה לכל הילדים ובני הנוער שקוראים את המדור הזה, לקרוא את התיאור של ההתנהגות של חברתך כלפייך, כדי לדעת איך אסור בשום אופן להתנהג לחברים, בעיקר כלפי חברים שעוברים משבר בחייהם כמו שאת עוברת. כשסיפרת לה על הבגידה של אביך, היא העדיפה "להשוויץ" בקשר הטוב שיש לה עם אבא שלה. מה זה צריך להיות?! אין לה טיפה שכל בראש?! ועוד דוגמאות שתיארת, שלא היה לה כבוד לבעיות הכלכליות שיש למשפחה שלך, (כמו שיש לחצי מהמשפחות במדינה), ושהיא רמזה לך ללכת מהבית שלה.. בקיצור- אני עדיין לא מבינה למה בזבזת את הזמן שלך על הילדה הזו, ולמה את עדיין קוראת לה "חברה". אני מציעה לך להתרחק ממנה מהר ככל האפשר, ולדעת שמגיע לך חברה אחרת, הרבה יותר חכמה ובוגרת, בדיוק כמוך. אז התחילי לחפש לך חברות חדשות. זה ייקח זמן, אבל בסוף תמצאי. וכעת לגבי הבעיה הראשונה: תופעה של "בגידה" במסגרת הנישואין זו תופעה איומה, אבל לצערנו הולכת ונעשית יותר ויותר נפוצה, וכך נפגעות משפחות שלמות. רוב האנשים שמחליטים לבגוד בבן או בת הזוג שלהם, פונים לכך מתוך מצוקה כלשהי, כגון: קושי בחיי הנישואין, לחץ בעבודה, או מתוך מגוון סיבות נפשיות, כמו דיכאון או תחושת שנאה עצמית. כך קורה שגם אנשים נפלאים והורים נהדרים, עלולים לעשות טעות חמורה ולבגוד בבני הזוג שלהם. אני מבינה שאבא שלך עשה את הטעות הזו, ואני בטוחה שהוא לא התכוון לפגוע בך ובמשפחתך. חשוב שתזכרי שאביך אוהב אותך מאוד, ואת הדבר שהכי חשוב לו בעולם. (אפילו יותר מה"חברה" שלו). אני גם לא בטוחה שהוא השקיע בה יותר כסף משהו השקיע בך, אבל גם כן, זו כנראה עוד טעות שהוא יצטרך לקחת עליה אחריות. קורל יקרה, ההורים של כולנו עושים טעויות. חמורות יותר, וחמורות פחות. אנחנו בתור ילדיהם, חייבים לדעת איך מצד אחד לא לחזור על הטעויות שלהם, ומצד שני להבין שהם בני אדם ולנסות לסלוח להם. אני מאחלת לך שתמצאי מקום בלב שסולח לאביך, ואני ממליצה לך גם לדבר איתו על מה שאת מרגישה בעקבות הבגידה. אל תתביישי. זו זכותך לשאול אותו כל שאלה בנושא, כי את פגועה ממנו, ובצדק. שיהיה לך בהצלחה!

היי אור!
קוראים לי הילה ואני בת שתים עשרה וחצי, וכבר קיבלתי מחזור לפני חודשיים אבל הבעיה שלי היא שכל הזמן מגרד לי באיבר המין! אני מאוד מתביישת לספר את זה למישהו אבל אני מפחדת שזה יגרום לי בעיות! בבקשה תגידי לי מה לעשות...
חסויה

היי אור. תקשיבי יש לי בעיה חמורה ביותר אני בת שתים עשרה עוד מעט וחצי ויש פצע באיבר המין זה מין כזאת סרטיה אדומה, כאילו רואים לי ת'עור. אני מאוד מפחדת שיש לי מחלה באיבר המין ולפעמים מגרד לי שם ואני לא רוצה להשתף את זה עם אף אחד. זה מאוד מביש אותי. תעזרי לי בבקשה.
ובבקשה בעדינות באהבה
שלומית-שם בידוי

חסויה ושלומית יקרות.
אני מבינה שלשתיכן יש בעיה באיזור שאתן מתביישות לדבר עליו, אבל למעשה אין לכן שום סיבה להתבייש. גירוד באיבר המין יכול להיגרם ממגוון סיבות, כמו- יובש, או אפילו פיטריה. אם זו פיטריה, חשוב מאוד לטפל בה לפני שהמצב יחמיר. לידיעתכן- נשים רבות סובלות מגירוד או פטריה באיבר המין, ומבריאות בזכות טיפול נכון. אני מציעה לשתיכן לפנות לאמא ולספר לה, והיא כבר תדע לאן להפנות אתכן. תקבעו יחד תור לרופא המשפחה או לרופא נשים. שיהיה בהצלחה ובלי פחד!

היי אור מה קורה?
שמי ירדן, כתבתי לך שאלה ואת ענית לי בתאריך

תשמעי אני שולחת לך את ההודעה הזאת כי עזרת לי מאוד וכתבת שאני אדבר עם ההורים שלי ודיברתי איתם וזה עזר אני נורא שמחה שיש אתר כזה שבו אפשר לעזור לילדים ילדות נערים ונערות. את אמרת לי מה כדאי לעשות כדי לברר את העניין וצדקת. אז מה שבטוח שאני אבקר באתר הזה עוד הרבה פעמים ואכתוב עוד הרבה שאלות ואני בטוחה שתעני לי עליהן וזה יעזור (לא רק לי, אלא לכל מי שיש לו שאלה דומה(.
בקיצר תודה על הכל את הכיי הכייי
ממני ירדן - ילדה מסתורית.

ירדן מתוקה.
שימחת אותי מאוד מאוד. כל הכבוד שפנית לקבל עצה, והעזת לשוחח עם הורייך על מה שהציק לך. אני ממליצה לך גם בפעמים הבאות שמשהו כואב לך, קודם כל לנסות לשתף את ההורים. ההורים שלנו הרבה פעמים מפתיעים אותנו לטובה. דבר נוסף- לצערי מגיעה אליי כמות ענקית של מכתבים, ואני לא מסוגלת לענות על כולם (למרות שאני משתדלת לפחות לקרוא את כולם). לכן, לא בטוח שאם תשלחי שוב שאלה, אני אענה לך. זה משום שאני בדר"כ משתדלת לבחור את השאלות שנראות לי הכי חשובות ושיכולות לעזור לכמה שיותר ילדים עם בעיה דומה. אני מבקשת סליחה מכל ילד וילדה ששלחו שאלה ולא קיבלו עליה תשובה. אני מקווה שאתם לא מתייאשים וממשיכים לנסות לטפל בבעיות הללו.
דבר אחרון- אני מאוד אשמח אם מי שקיבל עצה מהמדור, יספר לנו אחר-כך מה קרה ואיך נפתרה הבעיה, אם בכלל. זה כיף לראות כשמצליחים לעזור, וחשוב לדעת אם לא מצליחים.
תודה לכולכם, אני איתכם!

שלום אור.
אחותי נהרגה בתאונה לפני ארבע שנים ותמיד שאני עצובה אני אומרת לעצמי: מה אני עושה אחותי מתה ואת שמחה? ואת מתחילה לבכות מה אני יעשה?
תודה מראש
סתם עוד אחת...

"סתם עוד אחת" יקרה.
דבר ראשון, המכתב שכתבת הוא ממש לא סתם. הוא מקסים ואמיתי. הצטערתי לשמוע שאחותך נהרגה, ואני בהחלט מבינה שגם ארבע שנים אחרי, קשה לך להתמודד עם זה. מוות של אדם קרוב משאיר אצלנו חלל בלב שאף פעם לא נעלם, ולא אמור להיעלם. אבל אנחנו אלו שיכולים לקבוע איזה תוכן יהיה לחלל הזה. למה הכוונה? כאשר אחותך הייתה בחיים, היא הייתה משהו מיוחד מאוד. לא היה עוד אף אחד כמוה בעולם. כעת כשהיא איננה, נשארו לך ממנה רק זיכרונות. של איך היא הייתה נראית, איזה חיוך היה לה, איך נשמע הצחוק שלה, מה היא הכי רצתה לעשות בחיים... הזיכרונות הללו הם אלו שממלאים את החלל שנפער לך בלב, והם לא חייבים להיות עצובים. להיפך- לדעתי, אם היה אפשר לשאול את אחותך, היא הייתה אומרת שהיא מעדיפה שהזיכרונות ממנה יהיו שמחים, ולא עצובים. היא הייתה מעדיפה לראות אותך גדלה לתוך חיים מאושרים ונפלאים, והיה לה עצוב לראות שאת שוקעת בעצב ולא מאפשרת לעצמך לשמוח. כעת כשאחותך איננה, את יכולה לשאול את עצמך מה הדברים הטובים שהיא השאירה אחריה, ולנסות לשמר את הדברים הטובים הללו. נסי לחשוב מהן התכונות החיוביות שהיו לאחותך, ואולי תוכלי ללמוד מהן ובכך להמשיך את דרכה. כמובן שזה קשה. כמובן שמותר לך להיות עצובה. אבל שימי לב שהעצב שלך הוא עצב של געגוע, ולא עצב של ייאוש. תשמרי על העצב שלך שלא ישתלט על השמחה. מותר לך לשמוח, וזו אפילו חובתך. אני מאחלת לך שתהיי חזקה ומאושרת, ותדעי למלא את החלל שבליבך בשמחה ובתקווה.

שלום אור החמודה...
אני רוצה לשאול אותך שאלה שאני די מתביישת לשאול. קיבלתי מחזור לפחות כבר איזה חצי שנה. אני יודעת שזה צריך כבר להסתדר אבל זה לא בא כל פעם באותו התאריך. ובוא נגיד כשיש חמישה ימים של מחזור - תמיד יש לי עוד יום שבו מפסיק פתאום המחזור, ז"א - פתאום זה יבש ויום למחרת זה שוב עם דם. בבקשה תעזרי לי! בבקשה! אבל אל תבקשי ממני ללכת לרופא כי אני מתביישת!

היי מתוקה.
אין לך שום סיבה לדאוג. למחזור יש שתי תכונות טבעיות שכדאי שתדעי: א. יש הרבה נשים שהמחזור שלהן מפסיק פתאום באמצע למשך יום שלם, ואח"כ חוזר. זו תופעה ידועה ולא מסוכנת. ב. מהיום שבו קיבלת מחזור לראשונה, ועד היום שבו המחזור מתחיל להיות סדיר, יכולות לחלוף שנתיים שלמות! בדר"כ רק אחרי שנתיים של מחזור לא סדיר, הולכים לרופא, ואז הוא מציע טיפול תרופתי כדי לסדר את המחזור. לכן אני מציעה לך להמתין בסבלנות ולחכות עד שיתסדר.
שיהיה לך רק טוב ובלי דאגה!

שמי בילי ואני בת ארבע עשרה
החברות שלי כולם קיימו יחסי מין ורק אני לא. הן צוחקות על זה שאני בתולה והם סיפרו לי שזה כיף מצחיק ומענג ואני חושבת שאני קצת מקנאה בהם לא בגלל שהם נהנו אלא בגל שאני חושבת שזה ייתן לי תחושת בגרות! האם זה נכון לעשות זאת בגיל צעיר?
עיזרי לי מהר
בילי (שם בדוי(

בילי מקסימה.
דבר ראשון, שמחתי לגלות שיש נערה שמבינה שההחלטה לקיים יחסי-מין היא החלטה לא פשוטה, ושרצוי לברר את הנושא לפני שקופצים לעשות דברים מבלי לחשוב. אני מבינה שאת בהתלבטות, משום שחברותייך מתארות חוויה חיובית ו"בוגרת", ונותנות לך להרגיש שאת מפסידה משהו ונשארת ילדה-קטנה. בילי חמודה, לדעתי מי שמתנהג הכי בבגרות מכל החברות שלך, זו את. דווקא את מבינה את חשיבות הנושא של קיום יחסי מין. העובדה שאת פונה להתייעץ ולא נכנעת מיד ללחץ החברתי שמופעל עלייך, מראה שאת נערה בוגרת בעלת ערך-עצמי. את מודעת לכך שהגוף והנפש שלך הם משהו נדיר ומיוחד, ולא מוכנה לתת אותם סתם כך למישהו, רק בגלל שזה "מצחיק" או "מענג". אני מוכרחה להגיד לך את האמת, אבל אני אישית די מרחמת על אותן בנות ובנים שנכנסים לתחום של יחסי מין מוקדם מדי, כאשר הם עוד לא בשלים לכך מבחינה נפשית. הם בוחרים שותפים לקיום יחסי מין על סמך תכונות חיצוניות כמו- "הוא נראה טוב" , "הוא מקובל" , או משום שהם סבורים שקיום יחסי מין יעניק להם תחושת בגרות, ותחושה שמישהו אוהב אותם. בילי יקרה- אם מישהו נמשך אלייך ורוצה לשכב איתך, זה לא בהכרח אומר שהוא אוהב אותך. וגם אם את נמשכת למישהו, זה לא בהכרח אומר שהוא האדם הנכון שאליו כדאי לך להתמסר. כדי להגיע למצב של קשר רגשי עמוק ובריא עם מישהו, נדרשים הרבה יותר מסתם "משיכה". אני ממליצה לכל מי שלא מעוניין להרוס לעצמו את אחד הדברים הכי נפלאים בחיים, להמתין עד שימצא קשר אמיתי ובוגר, של אהבה ומחוייבות. חבל שבני נוער רבים לא מבינים זאת, והופכים את יחסי המין לדבר "מצחיק, כיף ומענג", ברמה של בילוי בלונה-פארק. זה ההפסד שלהם. אל תרשי לעצמך להפסיד גם. אני מאחלת לך שתמשיכי להיות חזקה, לעמוד על שלך, לאהוב את עצמך ולברר נושאים חשובים כפי שאת עושה כעת.

מה נשמע אור?
יש לי בעיה. ואני חושבת שאת לא מספיק מפנה חשיבות לבעיה הזאת, למרות שיש עוד הרבה ילדים עם הבעיה הזאת. ההורים שלי גרושים...מאז שהייתי תינוקת, ואני לא מכירה מציאות אחרת של לחיות עם אבא בבית... מה שמאוד מפריע לי זה הקטע שבימי שבת ובחופשים וכל הימים האלה אין לי "לצאת עם המשפחה לטייל". ההורים שלי מדהימים, ואני מקבלת את כל מה שאני רוצה מהם, אבא שלי נותן לי תחושה שאני חשובה לו בעולם, אבל זה לא עוזר... עדיין בא לי לבכות בכל פעם שאני שומעת שחברים שלי נוסעים עם ההורים... אני הופכת למאוד רגישה בגלל זה. עוד משהו- זה מאוד מציק לי לראות את אמא שלי לבד, בזמן שלאבא שלי יש חברה שבשבילה הוא עזב את אמא שלי... בבקשה אור אני לא מתמודדת יותר עם זה שהמשפחה שלי לא שלמה.
אני מתחננת שתעזרי לי!!!
מלא תודה...
אנונימית.

אנונימית יקרה.
נושא הגירושין של ההורים הוא נושא חשוב ומורכב, ולצערנו ילדים רבים מתמודדים איתו. את מרגישה שיש משהו פגום במשפחה שלך, משום שהורייך כבר לא נשואים זה לזה. התחושות שאת מרגישה הן תחושות טבעיות, ואני בהחלט מבינה אותך. קשה לחיות במציאות לא-שלמה. אבל שימי לב- אחת התכונות החשובות שצריכות להיות במשפחה, דווקא כן מתקיימת במשפחה שלך. והיא- היציבות. המשפחה שלך, למרות העובדה שהורייך אינם חיים יחד, עדיין מתפקדת כמשפחה יציבה. את חשה שהורייך אוהבים אותך, מעניקים לך הרבה אהבה ו"את כל מה שאת רוצה". הקשר שלך איתם הוא קשר חיובי, ואת אפילו זוכה לכנות את ההורים שלך "מדהימים", שזהו כינוי שהרבה ילדים במשפחות שאינן גרושות, לא מסוגלים לומר אותו על הוריהם. אני מאמינה שאם הורייך היו בוחרים להישאר נשואים למרות חילוקי הדעות ביניהם, ולמרות שהם אינם מסוגלים לעשות זאת, רמת היציבות במשפחה שלך הייתה יורדת ואת היית סובלת מכך הרבה יותר. אני בטוחה שאלו דברים שאת כבר יודעת, ולמרות זאת- את עדיין עצובה ורגישה כלפי הנושא. אנונימית חמודה, הרצון שלך למשפחה שלמה ולא מפורדת, הוא רצון אמיתי ונכון. במקרה של המשפחה שלך, הרצון הזה ככל הנראה לא יתממש, ואת תאלצי לחיות עם תחושת האכזבה הזו כמו הרבה אנשים שלצערנו נגזר עליהם להתמודד עם אירועים לא רצויים. אבל אל תוותרי על השאיפה שלך למשפחה שלמה. בסופו של דבר, יגיע הזמן שבו תהיה לך הזדמנות להקים משפחה כזו, ואני בטוחה שתמצאי שותף אמיתי לשאיפה הזו ויחד תצליחו לממש אותה באהבה. לצערנו הורים עושים פעמים רבות טעויות (כמו במקרה של ההורים שלך), ואח"כ אנחנו הילדים משלמים על הטעויות הללו. גם את, גם אני וגם כל אחד ואחד מאיתנו, עוד נעשה לצערנו טעויות שמי שישלם עליהם יהיו האנשים שאנחנו אוהבים. האחריות שלנו היא לנסות לעשות כמה שפחות טעויות כאלה, ולדעת לצמצם את הנזק שלהן, גם כשהן נעשות. וזה בדיוק מה שהורייך עושים: הם ממשיכים לשמור על משפחה יציבה למרות הגירושין, וזו משימה לא קלה, שהם עומדים בה בכבוד. ולכן, למרות שאת מאוכזבת מהם ומותר לך להרגיש כך, את יכולה גם להיות גאה בהם. אני מאחלת לך ולמשפחתך שתמשיכו להיות מאושרים גם במסגרת של גירושין, ושאימך תמצא גם היא את האושר שלה עם בן זוג חדש. שיהיה בסבלנות ובאהבה!

אור מאמי,
יש לי בעיה ענקית!
אני בת שלוש עשרה, ואני חושבת שאחותי הגדולה (בת שש עשרה וחצי) לוקחת סמים... ראיתי אותה מבלה עם אנשים לא הכי טובים שיש ואני חושבת שהם משפעים עליה לרעה... בבקשה תעזרי לי כי אני ממש לא יודעת מה לעשות! לא מתאים לאחותי להתנהג ככה!
מקווה שתעני כי זה די דחוף...
ממני באהבה
מירי

מירי חמודה.
לצערנו תופעת הסמים היא תופעה נפוצה יותר ממה שאנו חושבים, והיא הרסנית יותר ממה שנדמה לנו. כיום אין כמעט אדם שלא יודע שהסמים הם הרסניים, מסוכנים ואיומים, ולמרות זאת, אנשים עדיין מתדרדרים אליהם. לכן חשוב לדעת שלשימוש בסמים יש בדר"כ סיבה עמוקה. אדם שמשתמש בסמים עושה זאת פעמים רבות מתוך מצוקה. מצוקה יכולה להיות תחושות של ייאוש, חוסר ערך-עצמי, וכאב. זו יכולה להיות גם מצוקה חברתית: הוא מרגיש שהוא לא אהוב ומקובל, ומחפש את החברה שתקבל אותו. חברה של נוער- שוליים המשתמשים בסמים, נותנת לפעמים אשליה של חברה המקבלת אותך בלי תנאי. אבל זוהי טעות חמורה, משום שיש לחברה זו תנאי מאוד ברור: "אם לא תתנהג כמונו, ותשתמש בסמים כמונו, לא נקבל אותך." זו רק השערה, אבל ייתכן שאחותך עברה מסלול דומה: היא הרגישה שהיא לא מקבלת אהבה וחום מהסביבה הטבעית שאמורה לתמוך בה (כמו למשל משפחה וחברים בבית ספר), ואולי הרגישה שהסביבה הטבעית שלה לא מקבלת אותה כמו שהיא, ומציבה תנאים: תהיי מוצלחת, תהיי תלמידה טובה, תהיי תמיד נחמדה וחייכנית... יכול להיות שאחותך, כמו כל אדם, מחפשת רק שיאהבו אותה ללא תנאי, אבל המקום שבו היא מוצאת את ה"אהבה" הזאת, הוא מקום מסוכן ולא-אמיתי. זה מקום שמורכב מבני נוער שאינם מסוגלים לאהוב אותה כפי שהיא רוצה, ומציבים בפניה תנאים חדשים: תהיי כמונו, תפרצי את הגבולות, תהיי ילדה רעה, ואז תהיי חלק מאיתנו. את שואלת מה לעשות, וצודקת בכך שזה חייב להיות דחוף, לפני שאחותך תעשה טעויות שאחר-כך תצטער עליהם כל החיים. לדעתי כדאי לך לפעול בשני כיוונים: דבר ראשון, לנסות לדבר עם אחותך. לברר בעדינות איך היא מרגישה ומה עובר עליה. גם אם היא דוחה אותך ולא מעוניינת לשתף אותך, זו זכותה, ובמקרה כזה עלייך להניח לה, ולהמשיך לשדר לה שאת אוהבת אותה ומקבלת אותה כמו שהיא, וגם כשהיא עושה טעויות. הכיוון השני הוא לערב את ההורים שלך. ספרי להם מה את מרגישה, ותשאלי אותם מה לדעתם כדאי לעשות. אם את חשה שהורייך לא יהיו מסוגלים להתמודד עם העובדה שאחותך אולי משתמשת בסמים, אני ממליצה לך לפנות קודם כל לגורם חיצוני כמו היועצת או עובדת סוציאלית, (או אפילו מורה) ולהתייעץ איתם מה לעשות ואיך לספר להורים שלך. אני אומרת לך כל הכבוד על האכפתיות, ומאחלת לך ולאחותך רק טוב!

שלום.
שמי לילי[שם בדוי] אני בת ארבע עשרה ויש לי כמה בעיות, אני מקווה שתעזרי לי:
אני חיה במשפחה בה האבא מרביץ לילדים שלו. הוא הרביץ לי המון פעמים, עכשיו יותר כשהייתי קטנה, עכשיו הוא הפסיק להרביץ לי, בגלל שהיתה תקופה שלא דיברתי איתו לפחות חודשיים [זה היה בשנה שעברה] ואז הוא למד לא להרביץ לי יותר. הוא מרביץ לאחים שלי הוא דפק השנה לאח שלי בקבוק בראש חזק, וירד לאח שלי דם מהראש, הוא נתן לו המון פעמים מכות כואבות מאד, לאח שלי היו סימנים... והמיקרים הגרועים שאני זוכרת: שהוא בעט בי חזק, נתן לי סטירות, מכות, בעיטות, חבט בי, היו לי סימנים בפנים, זרק עלי חפצים , התעלל באמא שלי [עכשיו הוא כבר לא מתעלל בה-פיזית] זרק עליה אוכל הכה אותה ,השפיל אותה, הוא עדיין מקלל אותה ומשפיל אותה מעט בנוכחות הילדים, המקרה הגרוע ביותר שקרה [השנה]: הוא התעלל באחותי קשות, אמא שלי לא היתה בבית ואחותי הייתה במיקלחת וצעקה במקלחת. הוא בא למקלחת והתחיל לצעוק שתיפתח לו את הדלת והיא לא פתחה מהפחד שירביץ לה עד שבסוף היא פתחה הוא התחיל להרביץ למה מכות ממש אבל ממש חזקות, דפק אותה בקיר, היא היתה ערומה ואח שלי אפילו ראה אותה ערומה וכולנו גם, [היא בת עשר] הוא נתן לה בוקסים, מכות וסטירות בכל הגוף ובפנים, משך לה שערות תוך כדי נתינת מכות חזקות בכל הגוף הוא אכל אותה זאת אומרת נשך אותה בפנים מרוב עצבים, ואמר לה תוך כדי מכות חזקות ובוקסים: אני אהרוג אותך אני אוכל אותך וכו'... אני מרגישה אשמה, שהייתי שם לידה ולא יכולתי לעצור את זה למרות שהתחננתי שיפסיק, וניסיתי לדבר אליו תוך כדי בכי וצרחות של אחיות שלי ואח שלי, אחר כך הוא לקח אותה לחדר עלה על המיטה שלה הרים אותה גם על המיטה מהשערות והמשיך לתת לה מכות חזקות, ויצא מהחדר. ואז שנכנסו ראינו שיורד לה דם בפנים בסוף גילינו שזה רק מהאף, מזל. כל הגוף שלה היה אדום חזק, היא לבנה בצבע, וכל הגוף נהיה אדום מהמכות. הוא אחר כך עוד פעם נכנס העמיד אותה מהשערות והתחיל שוב להרביץ לה מכות חזקות מאד כמו משוגע בלי רחמים, ולקח אותה לשטוף לה את הדם, ושהוא שטף הוא דפק אותה בכיור ונתן לה עוד מכות, אני הייתי חסרת אונים הייתי צריכה להרגיע אותה ואת כל האחים שלי. אני לא פסיכולוגית ואין לי ידע איך לטפל במקרים כאלו, אבל אני חושבת שהרגעתי אותם מצוין והתמודדתי עם המצב בצורה הטובה ביותר, כי אני בעצמי כמעט והתמוטטתי נפשית במקרה הזה. כשאמא שלי חזרה וסיפרתי לה היא בכתה וזה כאב לה מאד. היא צעקה עליו ודיברה איתו, כמו בכל הפעמים שהוא הרביץ וזה לא עזר. מאז לא קרו עוד מיקרי אלימות במשפחה אבל אני מפחדת שיקרו, אני לא יודעת מה לעשות, אל תגידי לי לפנות לגורמים שיעזרו לנו כי אמרתי את זה לאמא שלי והיא לא רוצה, היא מאמינה [או רוצה להאמין] שמקרה אלימות נוסף לא ישנה, אני לא ממש בטוחה בזה, ואני יודעת שאני לא אוכל לעמוד בעוד מיקרה התעללות, מבקשת עזרה בדחיפות ומצפה לתשובה. סליחה שיצא לי ארוך מידי אבל זה עוד בקצרה!

לילי יקרה.
קשה לי מאוד למצוא מילים אחרי מכתב כזה. את מתמודדת עם מצוקה גדולה מאוד של אבא אלים ומסוכן, וקשה לי להבין מאיפה את מוצאת את הכוחות לעבור את זה. אני נדהמת מכוחות הנפש שלך. אני מבינה שאת חוששת לגורל משפחתך: את, אחייך ואימך נתונים לסכנה מתמדת מחשש שלמרות שאביך משתדל שזה לא יקרה שוב, ה"שיגעון" שלו יפרוץ פעם נוספת, ושוב תהפכו להיות קורבנות שלו. לילי חמודה, את נערה בוגרת, ואני מאמינה שתצליחי לקבל את האמת, גם אם קשה לשמוע אותה. אבא שלך עדיין מסוכן. יש לו הפרעה חמורה באישיות. הפרעה שלצערנו מוכרת מאוד ויכולה להימצא גם במשפחות הכי טובות. ההפרעה של אביך גורמת לו לעבור התקפי זעם שבהם הוא מאבד כמעט לחלוטין שליטה על עצמו, ומסוגל ממש לפגוע בחיים של בני משפחתו. גם אם אביך מביע לאחר מכן חרטה, ומבטיח שזה לא יחזור על עצמו, וגם אם אביך מאוד משתדל, זה לא בשליטתו. הוא לא מסוגל להיות אחראי על עצמו ולהיות ערב לכם שזה לא יקרה שנית. העובדות מראות שבכל פעם שיש לו התקף זעם, מגיעה אחר כך תקופה "רגועה יחסית", והוא הופך להיות ממש "אדם אחר", וזה מה שמבלבל כל כך. שברגע אחד, הוא חוזר פתאום להיות אותו אדם אלים ומפחיד שקשה לכנות אותו "אבא". אני מבינה שאימך מסרבת לפנות לגורמים חיצוניים, וזאת משום שהיא מסרבת לקבל את האמת המרה והקשה, והיא- שאתם מוכרחים בדחיפות לפנות לגורם חיצוני, שאולי אפילו ירחיק את אבא שלכם מהבית. שמתי לב שגם את, לילי, מבינה את מה שאמא שלך עדיין מתקשה להבין. את מבינה שאימך רק "רוצה להאמין" שאביך יפסיק להיות אלים, אבל בסופו של דבר גם היא יודעת שזה לא יקרה. לאביך יש בעיה. ייתכן שאפשר לטפל בבעיה הזו באמצעות טיפול מסודר, וייתכן שלעולם לא יצליחו לפתור את הבעיה. אבל כל עוד אביך נמצא בסביבתכם, אתם נתונים בסכנה.
את שואלת מה לעשות, וזו תהיה הפעם הראשונה במדור הזה שבה אני אומר לך מה את חייבת לעשות, וזו לא תהיה רק עצה. זו חובה.
לילי יקרה, עלייך לערב גורם חיצוני שמוסמך לטפל בבעיות אלימות במשפחה. גם אם אימך לא מסכימה, זו לא החלטה שלה. את לא חייבת לספר לאימך שפנית לגורם חיצוני. עכשיו אתן לך רשימה של אפשרויות, תבחרי אחת מהן:
א. לדבר עם העובדת סוציאלית של בית הספר או של מקום המגורים שלך. את יכולה גם לחייג לטלפון אחת-אפס-שש, שזהו המשפר של העירייה של מקום מגורייך, ומהם תבקשי את הטלפון של העובדת הסוציאלית. אל תתביישי! זו זכותך, וכך את מגנה על משפחתך!
ב. להתקשר למספר-חירום של ער"ן, שם עזרו לך ויפנו אותך לגורמים מוסמכים: אחת-שתיים-אפס-אחת
ג. להתקשר לקו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה, שמספרו

ד. להתקשר ל"אגודה להגנת הילד- אל"י" שמספרה:

אני מבינה שזה קשה לך, משום שאת מרגישה אולי שאת פועלת נגד אבא שלך. אבל למען האמת את עושה את זה גם לטובתו. אביך לא רוצה לפגוע בכם. הוא אוהב אתכם. אבל הבעיה שלו לא מאפשרת לו לשלוט על עצמו. בכך שתתקשרי לאחד מהמספרים הללו, את למעשה עוזרת גם לאביך, וגם לשאר בני משפחתך. אני מאמינה בך ושולחת לך חיבוק. שיהיה בהצלחה ותמשיכי להיות חזקה ומדהימה.

לאור התומכת והנהדרת.
הבעיה שלי היא כזאת: אני בת חמש עשרה ואני מאד מקובלת. יש לי עיניים כחולות. בלונדינית. אף קטן. שפתיים חושניות. עור חלק בצבע מוקה. כולם אומרים לי שאני מאוד יפה ומושכת ואם אני ארצה אני יכולה להיות דוגמנית. אבל מה שמפריע לי שיש לי הרבה חברים וחברות אבל אני מרגישה לבד... יום אחד לפני שהלכתי לישון פתאום יצא לי לחשוב מי החברה הכי טובה שלי... וגיליתי שאין! אין לי חברות אמתיות. אני מרגישה שכולם איתי רק בגלל המעמד שלי ובגלל שאני נראת טוב. לפני חודש בערך באה ילדה חדשה לשכבה, דתיה, ולא הכי יפה (אבל גם לא מכוערת). היא מאד ביישנית, וישר שהיא באה ראיתי את כולם צוחקות עלייה. פתאום כעסתי ולקחתי אותה לצד דיברתי איתה יפה, הסתובבתי איתה בהפסקה וכולם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח, והם עשו פרצופים, אבל יום למחרת פתאום כולם התנהגו אליה יפה. העניין הזה הורג אותי... איך שאני מתלבשת גם הבנות חייבות להלתבש כמוני... אפילו אם אלבש את הבגדים הכי מכוערים בעולם! ואיך שאני מדברת למורות גם הם... הם כמו הרובוטים שלי. זה מעצבן אותי. שהם יהיו הם עצמם ולא מישהו אחר. אפילו הבנים. יש הרבה שרוצים לצאת איתי, אבל רק בגלל היופי. הם לא מעוניינים במי שאני באמת. הם רק רוצים להשוויץ לפני החברים שלהם שהם יוצאים עם הבת הכי יפה והכי מקובלת בבצפר. זה נשמע שאני משוויצה אבל אני ממש לא. אני מוכנה לוותר על כל "החברות" שלי בשביל כמה חברות טובות! מה אני יכולה לעשות בשביל להראות להם את "האני האמיתית" חשבתי לעבור בצפר... אני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה חבר שיאהב אותי בגלל מי שאני ולא בגלל מה שאני. אני רוצה חברה אמיתית בשעת צרה שתקשיב לי. מה לעשות!?!
תודה- נתנאלה.

נתנאלה מקסימה.
שמחתי מאוד לקבל את המכתב שלך. זה מעודד מאוד לגלות שקיימות נערות כמוך, שבגיל צעיר כבר גילו משהו על החיים שאנשים רבים מגלים אותם הרבה אחר-כך, אם בכלל. אני ממליצה לכולם לקרוא את מכתבך, משום שאפשר ללמוד ממנו המון. וכעת לשאלתך. את שואלת כיצד לגרום לחברה שסביבך לאהוב אותך ולקבל אותך כפי שאת, ולא רק בגלל התכונות החיצוניות שלך. ובכן, את כבר בכיוון הנכון, בכך שהראית לכולם שאת לא מפחדת להסתובב על נערה לא-מקובלת, רק בגלל שאת מעוניינת לגלות אותה מבפנים, בתור בן אדם. בכך העברת מסר חזק מאוד לכל ה"רובוטים" שנמצאים סביבך, ואני ממליצה לך לא לפחד ולהמשיך להעביר מסרים כאלו. (גם במחיר של לאבד את מעמדך החברתי שבמילא מבוסס על תכונות שטחיות, לדברייך). לדעתי, את יכולה ללכת צעד אחד קדימה, וגם לומר להם את מה שאת חושבת עליהם בפרצוף. אם חברותייך ממשיכות לחקות אותך ולהנהן אחרי כל משפט שלך מבלי לחשוב, אמרי להן בעדינות שלפעמים את מרגישה שהן מתנהגות בצורה חסרת -אופי, ומחפשות רק את התכונות החיצוניות והחולפות של מעמד ומראה חיצוני. אם בחור מציע לך לצאת איתו ואת חוששת שהמניעים שלו הם כאלו, אל תהססי לומר לו את זה בפנים. להיפך, בכך את תעשי לו טובה גדולה. בהתחלה הוא יהיה בשוק, ואח"כ יתחיל לחשוב ברצינות על המצב שלו. אני בטוחה שאם תנהגי בצורה כזאת, יעברו עלייך ימים קשים שבהם תאבדי חלק מההערצה שאת זוכה לך כעת, אבל תזכי במה שאת באמת מחפשת: חברות אמיתיות שמה שמעניין אותן זו את מבפנים. אני מאחורייך ומאחלת לך שלא תישברי, ותמשיכי להאמין שמה שאת מחפשת זה הדבר האמיתי והנכון. שיהיה בהצלחה ובלי ייאוש.

שלום אור!
יש לי חברה בגילי בת שלוש עשרה. והיינו החברות הכי טובות ביסודי. עכשיו כשעברנו לחטיבה. את בטח כבר מעלה בדעתך. האמת הרבה זמן לא דיברנו ופעם בחודש אני מצליחה לתפוס אותה במסנג'ר .וכשאני מדברת איתה, (רוב הזמן היא לא עונה לי) היא כל פעם אומרת לי שהיא בדיכאון. והיא אפילו שינתה את השם לה

(במסנג'ר), ולדעתי היא לא מספרת לי את האמת. אבל היא כל הזמן בדיכי. אני מפחדת שהיא תנסה להתאבד (חס לחלילה!) אני ממש לא יודעת לעשות!?
תודה רבה רבה רבה!!!

היי חמודה.
כל הכבוד לך על הדאגה והאכפתיות. אני מבינה שאת חוששת שחברתך במצב נפשי לא-טוב, ואת לא יודעת איך לעזור לה. לדעתי כדאי לך קודם כל לנסות ליצור איתה קשר בצורה אחרת מזו שהייתה עד עכשיו. המסנג'ר לא מספיק. תנסי ליצור איתה קשר טלפוני. אם מאיזשהי סיבה זה לא הולך, תנסי להגיע אליה הביתה, ואם זה לא הולך, תנסי לכתוב לה מכתב, ותוודאי שיגיע אליה. אם את לומדת איתה באותו בית ספר- זה קל יותר. קחי אותה לשיחה באחת ההפסקות, (או על חשבון אחד השיעורים), ושם תספרי לה מה את מרגישה. דברי איתה בכנות ובעדינות, ואמרי לה שאת חוששת שעובר עליה משהו, ושאת רוצה מאוד להיות שם בשבילה. תני לה להרגיש בטוחה, שהיא יכולה לספר לך הכל, גם דברים לא-טובים. הראי לה שאת מקבלת אותה גם אם היא עושה טעויות. זו המשמעות של חברה טובה. בעקבות השיחה איתה, תשאלי את עצמך האם לדעתך היא נתונה באיזושהי סכנה. האם היא פוגעת בעצמה, או האם מישהו אחר פוגע בה. אם זה אכן כך, רצוי שתייעצי לה לפנות לגורם חיצוני כדי לקבל עזרה מקצועית. אם היא מסרבת בכל תוקף, קחי את העניינים לידיים ותפני בעצמך לגורם חיצוני. ספרי לה שזה מה שאת עושה למרות התנגדותה, כדי שהיא תבין שאת כנה איתה ומנסה לעזור לה, אפילו אם היא תכעס עלייך. דבר נוסף- ייתכן שלמרות המאמצים שלך לדובב אותה, היא לא תיפתח אלייך ולא תרצה לשתף אותך. במקרה כזה זו החלטה שלה, ועלייך בסופו של דבר להשלים עם העובדה הזו. לא תמיד אנחנו מסוגלים לעזור למי שאנחנו אוהבים, וזה כואב אבל אין ברירה. במקרה כזה, תייעצי לה לדבר עם מישהו אחר, או שתבקשי ממישהו אחר שאת סומכת עליו לפנות אליה בעצמו כדי לעזור לה.
שיהיה בהצלחה, אני מאחלת לשתיכן רק טוב.

אור, יש לי בעיה מאוד קשה! מישהו הטריד אותי מינית! אני חיה עם זה כבר שנה ואני לא מעיזה לא להגיד להורים שלי ולא להתקשר. רק לחברות ממש טובות שלי! מה אהי אעשה?!?
תודה, אנונימית!

אנונימית יקרה.
הצטערתי לשמוע שעברת מקרה של הטרדה מינית. הטרדה מינית היא כאשר מישהו פוגע באדם אחר בצורה מינית, אבל לא בהכרח תוקף אותו או מכריח אותו לעשות דברים מיניים, למרות שהקורבן הבהיר שאינו מעוניין בהם. הטרדה מינית יכולה להיות באמצעות מגע, כאשר המטריד נוגע בקורבן בצורה מינית שלא נעימה לו, או אפילו "רק" באמצעות דיבור, כאשר המטריד מעיר הערה מינית לקורבן, או מנסה לשכנע אותו לעשות דברים בעלי אופי מיני שאינו מעוניין בהם. חשוב לציין, שלמרות שהטרדה מינית אינה נחשבת לאונס, היא עדיין חמורה מאוד ומהווה עבירה על החוק! פעמים רבות הטרדה מינית שלא מופסקת בזמן, מובילה למעשי אונס. ההשפעה של הטרדה מינית על הקורבן עשויה גם היא להיות חמורה מאוד, ויש קורבנות הנזקקים לטיפול נפשי בעקבות הטרדה כזו. לכן, אני מבקשת ממך ומכל מי שעבר אי פעם הטרדה מינית (בנים או בנות) לעשות משהו בנידון ולא לשמור את זה בבטן. אם המטריד עדיין ממשיך לעשות זאת, יש לערב גורם חיצוני (אפילו את המשטרה) כדי למנוע ממנו להמשיך בכך. גם אם ההטרדה הסתיימה ולא חוזרת על עצמה, עדיין חשוב שמי שעבר הטרדה כזו יברר עם עצמו האם הוא פגוע מכך נפשית, ואם כן, יפנה לטיפול מקצועי. לפעמים אפילו שיחה אחת עם איש מקצוע או אדם אחר קרוב, יכולה לעזור. אנונימית יקרה, אני מבינה שאת לא מעזה לפנות או להתקשר, אבל אני בכל זאת מבקשת ממך לעשות זאת, ואני מאמינה שתגלי שזה היה רק לטובתך. מספר חירום שאליו אני ממליצה להתקשר הוא:
לבנות: אחת-שתיים -אפס- שתיים.
לבנים: אחת- שתיים -אפס - שלוש.
אני התקשרתי לשם בעצמי כדי לברר האם כדאי לפנות אליהם במקרה כזה, וענתה לי שם אישה מקסימה שעודדה את כולם להתקשר בכל מקרה של פגיעה מינית, כולל הטרדה. אני מאחלת לך שתהיי חזקה, ובהצלחה!

אור יקרה,
אני בת שתים עשרה ואני בכיתה ז'.
אין יום שההורים שלי לא רבים, הם כבר לא מאוהבים, הם שש עשרה שנה ביחד, ולדעתי כבר כמה שנים הם רק סובלים מזה שהם ביחד. אני מאוד אוהבת את שניהם, אבל אמא שלי מאוד מתרחקת ממני ומאח שלי, לפעמים אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי-למרות שאני יודעת שזה לא נכון. אני מרגישה אני לא חשובה לאמא שלי, היא לא מתעניינת בי. אני תמיד מרגישה שהיא יותר אוהבת את אח שלי [הוא הגדול], ההורים שלי כול הזמן משווים אותי אליו, "הוא בגילך היה כזה וכזה..." זה נורא מעצבן אותי, כי אח שלי זה אח שלי, ואני זה אני. אני לא אוהבת אח שלי-לא יודעת למה. אנחנו רק רבים, מרוחקים, הוא לא קיים בישבילי, ואני לא קיימת בישבילו!אנחנו רק מדברים: "תני לי את זה..." ככה זה גם עם אמא שלי-אני לא אוהבת אותה! עם אבא שלי זה שונה, אנחנו מדברים שעות, והוא תמיד מתעניין בי, אבא שלי זה הידיד הכי טוב שלי. לפעמים אבא שלי אומר לי: את רוצה שאני ואמא ניתגרש? אמא שלי לא יהודייה, אבא שלי אומר לי שהם יתגרשו, היא לא תהיה בארץ כבר, ונהיה מאושרים. אמא שלי תמיד אומרת לי: "את ואבא שלך..." היא אוהבת רק את אח שלי-ככה אני מרגישה. כשאני רבה עם אבא שלי, אני מתחילה לבכות, ולא נרדמת בלילה, אני מרגישה אשמה, שאני לא מתייחסת אליו יפה, ונשארת לבד.
ועוד בעיה שלי: כמו שכבר הזכרתי, אמא שלי לא יהודייה. וביהדות זה לפי האמא הרי, אח שלי קיבל טופס של ת.ז. וכתוב בלאום שהוא לא יהודי. אני לא רוצה להיות רוסייה!!! אני רוצה להיות יהודייה, אני בתוך עצמי יהודייה. זה נורא מציק לי!
אור יקרה, מקווה שתוכלי לעזור לי, ולהחזיר לי תשובה כמה שיותר מהר.
אוהבת,
אנונימית.

אנונימית מקסימה.
העלית במכתבך כמה בעיות, ולצערי לא אוכל לתת לך פיתרון מעמיק באינטרנט. אשתדל להתייחס לשתי הבעיות העיקריות: בעיה ראשונה- הקרע שנוצר במשפחתך: את ואביך מול אימך ואחיך, ובעיה שניה- העובדה שאת רוצה להיות יהודיה וכרגע את לא משום שרק אביך יהודי. לגבי הבעיה הראשונה- אני מבינה ממך שמצב היחסים בין הורייך הוא בלתי- הפיך, וקשה להאמין שיום אחד הכל ישתנה והם יחזרו למערכת יחסים חיובית. את מתוסכלת מהקשר בינך לבין אימך, ומהקשר בינך לבין אחיך. אנונימית יקרה, המצב המשפחתי שאת מתארת הוא מורכב מאוד, ומשפיע על הנפש שלך. אין לי את היכולת לעזור לך בתשובה קצרה שכזו, אבל יש אנשים אחרים שמסוגלים. אני בהחלט ממליצה לך לפנות לגורם מקצועי שיעזור לך להתמודד עם מה שאת עוברת. זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי, או מספר שיחות עם היועצת. ישנם גם סוגים אחרים של טיפול נפשי, כמו תרפיה, ולפעמים אפשר לקבל אותם בהנחה דרך קופת חולים או בית הספר. אז קדימה- תבררי את העניין, כי מגיע לך לרפא את הפצע שבנפשך. לגבי הבעיה השניה- אני מבינה שאת מעוניינת למעשה להתגייר. לדעתי זהו צעד נבון מאוד, משום שבתור אחת שחיה חיים של אזרחית ישראלית, רצוי מאוד שתהיי גם מוגדרת כיהודיה. לדוגמא- אם בעוד כמה שנים תפגשי בחור יהודי מקסים ויחד תרצו להתחתן ולהקים משפחה בארץ, לא תוכלי לעשות זאת כל עוד את לא יהודייה. אז איך בעצם מתגיירים? כדי לענות לך על השאלה הזאת התקשרתי לעורכת דין שעוסקת בנושאים מהסוג הזה (והיא במקרה גם דודה שלי) והיא הסבירה לנו את התהליך. זהו תהליך מורכב, אבל לא מסובך מדי, ואפשר בהחלט לעבור אותו. הבעיה היחידה היא שכדי שתוכלי להתגייר צריכים להתקיים שני תנאים: או שאימך תסכים להתגייר יחד איתך, או שהורייך יהיו גרושים ואת תגורי עם אביך היהודי ותהיי תחת חסותו. את מבינה את משמעות העניין, ורצוי שתדברי על כך עם אביך. תהליך הגיור הוא כזה: מרגע שהגעת לגיל שתים-עשרה (על פי התאריך העברי) את ואביך יכולים לפנות למועצה הדתית של אזור מגורכם, או לרב המקומי, והם יפנו אתכם ל"מנהל הגיור". הם יכניסו אותך למסגרת-גיור שלוקחת שנה שלמה, שזה אומר שתצטרכי לעבור קורס בנושא יהדות, ולהיות מוצמדת למשפחה דתית (כלומר- לבקר אצלה מדי כמה זמן) שאחראית ללמד אותך על אורח חיים יהודי-דתי. בסיום השנה את תעמדי בפני בית הדין הרבני, והם יעשו לך מן "מבחן" קצר על מושגים בסיסיים ביהדות. (לא קשה מדי). אחר כך תצטרכי להצהיר שאת מוכנה לשמור אורח חיים דתי. אבל שימי לב- מרגע שהתגיירת באופן רשמי, את יכולה גם לבחור לנהל אורח חיים לא דתי, ואף אחד לא באמת בודק את זה. הזמן היחידי שבו את חייבת להתנהג כיהודיה-דתיה לכל דבר, הוא השנה שבה את במסגרת-גיור. בסוף התהליך את תטבלי במקווה-טהרה (עם בגדים), ואז תוגדרי כיהודיה לכל דבר. אני ממליצה לך לשוחח על כך עם אביך, ולפנות לעוד גורמים שיסבירו לכם יותר על העניין, כמו- רב מקומי, או עורך דין. שיהיה בהצלחה ורק טוב!