העצות בעמוד זה נכתבו ע"י אור מבורך , מנהלת המדור הקודמת

היי אור מה קורה?
שמי ירדן, כתבתי לך שאלה ואת ענית לי בתאריך

תשמעי אני שולחת לך את ההודעה הזאת כי עזרת לי מאוד וכתבת שאני אדבר עם ההורים שלי ודיברתי איתם וזה עזר אני נורא שמחה שיש אתר כזה שבו אפשר לעזור לילדים ילדות נערים ונערות. את אמרת לי מה כדאי לעשות כדי לברר את העניין וצדקת. אז מה שבטוח שאני אבקר באתר הזה עוד הרבה פעמים ואכתוב עוד הרבה שאלות ואני בטוחה שתעני לי עליהן וזה יעזור (לא רק לי, אלא לכל מי שיש לו שאלה דומה(.
בקיצר תודה על הכל את הכיי הכייי
ממני ירדן - ילדה מסתורית.

ירדן מתוקה.
שימחת אותי מאוד מאוד. כל הכבוד שפנית לקבל עצה, והעזת לשוחח עם הורייך על מה שהציק לך. אני ממליצה לך גם בפעמים הבאות שמשהו כואב לך, קודם כל לנסות לשתף את ההורים. ההורים שלנו הרבה פעמים מפתיעים אותנו לטובה. דבר נוסף- לצערי מגיעה אליי כמות ענקית של מכתבים, ואני לא מסוגלת לענות על כולם (למרות שאני משתדלת לפחות לקרוא את כולם). לכן, לא בטוח שאם תשלחי שוב שאלה, אני אענה לך. זה משום שאני בדר"כ משתדלת לבחור את השאלות שנראות לי הכי חשובות ושיכולות לעזור לכמה שיותר ילדים עם בעיה דומה. אני מבקשת סליחה מכל ילד וילדה ששלחו שאלה ולא קיבלו עליה תשובה. אני מקווה שאתם לא מתייאשים וממשיכים לנסות לטפל בבעיות הללו.
דבר אחרון- אני מאוד אשמח אם מי שקיבל עצה מהמדור, יספר לנו אחר-כך מה קרה ואיך נפתרה הבעיה, אם בכלל. זה כיף לראות כשמצליחים לעזור, וחשוב לדעת אם לא מצליחים.
תודה לכולכם, אני איתכם!

שלום אור.
אחותי נהרגה בתאונה לפני ארבע שנים ותמיד שאני עצובה אני אומרת לעצמי: מה אני עושה אחותי מתה ואת שמחה? ואת מתחילה לבכות מה אני יעשה?
תודה מראש
סתם עוד אחת...

"סתם עוד אחת" יקרה.
דבר ראשון, המכתב שכתבת הוא ממש לא סתם. הוא מקסים ואמיתי. הצטערתי לשמוע שאחותך נהרגה, ואני בהחלט מבינה שגם ארבע שנים אחרי, קשה לך להתמודד עם זה. מוות של אדם קרוב משאיר אצלנו חלל בלב שאף פעם לא נעלם, ולא אמור להיעלם. אבל אנחנו אלו שיכולים לקבוע איזה תוכן יהיה לחלל הזה. למה הכוונה? כאשר אחותך הייתה בחיים, היא הייתה משהו מיוחד מאוד. לא היה עוד אף אחד כמוה בעולם. כעת כשהיא איננה, נשארו לך ממנה רק זיכרונות. של איך היא הייתה נראית, איזה חיוך היה לה, איך נשמע הצחוק שלה, מה היא הכי רצתה לעשות בחיים... הזיכרונות הללו הם אלו שממלאים את החלל שנפער לך בלב, והם לא חייבים להיות עצובים. להיפך- לדעתי, אם היה אפשר לשאול את אחותך, היא הייתה אומרת שהיא מעדיפה שהזיכרונות ממנה יהיו שמחים, ולא עצובים. היא הייתה מעדיפה לראות אותך גדלה לתוך חיים מאושרים ונפלאים, והיה לה עצוב לראות שאת שוקעת בעצב ולא מאפשרת לעצמך לשמוח. כעת כשאחותך איננה, את יכולה לשאול את עצמך מה הדברים הטובים שהיא השאירה אחריה, ולנסות לשמר את הדברים הטובים הללו. נסי לחשוב מהן התכונות החיוביות שהיו לאחותך, ואולי תוכלי ללמוד מהן ובכך להמשיך את דרכה. כמובן שזה קשה. כמובן שמותר לך להיות עצובה. אבל שימי לב שהעצב שלך הוא עצב של געגוע, ולא עצב של ייאוש. תשמרי על העצב שלך שלא ישתלט על השמחה. מותר לך לשמוח, וזו אפילו חובתך. אני מאחלת לך שתהיי חזקה ומאושרת, ותדעי למלא את החלל שבליבך בשמחה ובתקווה.

שלום אור החמודה...
אני רוצה לשאול אותך שאלה שאני די מתביישת לשאול. קיבלתי מחזור לפחות כבר איזה חצי שנה. אני יודעת שזה צריך כבר להסתדר אבל זה לא בא כל פעם באותו התאריך. ובוא נגיד כשיש חמישה ימים של מחזור - תמיד יש לי עוד יום שבו מפסיק פתאום המחזור, ז"א - פתאום זה יבש ויום למחרת זה שוב עם דם. בבקשה תעזרי לי! בבקשה! אבל אל תבקשי ממני ללכת לרופא כי אני מתביישת!

היי מתוקה.
אין לך שום סיבה לדאוג. למחזור יש שתי תכונות טבעיות שכדאי שתדעי: א. יש הרבה נשים שהמחזור שלהן מפסיק פתאום באמצע למשך יום שלם, ואח"כ חוזר. זו תופעה ידועה ולא מסוכנת. ב. מהיום שבו קיבלת מחזור לראשונה, ועד היום שבו המחזור מתחיל להיות סדיר, יכולות לחלוף שנתיים שלמות! בדר"כ רק אחרי שנתיים של מחזור לא סדיר, הולכים לרופא, ואז הוא מציע טיפול תרופתי כדי לסדר את המחזור. לכן אני מציעה לך להמתין בסבלנות ולחכות עד שיתסדר.
שיהיה לך רק טוב ובלי דאגה!

שמי בילי ואני בת ארבע עשרה
החברות שלי כולם קיימו יחסי מין ורק אני לא. הן צוחקות על זה שאני בתולה והם סיפרו לי שזה כיף מצחיק ומענג ואני חושבת שאני קצת מקנאה בהם לא בגלל שהם נהנו אלא בגל שאני חושבת שזה ייתן לי תחושת בגרות! האם זה נכון לעשות זאת בגיל צעיר?
עיזרי לי מהר
בילי (שם בדוי(

בילי מקסימה.
דבר ראשון, שמחתי לגלות שיש נערה שמבינה שההחלטה לקיים יחסי-מין היא החלטה לא פשוטה, ושרצוי לברר את הנושא לפני שקופצים לעשות דברים מבלי לחשוב. אני מבינה שאת בהתלבטות, משום שחברותייך מתארות חוויה חיובית ו"בוגרת", ונותנות לך להרגיש שאת מפסידה משהו ונשארת ילדה-קטנה. בילי חמודה, לדעתי מי שמתנהג הכי בבגרות מכל החברות שלך, זו את. דווקא את מבינה את חשיבות הנושא של קיום יחסי מין. העובדה שאת פונה להתייעץ ולא נכנעת מיד ללחץ החברתי שמופעל עלייך, מראה שאת נערה בוגרת בעלת ערך-עצמי. את מודעת לכך שהגוף והנפש שלך הם משהו נדיר ומיוחד, ולא מוכנה לתת אותם סתם כך למישהו, רק בגלל שזה "מצחיק" או "מענג". אני מוכרחה להגיד לך את האמת, אבל אני אישית די מרחמת על אותן בנות ובנים שנכנסים לתחום של יחסי מין מוקדם מדי, כאשר הם עוד לא בשלים לכך מבחינה נפשית. הם בוחרים שותפים לקיום יחסי מין על סמך תכונות חיצוניות כמו- "הוא נראה טוב" , "הוא מקובל" , או משום שהם סבורים שקיום יחסי מין יעניק להם תחושת בגרות, ותחושה שמישהו אוהב אותם. בילי יקרה- אם מישהו נמשך אלייך ורוצה לשכב איתך, זה לא בהכרח אומר שהוא אוהב אותך. וגם אם את נמשכת למישהו, זה לא בהכרח אומר שהוא האדם הנכון שאליו כדאי לך להתמסר. כדי להגיע למצב של קשר רגשי עמוק ובריא עם מישהו, נדרשים הרבה יותר מסתם "משיכה". אני ממליצה לכל מי שלא מעוניין להרוס לעצמו את אחד הדברים הכי נפלאים בחיים, להמתין עד שימצא קשר אמיתי ובוגר, של אהבה ומחוייבות. חבל שבני נוער רבים לא מבינים זאת, והופכים את יחסי המין לדבר "מצחיק, כיף ומענג", ברמה של בילוי בלונה-פארק. זה ההפסד שלהם. אל תרשי לעצמך להפסיד גם. אני מאחלת לך שתמשיכי להיות חזקה, לעמוד על שלך, לאהוב את עצמך ולברר נושאים חשובים כפי שאת עושה כעת.

מה נשמע אור?
יש לי בעיה. ואני חושבת שאת לא מספיק מפנה חשיבות לבעיה הזאת, למרות שיש עוד הרבה ילדים עם הבעיה הזאת. ההורים שלי גרושים...מאז שהייתי תינוקת, ואני לא מכירה מציאות אחרת של לחיות עם אבא בבית... מה שמאוד מפריע לי זה הקטע שבימי שבת ובחופשים וכל הימים האלה אין לי "לצאת עם המשפחה לטייל". ההורים שלי מדהימים, ואני מקבלת את כל מה שאני רוצה מהם, אבא שלי נותן לי תחושה שאני חשובה לו בעולם, אבל זה לא עוזר... עדיין בא לי לבכות בכל פעם שאני שומעת שחברים שלי נוסעים עם ההורים... אני הופכת למאוד רגישה בגלל זה. עוד משהו- זה מאוד מציק לי לראות את אמא שלי לבד, בזמן שלאבא שלי יש חברה שבשבילה הוא עזב את אמא שלי... בבקשה אור אני לא מתמודדת יותר עם זה שהמשפחה שלי לא שלמה.
אני מתחננת שתעזרי לי!!!
מלא תודה...
אנונימית.

אנונימית יקרה.
נושא הגירושין של ההורים הוא נושא חשוב ומורכב, ולצערנו ילדים רבים מתמודדים איתו. את מרגישה שיש משהו פגום במשפחה שלך, משום שהורייך כבר לא נשואים זה לזה. התחושות שאת מרגישה הן תחושות טבעיות, ואני בהחלט מבינה אותך. קשה לחיות במציאות לא-שלמה. אבל שימי לב- אחת התכונות החשובות שצריכות להיות במשפחה, דווקא כן מתקיימת במשפחה שלך. והיא- היציבות. המשפחה שלך, למרות העובדה שהורייך אינם חיים יחד, עדיין מתפקדת כמשפחה יציבה. את חשה שהורייך אוהבים אותך, מעניקים לך הרבה אהבה ו"את כל מה שאת רוצה". הקשר שלך איתם הוא קשר חיובי, ואת אפילו זוכה לכנות את ההורים שלך "מדהימים", שזהו כינוי שהרבה ילדים במשפחות שאינן גרושות, לא מסוגלים לומר אותו על הוריהם. אני מאמינה שאם הורייך היו בוחרים להישאר נשואים למרות חילוקי הדעות ביניהם, ולמרות שהם אינם מסוגלים לעשות זאת, רמת היציבות במשפחה שלך הייתה יורדת ואת היית סובלת מכך הרבה יותר. אני בטוחה שאלו דברים שאת כבר יודעת, ולמרות זאת- את עדיין עצובה ורגישה כלפי הנושא. אנונימית חמודה, הרצון שלך למשפחה שלמה ולא מפורדת, הוא רצון אמיתי ונכון. במקרה של המשפחה שלך, הרצון הזה ככל הנראה לא יתממש, ואת תאלצי לחיות עם תחושת האכזבה הזו כמו הרבה אנשים שלצערנו נגזר עליהם להתמודד עם אירועים לא רצויים. אבל אל תוותרי על השאיפה שלך למשפחה שלמה. בסופו של דבר, יגיע הזמן שבו תהיה לך הזדמנות להקים משפחה כזו, ואני בטוחה שתמצאי שותף אמיתי לשאיפה הזו ויחד תצליחו לממש אותה באהבה. לצערנו הורים עושים פעמים רבות טעויות (כמו במקרה של ההורים שלך), ואח"כ אנחנו הילדים משלמים על הטעויות הללו. גם את, גם אני וגם כל אחד ואחד מאיתנו, עוד נעשה לצערנו טעויות שמי שישלם עליהם יהיו האנשים שאנחנו אוהבים. האחריות שלנו היא לנסות לעשות כמה שפחות טעויות כאלה, ולדעת לצמצם את הנזק שלהן, גם כשהן נעשות. וזה בדיוק מה שהורייך עושים: הם ממשיכים לשמור על משפחה יציבה למרות הגירושין, וזו משימה לא קלה, שהם עומדים בה בכבוד. ולכן, למרות שאת מאוכזבת מהם ומותר לך להרגיש כך, את יכולה גם להיות גאה בהם. אני מאחלת לך ולמשפחתך שתמשיכו להיות מאושרים גם במסגרת של גירושין, ושאימך תמצא גם היא את האושר שלה עם בן זוג חדש. שיהיה בסבלנות ובאהבה!

אור מאמי,
יש לי בעיה ענקית!
אני בת שלוש עשרה, ואני חושבת שאחותי הגדולה (בת שש עשרה וחצי) לוקחת סמים... ראיתי אותה מבלה עם אנשים לא הכי טובים שיש ואני חושבת שהם משפעים עליה לרעה... בבקשה תעזרי לי כי אני ממש לא יודעת מה לעשות! לא מתאים לאחותי להתנהג ככה!
מקווה שתעני כי זה די דחוף...
ממני באהבה
מירי

מירי חמודה.
לצערנו תופעת הסמים היא תופעה נפוצה יותר ממה שאנו חושבים, והיא הרסנית יותר ממה שנדמה לנו. כיום אין כמעט אדם שלא יודע שהסמים הם הרסניים, מסוכנים ואיומים, ולמרות זאת, אנשים עדיין מתדרדרים אליהם. לכן חשוב לדעת שלשימוש בסמים יש בדר"כ סיבה עמוקה. אדם שמשתמש בסמים עושה זאת פעמים רבות מתוך מצוקה. מצוקה יכולה להיות תחושות של ייאוש, חוסר ערך-עצמי, וכאב. זו יכולה להיות גם מצוקה חברתית: הוא מרגיש שהוא לא אהוב ומקובל, ומחפש את החברה שתקבל אותו. חברה של נוער- שוליים המשתמשים בסמים, נותנת לפעמים אשליה של חברה המקבלת אותך בלי תנאי. אבל זוהי טעות חמורה, משום שיש לחברה זו תנאי מאוד ברור: "אם לא תתנהג כמונו, ותשתמש בסמים כמונו, לא נקבל אותך." זו רק השערה, אבל ייתכן שאחותך עברה מסלול דומה: היא הרגישה שהיא לא מקבלת אהבה וחום מהסביבה הטבעית שאמורה לתמוך בה (כמו למשל משפחה וחברים בבית ספר), ואולי הרגישה שהסביבה הטבעית שלה לא מקבלת אותה כמו שהיא, ומציבה תנאים: תהיי מוצלחת, תהיי תלמידה טובה, תהיי תמיד נחמדה וחייכנית... יכול להיות שאחותך, כמו כל אדם, מחפשת רק שיאהבו אותה ללא תנאי, אבל המקום שבו היא מוצאת את ה"אהבה" הזאת, הוא מקום מסוכן ולא-אמיתי. זה מקום שמורכב מבני נוער שאינם מסוגלים לאהוב אותה כפי שהיא רוצה, ומציבים בפניה תנאים חדשים: תהיי כמונו, תפרצי את הגבולות, תהיי ילדה רעה, ואז תהיי חלק מאיתנו. את שואלת מה לעשות, וצודקת בכך שזה חייב להיות דחוף, לפני שאחותך תעשה טעויות שאחר-כך תצטער עליהם כל החיים. לדעתי כדאי לך לפעול בשני כיוונים: דבר ראשון, לנסות לדבר עם אחותך. לברר בעדינות איך היא מרגישה ומה עובר עליה. גם אם היא דוחה אותך ולא מעוניינת לשתף אותך, זו זכותה, ובמקרה כזה עלייך להניח לה, ולהמשיך לשדר לה שאת אוהבת אותה ומקבלת אותה כמו שהיא, וגם כשהיא עושה טעויות. הכיוון השני הוא לערב את ההורים שלך. ספרי להם מה את מרגישה, ותשאלי אותם מה לדעתם כדאי לעשות. אם את חשה שהורייך לא יהיו מסוגלים להתמודד עם העובדה שאחותך אולי משתמשת בסמים, אני ממליצה לך לפנות קודם כל לגורם חיצוני כמו היועצת או עובדת סוציאלית, (או אפילו מורה) ולהתייעץ איתם מה לעשות ואיך לספר להורים שלך. אני אומרת לך כל הכבוד על האכפתיות, ומאחלת לך ולאחותך רק טוב!

שלום.
שמי לילי[שם בדוי] אני בת ארבע עשרה ויש לי כמה בעיות, אני מקווה שתעזרי לי:
אני חיה במשפחה בה האבא מרביץ לילדים שלו. הוא הרביץ לי המון פעמים, עכשיו יותר כשהייתי קטנה, עכשיו הוא הפסיק להרביץ לי, בגלל שהיתה תקופה שלא דיברתי איתו לפחות חודשיים [זה היה בשנה שעברה] ואז הוא למד לא להרביץ לי יותר. הוא מרביץ לאחים שלי הוא דפק השנה לאח שלי בקבוק בראש חזק, וירד לאח שלי דם מהראש, הוא נתן לו המון פעמים מכות כואבות מאד, לאח שלי היו סימנים... והמיקרים הגרועים שאני זוכרת: שהוא בעט בי חזק, נתן לי סטירות, מכות, בעיטות, חבט בי, היו לי סימנים בפנים, זרק עלי חפצים , התעלל באמא שלי [עכשיו הוא כבר לא מתעלל בה-פיזית] זרק עליה אוכל הכה אותה ,השפיל אותה, הוא עדיין מקלל אותה ומשפיל אותה מעט בנוכחות הילדים, המקרה הגרוע ביותר שקרה [השנה]: הוא התעלל באחותי קשות, אמא שלי לא היתה בבית ואחותי הייתה במיקלחת וצעקה במקלחת. הוא בא למקלחת והתחיל לצעוק שתיפתח לו את הדלת והיא לא פתחה מהפחד שירביץ לה עד שבסוף היא פתחה הוא התחיל להרביץ למה מכות ממש אבל ממש חזקות, דפק אותה בקיר, היא היתה ערומה ואח שלי אפילו ראה אותה ערומה וכולנו גם, [היא בת עשר] הוא נתן לה בוקסים, מכות וסטירות בכל הגוף ובפנים, משך לה שערות תוך כדי נתינת מכות חזקות בכל הגוף הוא אכל אותה זאת אומרת נשך אותה בפנים מרוב עצבים, ואמר לה תוך כדי מכות חזקות ובוקסים: אני אהרוג אותך אני אוכל אותך וכו'... אני מרגישה אשמה, שהייתי שם לידה ולא יכולתי לעצור את זה למרות שהתחננתי שיפסיק, וניסיתי לדבר אליו תוך כדי בכי וצרחות של אחיות שלי ואח שלי, אחר כך הוא לקח אותה לחדר עלה על המיטה שלה הרים אותה גם על המיטה מהשערות והמשיך לתת לה מכות חזקות, ויצא מהחדר. ואז שנכנסו ראינו שיורד לה דם בפנים בסוף גילינו שזה רק מהאף, מזל. כל הגוף שלה היה אדום חזק, היא לבנה בצבע, וכל הגוף נהיה אדום מהמכות. הוא אחר כך עוד פעם נכנס העמיד אותה מהשערות והתחיל שוב להרביץ לה מכות חזקות מאד כמו משוגע בלי רחמים, ולקח אותה לשטוף לה את הדם, ושהוא שטף הוא דפק אותה בכיור ונתן לה עוד מכות, אני הייתי חסרת אונים הייתי צריכה להרגיע אותה ואת כל האחים שלי. אני לא פסיכולוגית ואין לי ידע איך לטפל במקרים כאלו, אבל אני חושבת שהרגעתי אותם מצוין והתמודדתי עם המצב בצורה הטובה ביותר, כי אני בעצמי כמעט והתמוטטתי נפשית במקרה הזה. כשאמא שלי חזרה וסיפרתי לה היא בכתה וזה כאב לה מאד. היא צעקה עליו ודיברה איתו, כמו בכל הפעמים שהוא הרביץ וזה לא עזר. מאז לא קרו עוד מיקרי אלימות במשפחה אבל אני מפחדת שיקרו, אני לא יודעת מה לעשות, אל תגידי לי לפנות לגורמים שיעזרו לנו כי אמרתי את זה לאמא שלי והיא לא רוצה, היא מאמינה [או רוצה להאמין] שמקרה אלימות נוסף לא ישנה, אני לא ממש בטוחה בזה, ואני יודעת שאני לא אוכל לעמוד בעוד מיקרה התעללות, מבקשת עזרה בדחיפות ומצפה לתשובה. סליחה שיצא לי ארוך מידי אבל זה עוד בקצרה!

לילי יקרה.
קשה לי מאוד למצוא מילים אחרי מכתב כזה. את מתמודדת עם מצוקה גדולה מאוד של אבא אלים ומסוכן, וקשה לי להבין מאיפה את מוצאת את הכוחות לעבור את זה. אני נדהמת מכוחות הנפש שלך. אני מבינה שאת חוששת לגורל משפחתך: את, אחייך ואימך נתונים לסכנה מתמדת מחשש שלמרות שאביך משתדל שזה לא יקרה שוב, ה"שיגעון" שלו יפרוץ פעם נוספת, ושוב תהפכו להיות קורבנות שלו. לילי חמודה, את נערה בוגרת, ואני מאמינה שתצליחי לקבל את האמת, גם אם קשה לשמוע אותה. אבא שלך עדיין מסוכן. יש לו הפרעה חמורה באישיות. הפרעה שלצערנו מוכרת מאוד ויכולה להימצא גם במשפחות הכי טובות. ההפרעה של אביך גורמת לו לעבור התקפי זעם שבהם הוא מאבד כמעט לחלוטין שליטה על עצמו, ומסוגל ממש לפגוע בחיים של בני משפחתו. גם אם אביך מביע לאחר מכן חרטה, ומבטיח שזה לא יחזור על עצמו, וגם אם אביך מאוד משתדל, זה לא בשליטתו. הוא לא מסוגל להיות אחראי על עצמו ולהיות ערב לכם שזה לא יקרה שנית. העובדות מראות שבכל פעם שיש לו התקף זעם, מגיעה אחר כך תקופה "רגועה יחסית", והוא הופך להיות ממש "אדם אחר", וזה מה שמבלבל כל כך. שברגע אחד, הוא חוזר פתאום להיות אותו אדם אלים ומפחיד שקשה לכנות אותו "אבא". אני מבינה שאימך מסרבת לפנות לגורמים חיצוניים, וזאת משום שהיא מסרבת לקבל את האמת המרה והקשה, והיא- שאתם מוכרחים בדחיפות לפנות לגורם חיצוני, שאולי אפילו ירחיק את אבא שלכם מהבית. שמתי לב שגם את, לילי, מבינה את מה שאמא שלך עדיין מתקשה להבין. את מבינה שאימך רק "רוצה להאמין" שאביך יפסיק להיות אלים, אבל בסופו של דבר גם היא יודעת שזה לא יקרה. לאביך יש בעיה. ייתכן שאפשר לטפל בבעיה הזו באמצעות טיפול מסודר, וייתכן שלעולם לא יצליחו לפתור את הבעיה. אבל כל עוד אביך נמצא בסביבתכם, אתם נתונים בסכנה.
את שואלת מה לעשות, וזו תהיה הפעם הראשונה במדור הזה שבה אני אומר לך מה את חייבת לעשות, וזו לא תהיה רק עצה. זו חובה.
לילי יקרה, עלייך לערב גורם חיצוני שמוסמך לטפל בבעיות אלימות במשפחה. גם אם אימך לא מסכימה, זו לא החלטה שלה. את לא חייבת לספר לאימך שפנית לגורם חיצוני. עכשיו אתן לך רשימה של אפשרויות, תבחרי אחת מהן:
א. לדבר עם העובדת סוציאלית של בית הספר או של מקום המגורים שלך. את יכולה גם לחייג לטלפון אחת-אפס-שש, שזהו המשפר של העירייה של מקום מגורייך, ומהם תבקשי את הטלפון של העובדת הסוציאלית. אל תתביישי! זו זכותך, וכך את מגנה על משפחתך!
ב. להתקשר למספר-חירום של ער"ן, שם עזרו לך ויפנו אותך לגורמים מוסמכים: אחת-שתיים-אפס-אחת
ג. להתקשר לקו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה, שמספרו

ד. להתקשר ל"אגודה להגנת הילד- אל"י" שמספרה:

אני מבינה שזה קשה לך, משום שאת מרגישה אולי שאת פועלת נגד אבא שלך. אבל למען האמת את עושה את זה גם לטובתו. אביך לא רוצה לפגוע בכם. הוא אוהב אתכם. אבל הבעיה שלו לא מאפשרת לו לשלוט על עצמו. בכך שתתקשרי לאחד מהמספרים הללו, את למעשה עוזרת גם לאביך, וגם לשאר בני משפחתך. אני מאמינה בך ושולחת לך חיבוק. שיהיה בהצלחה ותמשיכי להיות חזקה ומדהימה.

לאור התומכת והנהדרת.
הבעיה שלי היא כזאת: אני בת חמש עשרה ואני מאד מקובלת. יש לי עיניים כחולות. בלונדינית. אף קטן. שפתיים חושניות. עור חלק בצבע מוקה. כולם אומרים לי שאני מאוד יפה ומושכת ואם אני ארצה אני יכולה להיות דוגמנית. אבל מה שמפריע לי שיש לי הרבה חברים וחברות אבל אני מרגישה לבד... יום אחד לפני שהלכתי לישון פתאום יצא לי לחשוב מי החברה הכי טובה שלי... וגיליתי שאין! אין לי חברות אמתיות. אני מרגישה שכולם איתי רק בגלל המעמד שלי ובגלל שאני נראת טוב. לפני חודש בערך באה ילדה חדשה לשכבה, דתיה, ולא הכי יפה (אבל גם לא מכוערת). היא מאד ביישנית, וישר שהיא באה ראיתי את כולם צוחקות עלייה. פתאום כעסתי ולקחתי אותה לצד דיברתי איתה יפה, הסתובבתי איתה בהפסקה וכולם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח, והם עשו פרצופים, אבל יום למחרת פתאום כולם התנהגו אליה יפה. העניין הזה הורג אותי... איך שאני מתלבשת גם הבנות חייבות להלתבש כמוני... אפילו אם אלבש את הבגדים הכי מכוערים בעולם! ואיך שאני מדברת למורות גם הם... הם כמו הרובוטים שלי. זה מעצבן אותי. שהם יהיו הם עצמם ולא מישהו אחר. אפילו הבנים. יש הרבה שרוצים לצאת איתי, אבל רק בגלל היופי. הם לא מעוניינים במי שאני באמת. הם רק רוצים להשוויץ לפני החברים שלהם שהם יוצאים עם הבת הכי יפה והכי מקובלת בבצפר. זה נשמע שאני משוויצה אבל אני ממש לא. אני מוכנה לוותר על כל "החברות" שלי בשביל כמה חברות טובות! מה אני יכולה לעשות בשביל להראות להם את "האני האמיתית" חשבתי לעבור בצפר... אני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה חבר שיאהב אותי בגלל מי שאני ולא בגלל מה שאני. אני רוצה חברה אמיתית בשעת צרה שתקשיב לי. מה לעשות!?!
תודה- נתנאלה.

נתנאלה מקסימה.
שמחתי מאוד לקבל את המכתב שלך. זה מעודד מאוד לגלות שקיימות נערות כמוך, שבגיל צעיר כבר גילו משהו על החיים שאנשים רבים מגלים אותם הרבה אחר-כך, אם בכלל. אני ממליצה לכולם לקרוא את מכתבך, משום שאפשר ללמוד ממנו המון. וכעת לשאלתך. את שואלת כיצד לגרום לחברה שסביבך לאהוב אותך ולקבל אותך כפי שאת, ולא רק בגלל התכונות החיצוניות שלך. ובכן, את כבר בכיוון הנכון, בכך שהראית לכולם שאת לא מפחדת להסתובב על נערה לא-מקובלת, רק בגלל שאת מעוניינת לגלות אותה מבפנים, בתור בן אדם. בכך העברת מסר חזק מאוד לכל ה"רובוטים" שנמצאים סביבך, ואני ממליצה לך לא לפחד ולהמשיך להעביר מסרים כאלו. (גם במחיר של לאבד את מעמדך החברתי שבמילא מבוסס על תכונות שטחיות, לדברייך). לדעתי, את יכולה ללכת צעד אחד קדימה, וגם לומר להם את מה שאת חושבת עליהם בפרצוף. אם חברותייך ממשיכות לחקות אותך ולהנהן אחרי כל משפט שלך מבלי לחשוב, אמרי להן בעדינות שלפעמים את מרגישה שהן מתנהגות בצורה חסרת -אופי, ומחפשות רק את התכונות החיצוניות והחולפות של מעמד ומראה חיצוני. אם בחור מציע לך לצאת איתו ואת חוששת שהמניעים שלו הם כאלו, אל תהססי לומר לו את זה בפנים. להיפך, בכך את תעשי לו טובה גדולה. בהתחלה הוא יהיה בשוק, ואח"כ יתחיל לחשוב ברצינות על המצב שלו. אני בטוחה שאם תנהגי בצורה כזאת, יעברו עלייך ימים קשים שבהם תאבדי חלק מההערצה שאת זוכה לך כעת, אבל תזכי במה שאת באמת מחפשת: חברות אמיתיות שמה שמעניין אותן זו את מבפנים. אני מאחורייך ומאחלת לך שלא תישברי, ותמשיכי להאמין שמה שאת מחפשת זה הדבר האמיתי והנכון. שיהיה בהצלחה ובלי ייאוש.

שלום אור!
יש לי חברה בגילי בת שלוש עשרה. והיינו החברות הכי טובות ביסודי. עכשיו כשעברנו לחטיבה. את בטח כבר מעלה בדעתך. האמת הרבה זמן לא דיברנו ופעם בחודש אני מצליחה לתפוס אותה במסנג'ר .וכשאני מדברת איתה, (רוב הזמן היא לא עונה לי) היא כל פעם אומרת לי שהיא בדיכאון. והיא אפילו שינתה את השם לה

(במסנג'ר), ולדעתי היא לא מספרת לי את האמת. אבל היא כל הזמן בדיכי. אני מפחדת שהיא תנסה להתאבד (חס לחלילה!) אני ממש לא יודעת לעשות!?
תודה רבה רבה רבה!!!

היי חמודה.
כל הכבוד לך על הדאגה והאכפתיות. אני מבינה שאת חוששת שחברתך במצב נפשי לא-טוב, ואת לא יודעת איך לעזור לה. לדעתי כדאי לך קודם כל לנסות ליצור איתה קשר בצורה אחרת מזו שהייתה עד עכשיו. המסנג'ר לא מספיק. תנסי ליצור איתה קשר טלפוני. אם מאיזשהי סיבה זה לא הולך, תנסי להגיע אליה הביתה, ואם זה לא הולך, תנסי לכתוב לה מכתב, ותוודאי שיגיע אליה. אם את לומדת איתה באותו בית ספר- זה קל יותר. קחי אותה לשיחה באחת ההפסקות, (או על חשבון אחד השיעורים), ושם תספרי לה מה את מרגישה. דברי איתה בכנות ובעדינות, ואמרי לה שאת חוששת שעובר עליה משהו, ושאת רוצה מאוד להיות שם בשבילה. תני לה להרגיש בטוחה, שהיא יכולה לספר לך הכל, גם דברים לא-טובים. הראי לה שאת מקבלת אותה גם אם היא עושה טעויות. זו המשמעות של חברה טובה. בעקבות השיחה איתה, תשאלי את עצמך האם לדעתך היא נתונה באיזושהי סכנה. האם היא פוגעת בעצמה, או האם מישהו אחר פוגע בה. אם זה אכן כך, רצוי שתייעצי לה לפנות לגורם חיצוני כדי לקבל עזרה מקצועית. אם היא מסרבת בכל תוקף, קחי את העניינים לידיים ותפני בעצמך לגורם חיצוני. ספרי לה שזה מה שאת עושה למרות התנגדותה, כדי שהיא תבין שאת כנה איתה ומנסה לעזור לה, אפילו אם היא תכעס עלייך. דבר נוסף- ייתכן שלמרות המאמצים שלך לדובב אותה, היא לא תיפתח אלייך ולא תרצה לשתף אותך. במקרה כזה זו החלטה שלה, ועלייך בסופו של דבר להשלים עם העובדה הזו. לא תמיד אנחנו מסוגלים לעזור למי שאנחנו אוהבים, וזה כואב אבל אין ברירה. במקרה כזה, תייעצי לה לדבר עם מישהו אחר, או שתבקשי ממישהו אחר שאת סומכת עליו לפנות אליה בעצמו כדי לעזור לה.
שיהיה בהצלחה, אני מאחלת לשתיכן רק טוב.

אור, יש לי בעיה מאוד קשה! מישהו הטריד אותי מינית! אני חיה עם זה כבר שנה ואני לא מעיזה לא להגיד להורים שלי ולא להתקשר. רק לחברות ממש טובות שלי! מה אהי אעשה?!?
תודה, אנונימית!

אנונימית יקרה.
הצטערתי לשמוע שעברת מקרה של הטרדה מינית. הטרדה מינית היא כאשר מישהו פוגע באדם אחר בצורה מינית, אבל לא בהכרח תוקף אותו או מכריח אותו לעשות דברים מיניים, למרות שהקורבן הבהיר שאינו מעוניין בהם. הטרדה מינית יכולה להיות באמצעות מגע, כאשר המטריד נוגע בקורבן בצורה מינית שלא נעימה לו, או אפילו "רק" באמצעות דיבור, כאשר המטריד מעיר הערה מינית לקורבן, או מנסה לשכנע אותו לעשות דברים בעלי אופי מיני שאינו מעוניין בהם. חשוב לציין, שלמרות שהטרדה מינית אינה נחשבת לאונס, היא עדיין חמורה מאוד ומהווה עבירה על החוק! פעמים רבות הטרדה מינית שלא מופסקת בזמן, מובילה למעשי אונס. ההשפעה של הטרדה מינית על הקורבן עשויה גם היא להיות חמורה מאוד, ויש קורבנות הנזקקים לטיפול נפשי בעקבות הטרדה כזו. לכן, אני מבקשת ממך ומכל מי שעבר אי פעם הטרדה מינית (בנים או בנות) לעשות משהו בנידון ולא לשמור את זה בבטן. אם המטריד עדיין ממשיך לעשות זאת, יש לערב גורם חיצוני (אפילו את המשטרה) כדי למנוע ממנו להמשיך בכך. גם אם ההטרדה הסתיימה ולא חוזרת על עצמה, עדיין חשוב שמי שעבר הטרדה כזו יברר עם עצמו האם הוא פגוע מכך נפשית, ואם כן, יפנה לטיפול מקצועי. לפעמים אפילו שיחה אחת עם איש מקצוע או אדם אחר קרוב, יכולה לעזור. אנונימית יקרה, אני מבינה שאת לא מעזה לפנות או להתקשר, אבל אני בכל זאת מבקשת ממך לעשות זאת, ואני מאמינה שתגלי שזה היה רק לטובתך. מספר חירום שאליו אני ממליצה להתקשר הוא:
לבנות: אחת-שתיים -אפס- שתיים.
לבנים: אחת- שתיים -אפס - שלוש.
אני התקשרתי לשם בעצמי כדי לברר האם כדאי לפנות אליהם במקרה כזה, וענתה לי שם אישה מקסימה שעודדה את כולם להתקשר בכל מקרה של פגיעה מינית, כולל הטרדה. אני מאחלת לך שתהיי חזקה, ובהצלחה!

אור יקרה,
אני בת שתים עשרה ואני בכיתה ז'.
אין יום שההורים שלי לא רבים, הם כבר לא מאוהבים, הם שש עשרה שנה ביחד, ולדעתי כבר כמה שנים הם רק סובלים מזה שהם ביחד. אני מאוד אוהבת את שניהם, אבל אמא שלי מאוד מתרחקת ממני ומאח שלי, לפעמים אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי-למרות שאני יודעת שזה לא נכון. אני מרגישה אני לא חשובה לאמא שלי, היא לא מתעניינת בי. אני תמיד מרגישה שהיא יותר אוהבת את אח שלי [הוא הגדול], ההורים שלי כול הזמן משווים אותי אליו, "הוא בגילך היה כזה וכזה..." זה נורא מעצבן אותי, כי אח שלי זה אח שלי, ואני זה אני. אני לא אוהבת אח שלי-לא יודעת למה. אנחנו רק רבים, מרוחקים, הוא לא קיים בישבילי, ואני לא קיימת בישבילו!אנחנו רק מדברים: "תני לי את זה..." ככה זה גם עם אמא שלי-אני לא אוהבת אותה! עם אבא שלי זה שונה, אנחנו מדברים שעות, והוא תמיד מתעניין בי, אבא שלי זה הידיד הכי טוב שלי. לפעמים אבא שלי אומר לי: את רוצה שאני ואמא ניתגרש? אמא שלי לא יהודייה, אבא שלי אומר לי שהם יתגרשו, היא לא תהיה בארץ כבר, ונהיה מאושרים. אמא שלי תמיד אומרת לי: "את ואבא שלך..." היא אוהבת רק את אח שלי-ככה אני מרגישה. כשאני רבה עם אבא שלי, אני מתחילה לבכות, ולא נרדמת בלילה, אני מרגישה אשמה, שאני לא מתייחסת אליו יפה, ונשארת לבד.
ועוד בעיה שלי: כמו שכבר הזכרתי, אמא שלי לא יהודייה. וביהדות זה לפי האמא הרי, אח שלי קיבל טופס של ת.ז. וכתוב בלאום שהוא לא יהודי. אני לא רוצה להיות רוסייה!!! אני רוצה להיות יהודייה, אני בתוך עצמי יהודייה. זה נורא מציק לי!
אור יקרה, מקווה שתוכלי לעזור לי, ולהחזיר לי תשובה כמה שיותר מהר.
אוהבת,
אנונימית.

אנונימית מקסימה.
העלית במכתבך כמה בעיות, ולצערי לא אוכל לתת לך פיתרון מעמיק באינטרנט. אשתדל להתייחס לשתי הבעיות העיקריות: בעיה ראשונה- הקרע שנוצר במשפחתך: את ואביך מול אימך ואחיך, ובעיה שניה- העובדה שאת רוצה להיות יהודיה וכרגע את לא משום שרק אביך יהודי. לגבי הבעיה הראשונה- אני מבינה ממך שמצב היחסים בין הורייך הוא בלתי- הפיך, וקשה להאמין שיום אחד הכל ישתנה והם יחזרו למערכת יחסים חיובית. את מתוסכלת מהקשר בינך לבין אימך, ומהקשר בינך לבין אחיך. אנונימית יקרה, המצב המשפחתי שאת מתארת הוא מורכב מאוד, ומשפיע על הנפש שלך. אין לי את היכולת לעזור לך בתשובה קצרה שכזו, אבל יש אנשים אחרים שמסוגלים. אני בהחלט ממליצה לך לפנות לגורם מקצועי שיעזור לך להתמודד עם מה שאת עוברת. זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי, או מספר שיחות עם היועצת. ישנם גם סוגים אחרים של טיפול נפשי, כמו תרפיה, ולפעמים אפשר לקבל אותם בהנחה דרך קופת חולים או בית הספר. אז קדימה- תבררי את העניין, כי מגיע לך לרפא את הפצע שבנפשך. לגבי הבעיה השניה- אני מבינה שאת מעוניינת למעשה להתגייר. לדעתי זהו צעד נבון מאוד, משום שבתור אחת שחיה חיים של אזרחית ישראלית, רצוי מאוד שתהיי גם מוגדרת כיהודיה. לדוגמא- אם בעוד כמה שנים תפגשי בחור יהודי מקסים ויחד תרצו להתחתן ולהקים משפחה בארץ, לא תוכלי לעשות זאת כל עוד את לא יהודייה. אז איך בעצם מתגיירים? כדי לענות לך על השאלה הזאת התקשרתי לעורכת דין שעוסקת בנושאים מהסוג הזה (והיא במקרה גם דודה שלי) והיא הסבירה לנו את התהליך. זהו תהליך מורכב, אבל לא מסובך מדי, ואפשר בהחלט לעבור אותו. הבעיה היחידה היא שכדי שתוכלי להתגייר צריכים להתקיים שני תנאים: או שאימך תסכים להתגייר יחד איתך, או שהורייך יהיו גרושים ואת תגורי עם אביך היהודי ותהיי תחת חסותו. את מבינה את משמעות העניין, ורצוי שתדברי על כך עם אביך. תהליך הגיור הוא כזה: מרגע שהגעת לגיל שתים-עשרה (על פי התאריך העברי) את ואביך יכולים לפנות למועצה הדתית של אזור מגורכם, או לרב המקומי, והם יפנו אתכם ל"מנהל הגיור". הם יכניסו אותך למסגרת-גיור שלוקחת שנה שלמה, שזה אומר שתצטרכי לעבור קורס בנושא יהדות, ולהיות מוצמדת למשפחה דתית (כלומר- לבקר אצלה מדי כמה זמן) שאחראית ללמד אותך על אורח חיים יהודי-דתי. בסיום השנה את תעמדי בפני בית הדין הרבני, והם יעשו לך מן "מבחן" קצר על מושגים בסיסיים ביהדות. (לא קשה מדי). אחר כך תצטרכי להצהיר שאת מוכנה לשמור אורח חיים דתי. אבל שימי לב- מרגע שהתגיירת באופן רשמי, את יכולה גם לבחור לנהל אורח חיים לא דתי, ואף אחד לא באמת בודק את זה. הזמן היחידי שבו את חייבת להתנהג כיהודיה-דתיה לכל דבר, הוא השנה שבה את במסגרת-גיור. בסוף התהליך את תטבלי במקווה-טהרה (עם בגדים), ואז תוגדרי כיהודיה לכל דבר. אני ממליצה לך לשוחח על כך עם אביך, ולפנות לעוד גורמים שיסבירו לכם יותר על העניין, כמו- רב מקומי, או עורך דין. שיהיה בהצלחה ורק טוב!

אור היקרה..!
אני מקווה שתוכלי לענות לי כמה שיותר מהר בגלל שיש לי הרבה בעיות ואני ממש לא יכולה להמשיך לחיות ככה וניסיתי כמה פעמים להתאבד בגלל ממש דברים חסרי משמעות אני ממש לא אוהבת ת\'חיים שלי. למרות שבזמן האחרון שאני אומרת לעצמי ל=ה=ת=א=ב=ד יש משהו שעוצר אותי ואומר לי לא להתאבד ולמרות שניסית הרבה פעמים אני כבר לא רוצה לנסות שוב. הבעיה הכי גדולה שלי ולדעתי היא הכי חשובה התחילה שהייתי בכיתה א' (ועכשיו אני בכיתה ז'). ראיתי סרט על אלימות ממש קשה ועל אנשים שלדעתי לא מגיע שיכנו אותם "אנשים". ומאז אני מפחדת להישאר לבד או בחושך, כול סרט מפחיד שאני רואה אפילו חלק קטן ממנו, ובמיוחד סרטים אמיתיים אני זוכרת אותם עד היום,לפעמים שאני לבד בסלון ורואה סרט או סתם יושבת אני ניתקפת פחד ממוות ומפחדת לזוז מהמקום,למרות שהורים שלי נמצאים חדר ליד. אפילו שאני חושבת על זה שמישהו רע,רוצח או שאני רואה חדשות על אונס או משהוא,אני אומרת לעצמי: אל תחשבי על זה, אותו אדם יודע שאת חושבת על זה, ויכול לעשות לך משהוא רע! לא סיפרתי לאף אחד על הבעיה שלי,ואני ממש לא יודעת מה לעשות, בבקשה תעזרי לי.
ועוד משהוא שאני לא ממש יודעת אם הוא קשור..שהייתי בת 4 חלמתי שדלת אוטובוס ניפתחת וכולם לבושים מסכות שחורות. שזה בעצם חטיפה, אני מפחדת שזה מאין חיזוי עתיד שזה יקרה לי בעתיד, זה נכון???
סיפרתי על החלום לחברה שלי והיא אמרה שאני לא צריכה לדאוג, כי לא ראיתי ת\'פנים שלי בחלום, אבל אני עדיין מפחדת!
אני מתחננת שתעזרי לי בבקשה בבקשה בבקשה, כי אני לא יכולה להמשיך לחיות שאני מפחדת אפילו לחשוב,אולי עדיף פשוט להתאבד???
אנונימית

אנונימית יקרה.
תתפלאי לשמוע, אבל הבעיה שאת מתארת קיימת אצל ילדים ובני נוער רבים. את מתארת חיים שלמים של פחד, שנובע ממחשבות בלתי פוסקות על דברים רעים. חשוב שתדעי קודם כל שזו לא אשמתך. את נערה מאוד רגישה, והסרט שראית בכיתה א' פגע בך כמעט כמו אירוע טראומטי. מאז את לא מצליחה להרגיש ביטחון, וכל דבר קטן מעלה אצלך דמיונות רעים וחששות שיתגשמו. מצד אחר- הייתי מציעה לך פשוט להפסיק לפחד. להבין שאין סיבה שכל הדברים הרעים הללו יקרו, ושיכול להיות שבמקומם יקרו דווקא דברים טובים. הבעיה היא שאני בטוחה שאת כבר מבינה את זה בשכל, אבל קשה לך להפנים את זה ברגש. הרבה פעמים אנחנו מבינים משהו בבירור, אבל מתקשים להרגיש אותו. לכן, אני מציעה לך לעשות צעד אמיץ, ולפנות לשיחה עם איש- מקצוע. זו יכולה להיות שיחה אחת או שיחות ספורות עם היועצת של בית הספר, או אפילו עם מורה שאת סומכת עליה, וזו יכולה להיות שיחה עם פסיכולוגית. דעי לך שכיום יש גם סוגים אחרים של טיפול, כמו תרפיה במוסיקה, או תרפיה באומנות, בדרמה, בבעלי- חיים... יש כל כך הרבה אפשרויות נפלאות שאני בטוחה שתמצאי לעצמך טיפול שמתאים לך. מגיע לך לחיות חיים מדהימים בלי פחד, ולהיות מאושרת. לכן אני מציעה לך לעזור לעצמך, מבלי להתבייש. פשוט לעשות את הצעד הנכון. שיהיה בהצלחה! אני מאחורייך!

אור שלום, אני לא יודע מה לעשות. אני בן שתים עשרה בכיתה ה'. חבר שלי עיוור כתוצאה מפיגוע טרור, הוא חזר לבית הספר וכולם מספרים לו הכל: דברים של הגיל שלנו, מי אוהב את מי מי שונא את מי למה זה ואיך פה ומי מרכל על מי וכאלה...
הבעיה היא שהילדים חברים שלו רק כאשר הם רוצים לדעת עליו משהו. ממש כמו מחשב כזה- כשצריכים אותו משתמשים בו, ואז כשלא צריכים- מעבירים למישהו אחר יותר נכון להגדיר את זה כחפץ... כלומר הם צבועים וזה חד משמעית הילדים האלה הם חברים שלי ואני יודע שהם לא כל כך אוהבים אותו השאל היא :
הוא לא רואה שכולם צבועים אליו או אולי הוא לא רואה את זה אז האם אני בתור חבר נחשב גם לצבוע? כי אני לא אומר לו ולמה זה חשוב כי הוא בטוח שהם חברים שלו וזה כל כך עצוב לראות שהם צבועים. והוא באמת מעריך אותם המצב שנוצר הוא שאם הם צריכים אותו כדי לגלות ולדעת משהו, אז הם נחמדים אליו ואם הם לא צריכים ממנו כלום, אז הם פשוט נותנים אותו לילד אחר כי הוא עיוור והוא צריך מישהו שיהיה איתו אז מה אני אמור לעשות קצת קשה לי לנסח את המצב אבל אני מקווה שאת מבינה עד עכשיו ואם לא אז הינה השאלה בברור: האם אני בתור חברו, צריך לומר לו שהחברים האלה לא באמת חברים טובים? כי הוא עיוור ואני בעצם "העיניים" שלו ועצוב לי לראות את זה מהצד? ואם אני לא אומר אז האם אני גם צבוע כמוהם?...
מקווה שהצלחתי להעביר את שאלתי בברור
חבר שלא יודע מה לעשות

חבר מקסים.
קשה לי לתאר עד כמה התרגשתי לקרוא את המכתב שלך. גם מעצב וגם משמחה. עצוב לי, משום שאתה מתאר מקרה של ילד שסובל כל-כך, נפגע בפיגוע והתעוור, וכעת מוקף ב"חברים" שלא באמת רוצים בטובתו. אבל אני גם שמחה, משום שנוכחתי לראות שיש בסביבתו חבר אחד מדהים ונפלא כמוך, שמגלה רגישות עמוקה (הרבה מעבר למה שהייתי מצפה מילד בכיתה ה') ודואג לו באמת מכל הלב. וכעת לשאלתך: אתה שואל האם אתה צבוע כמו שאר החברים שמסביב לאותו ילד עיוור, ובכן, התשובה היא חד-משמעית: לא! אתה לא צבוע, אלא בדיוק ההיפך: אכפתי ורגיש. הסיבה שאתה מהסס לספר לחברך העיוור את "האמת" על חבריו האחרים היא לא משום שברצונך לנצל אותו, אלא בדיוק ההיפך- משום שאתה דואג ושואל את עצמך מה יהיה הדבר הנכון לעשות. וכאן אני מגיעה לשאלתך השניה: האם כדאי לך לספר לו או לא. לדעתי כדי לענות על השאלה הזאת צריך לחשוב מה בסופו של דבר הכי טוב עבור חברך העיוור, ומה עלול לפגוע בו. ייתכן שדווקא אם תספר לו, זה יפגע בו יותר מאשר להשאיר את המצב כמו שהוא כעת. יכול להיות שכעת הוא בכלל לא סובל מהמצב, אלא דווקא מאושר ממנו, דווקא בגלל שהוא לא יודע את האמת על "החברים" שלו. לכן, עלייך לשאול את עצמך האם חברך מרגיש בכך שמנצלים אותו. האם לדעתך הוא סובל מההתנהגות של אותם "חברים". יכול להיות שהוא מרגיש בכך בעצמו, ואני מציעה לך לנסות בעדינות לברר איתו מה הוא מרגיש כלפי ה"חברים" הללו. לשאול אותו בעדינות האם הוא אוהב אותם, והאם טוב לו איתם ועם היחס שלהם כלפיו. אם אתה מגלה שחברך בעצמו מרגיש שיש כאן משהו לא בסדר, ושהחברים הללו לא באמת אוהבים אותו, אז רצוי שתספר לו מה אתה חושב עליהם, ויחד תחליטו מה לעשות. אולי תנסו להתרחק מהם, ולמצוא חברים אחרים אמיתיים .אבל, אם אתה חושב שחברך לא באמת סובל בגלל ה"חברים" האלה, אלא דווקא מאושר מהיחס שהם נותנים לו, ומאמין שהם אוהבים אותו, ייתכן שעדיף שלא "תקלקל" לו את האושר, ושלא תספר לו שום דבר. אומרים שלפעמים "מה שלא יודעים- לא כואב". ואולי עדיף שחברך לא ידע את האמת, ובכך לא יכאב לו יותר. אני מקווה שתצליח לברר מה הצעד הנכון לעשות, ואל תהסס גם לפנות אל המורה או אל מישהו מבוגר שאתה סומך עליו כדי להתייעץ. שיהיה לך בהצלחה וכל הכבוד!

מה קורה אור?
אני בן שש עשרה ואני חייב עצה בדחיפותתת
אני לא מקובל בכלל ויש איזה ילדה שאמרה לי שהיא אוהבת אותי... ואני לא יודע מה לעשות עכשיו היא הייתה ידידה מאוד טובה שלי ואני לא יודע מה לעשות... אני כותב את ההודעה כי אני יודע שיש עוד מקרים כאלה... אני מתחנן לעזרה בבקשה!!! אין לי מושג מה לעשות עכשיו!!! בבקשה אור בבקשה ממך תייעצי לי!!!
המון תודה

היי חמוד.
אני מבינה שמישהי אמרה לך שהיא אוהבת אותך, וזה מבלבל אותך מאוד בגלל שהתרגלת להיות "לא מקובל". ובכן, לדעתי אתה צריך להבין שאותה ילדה כנראה יודעת מדוע היא התאהבה בך, וזה כנראה בגלל האופי שלך, ולא בגלל המעמד החברתי שלך. עכשיו אתה צריך לשאול את עצמך מה אתה מרגיש כלפי אותה ילדה, האם האופי שלה מוצא חן בעינייך, האם נדמה לך שאתה מסוגל להתאהב בה. אם לא- אז עלייך להתנהג בצורה אחראית כלפיה ולהסביר לה שאתה מצטער אבל לא מעוניין בה באותה צורה שבה היא מעוניינת בך. ואם כן- אז קדימה! למה אתה מחכה? תספר לה מה אתה מרגיש! תתקשר אליה מהר לפני שיהיה מאוחר מדי.

שלום אור,

קוראים לי דניאלה ואני עוד שבועיים בת חמש עשרה, ואני חייבת שתעזרי לי! אני פשוט לא מתפתחת! אני הילדה היחידה בכיתה שלי (כיתה ט') שעוד לא קיבלה מחזור, יש לי עדיין גוף של ילדה והחזה שלי כמעט ולא גדל. (אני לא לובשת אפילו חזייה במידה , יש לי רק טופים.( אמנם צמח לי שיער בכל המקומות הנכונים, שאמור לצמוח בהם, אבל זהו. אני ממש מודאגת- מה אם אני לא אקבל מחזור אף פעם? אני לא מכירה כמעט אף אחת בגילי שעוד לא קיבלה... אמא שלי קיבלה בחופש הגדול בין ח' לט', אז זה לא גנטיקה... רציתי לדעת אם יש איזו שהיא דרך לזרז את המחזור, לגרום לא להופיע או משהו כזה, כי אני מתה מפחד!
דניאלה

דניאלה מתוקה.
התקופה שבה נערה יכולה לקבל מחזור בפעם הראשונה, היא לא אחידה. יש כאלה שמקבלות בגיל תשע, ויש כאלה שבגיל תשע-עשרה! בהחלט יכול להיות שההתפתחות המינית שלך קצת איטית יותר משל שאר חברותייך, ואין לך שום סיבה לחשוש בשלב זה. בדר"כ נהוג לחכות עד גיל שבע-עשרה או שמונה-עשרה, ואם עד אז לא קיבלת מחזור, רצוי שתפני לרופא כדי לזרז את התהליך (ע"י גלולות או כל טיפול אחר שמתאים לך) לכן, אני ממליצה לך בינתיים להמתין בסבלנות ולא לדאוג, ותראי שיהיה בסדר!

ושוב אני מוצאת את עצמי מיואשת, בוכה וכמו תמיד אין לי למי לפנות.
אור היקרה,
אני מקווה שתוכלי לעזור לי.
ת'אמת אנלא יודעת אם זאת ממש בעיה, או פיצול אישיות. בלי הרבה חפירות, הנה הבעיה שלי:
המשפחה שלי עלתה מרוסיה (גם אני נולדתי ברוסיה), ואנחנו יהודים, אבל ההורים שלי לא מאמינים בשום דת. הכוונה הם לא שומרים מנהגים יהודים, כמו חגים ושבת, אבל גם לא נוצרים, בכול יום יותר, אני מרגישה שאני רוצה להאמין במשהו, לחיות במסגרת מסוימת, היהדות! וגם נורא מעצבן אותי, שלפעמים ניראה לי שבבצפר חושבים שאני לא יהודיה, ואני כן!!! לא אכפת לי שיצחקו בגלל מה שאני, אבל אכפת לי שיצחקו עליי בגלל משהוא שאני לא!!!
תודה,
אנונימית מיואשת.
נ.ב- אני בת שתים עשרה.

אנונימית מיואשת ומקסימה.
התרגשתי מאוד לקרוא את המכתב שלך. את רק בת שתים עשרה, וכבר מבינה דברים שהרבה ילדים בגילך כלל לא מבינים. לכן את שונה מחברייך, ועלייך לקבל את העובדה הזו כבר עכשיו, על מנת שלא תתאכזבי מהם שוב ושוב שהם לא מבינים אותך. את מעלה שתי בעיות עיקריות:
א. הורייך לא דתיים, ואת מעוניינת להיות יותר קרובה ליהדות, ולחיות במסגרת מסויימת.
ב. הילדים בבית הספר צוחקים עלייך בגלל שאת עולה מרוסיה, וטוענים טענה מטופשת ומגוחכת שאת "לא יהודיה". אתייחס קודם לבעיה השניה: ילדים הם ילדים, וככאלה הם גם הרבה פעמים מרושעים. תמיד יהיו כמה ילדים חסרי-ביטחון שמנסים להיות חזקים על חשבון ילדים אחרים, ושואבים כוח מלפגוע בהם. במקרה שלך את ה"קורבן" שלהם, וכדי להפסיק להיות קורבן, את צריכה להיות חזקה מולם, ולהראות להם שהם המסכנים בסיפור הזה ולא את. בכל פעם שמישהו מתייחס אלייך בצורה מזלזלת, תתני לו מבט של "אני מרחמת עלייך, ואתה ממש לא מאיים עליי", ופשוט תתעלמי. את לא צריכה להחזיר, רק להראות שאת הרבה מעל הרמה שלהם. אני בטוחה שזה ייקח זמן, אבל בסוף הם יירדו ממך.
בנוגע לבעיה הראשונה: הרצון שלך להאמין במשהו ולחיות במסגרת היהדות, הוא רצון מקסים וחיובי. אין שום סיבה שלא תממשי אותו. את יכולה ללכת לספריה, ולחפש ספרים בנושאי יהדות שמעניינים אותך, ולברר האם יש מישהי דתיה בסביבה שלך שיכולה להסביר לך מעט יותר. תבחני את הנושא לעומק, ותגלי מה מתאים לך ומה לא מתאים לך. אבל- את חייבת לזכור דבר אחד: זוהי החלטה שלך בלבד, ואין לך זכות לדרוש מההורים שלך להיות שותפים אליה. כלומר, את יכולה לדבר על כך עם הורייך, להתייעץ איתם, לשמוע מה דעתם, אבל לא לבקש מהם שיתקרבו גם הם ליהדות כמוך. זוהי בחירה שלהם, ואני בטוחה שאת מסוגלת לכבד אותה. בכל מקרה אני מאחלת לך שתמצאי את מה שאת מחפשת, ואומרת לך כל הכבוד על האומץ לחפש!

שלום,
אני דתי, בן שתים עשרה ואני כל הזמן נכנס לאתרי סקס, ואני גם כל הזמן חולם על לקיים יחסי מין, ולהתנשק, וכו'
איך אפשר להפסיק את זה?!?!?!
אלמוני

אלמוני יקר.
אני מקבלת מכתבים רבים מילדים ובני נוער בגילך שמתארים תופעה דומה.
שים לב, אתה נמצא כעת בגיל שבו אתה הופך מילד לנער. לא סתם קוראים לזה "גיל ההתבגרות". זה משום שבגיל הזה אתה נעשה בהדרגה יותר ויותר בוגר, גם מבפנים וגם כלפי חוץ. בגיל ההתבגרות אתה אמור להתחיל לגלות עניין במין. זה דבר טבעי, ואפילו בריא. בהחלט ייתכן שתחשוב על יחסי מין ועל נשיקות, ואין לך במה להתבייש, להיפך, שיהיה לך בכיף. אבל בכל זאת חשוב שתדעו לשים את הגבול בין מחשבות על מין, שאינן פוגעות, לבין מעשים הקשורים במין, ופוגעים בך. לצערנו האינטרנט מלא היום באתרי- מין שכל מטרתם היא ללכלך אותך ואת הנפש שלך. האתרים הללו מציגים את המין כדבר נמוך, רדוד, מלוכלך וזול. מי שצופה באתרים כאלה או בסרטים כאלה, עלול בסופו של דבר לחשוב שמין הוא אכן כזה, ובכך הוא הורס לעצמו את אחד הדברים הכי נפלאים. אלמוני יקר, אם אתם מבינים שיחסי מין הם הדרך שבה איש ואישה מביעים אהבה עמוקה זה כלפי זה, ומבטאים קשר אישי ויפה, אז זה בסדר גמור. אבל אם אתה מרגישים שמין הוא דבר מלוכלך ומשפיל שאפשר למצוא בכל מקום, סימן שאתה כבר מושפע מאותם אתרים, ועליך להיות זהיר מאוד. אני מציעה לכם ולכל מי שנמצא באותה בעיה, להתרחק מכל אתר אינטרנט או סרט שמציג את נושא המין בצורה פוגעת. פשוט להחליט שלא נכנסים לשם יותר וזהו. בסופו של דבר אתם נפגעים מזה ולא אף אחד אחר. ולגבי המחשבות והחלומות- שיהיה בכיף ובסבלנות!

שלום אור. שמי גילה (שם בדוי) ויש לי בעיה. כשהייתי ממש קטנה התחלתי לאונן. (בערך בגיל שבע). בהתחלה זה היה סתם, אבל אז התחלתי להסתכל על אתרי סקס, וזה מתסכל אותי, ואני לא יודעת מה לעשות. יש לי משפחה מדהימה, ולא העזתי להגיד להם. עשיתי את זה הרבה, כי קראתי בעיתוני ילדים שלאונן זה טיבעי. בבקשה תעזרי לי, ודרך אגב אני בכיתה ד

גילה חמודה.
את מעלה שתי בעיות: בעיה אחת היא העובדה שאת מאוננת וזה מפריע לך, ובעיה שנייה היא העובדה שאת נכנסת לאתרי -מין. לגבי הבעיה השנייה, אני מבקשת שקודם כל תקראי את השאלה והתשובה שמופיעות כאן בדיוק לפני השאלה שלך, כי הן עוסקות בנושא אתרי-מין, והתשובה שם מופנית גם אלייך ולכל מי שמוטרד מהבעיה הזו. ולגבי הבעיה הראשונה- אוננות זו אכן תופעה טבעית, אבל זה לא מדויק לומר שהיא לא פוגעת. כלומר- מבחינה גופנית זה לא פוגע (לא בבנים ולא בבנות). אבל יש כאלה שזה פוגע להם בנפש. אותם אנשים שזה פוגע להם בנפש, הם בדרך כלל אלו שהאוננות מתקשרת אצלם למחשבות "לא נקיות". כלומר- לתפיסה שיחסי-מין הם דבר מלוכלך, בדומה לאיך שהם מוצגים בסרטים ובאתרי האינטרנט שעליהם דיברנו קודם. אם את מרגישה שפעולת האוננות פוגעת לך בנפש, משום שהיא גורמת לך להתעסק בנושא המין בצורה מלוכלכת, אז רצוי שתנסי לשנות את הגישה שלך כלפי יחסי המין, או כלפי האוננות. אם את מרגישה שאת מסוגלת להפסיק לחלוטין, ייתכן שזה יהיה פיתרון טוב. אבל לפעמים זה קשה מאוד. לכן אני מציעה לך לנסות לברר עם עצמך האם פעולת האוננות פוגעת בך, ואם כן, להפוך את הפעולה הזאת מדבר "מלוכלך" לדבר "נקי". כלומר- להבין שיחסי מין הם דבר חיובי מאוד כאשר הם נעשים מתוך קשר עמוק של אהבה ומחויבות. ומתוך כך, לא תרגישי תחושות רעות שנובעות מהעובדה שאת מאוננת. כל הכבוד שבחרת לברר את הנושא הזה, וזה רק מראה שהמניעים שלך הם נקיים ושאין לך ממה לחשוש. שיהיה לך רק טוב!

היי אור.
תקשיבי, אני בת שלוש עשרה בכיתה ז' והבעיה שלי היא כזאת:
אני ילדה מאוד נחמדה. יש לי אופי נחמד ואני גם מאוד חברותית, אבל אני לא יפה, זאת בעיה שממש מציקה לי, יש לי בשיכבה המון בנות יפות, אני יודעת שזו בעיה של הרבה בניי נוער, אבל זה לא עוזר לי. אני לא רוצה להתאפר כי אני סה"כ בת שלוש עשרה. הבעיה הזאת מטרידה אותי כבר שנה, אני מרגישה לא נוח להיות ליד אנשים כי אני מפחדת שיצחקו עליי. השער שלי מאוד נפוח, וגלי, נימאס לי להילחם איתו כול בוקר. זה כבר ממש מעצבן. הגוף שלי דווקא בסדר. הבעיה שלי היא רק הפנים והשער (הגוף שלי דווקא ניראה מצויין). אני רוצה לשנות את המראה שלי, אני לא יכולה לעשות כול יום פן! ובקשר לפנים שלי: אי אפשר לשנות אותם!
בבקשה תעזרי לי.
בתודה מראש,
רוני.

רוני מתוקה.
אני מבינה שאת מוטרדת מהמראה החיצוני שלך, ומרגישה לא- יפה. כפי שאת כבר יודעת, הבעיה שלך קיימת אצל המון בני נוער ואנשים מבוגרים, שלא אוהבים את המראה החיצוני שלהם וסובלים מכך. האם שאלת את עצמך פעם "מדוע זה מפריע לי שהפנים שלי לא-יפות?" אני בטוחה שהתשובה תהיה קשורה ליחס שאותו לטענתך היית יכולה לקבל מהחברה ומהסביבה, אם היית "יפה יותר". את בוודאי שמה לב, שכיום ככל שהמראה החיצוני שלנו נחשב יפה ומושך יותר, כך אנחנו נחשבים יותר "מוצלחים" מבחינה חברתית. לנערה יפה יהיה לפעמים קל יותר להשתלב בחברה, ואפילו למצוא עבודה! לא תמיד, אבל לצערנו ככה זה עובד היום. רוני חמודה, הרשי לי לגלות לך סוד: העולם שלנו הוא טיפש!!! אנשים רבים רודפים אחרי תכונות שטחיות וחיצוניות בלבד, שחולפות עם הזמן, מבלי לחפש אחר התכונות הפנימיות והאמיתיות שמעידות על הערך האמיתי של הבן-אדם. האם בחורה עם חיוך מושלם ושיער גולש תהיה בהכרח גם נחמדה, אכפתית וחכמה? וודאי שלא! יכול להיות שכן, אבל זה ממש לא תלוי באיך שהיא נראית. האם נער עם עיניים כחולות וג'ל בשיער יהיה בהכרח גם רגיש, ישר וטוב- לב? וודאי שלא! גם כאן, יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא. זה כמובן טיפשי לחלוטין לצפות שתכונות חיצוניות יעידו על תכונות פנימיות, אבל זה בדיוק הטעות שאנשים רבים נופלים בה. רוני יקרה, גם את לצערי עושה טעות. את חושבת שאת זו שצריכה להשתנות עבור החברה, ולא מבינה שהחברה היא זו שחייבת להשתנות ומיד. לצערנו זה לא יקרה בקרוב, החברה כולה לא תשתנה ותתחיל לחפש את התכונות הפנימיות לפני התכונות החיצוניות, אבל דעי לך שבסופו של דבר, אנשים בודדים מגלים כמה הם טועים ומתפכחים. מי שמשלם את המחיר על הטעות הזו, הם לא האנשים ה"פחות-יפים", אלא דווקא אותם אנשים שרודפים כל חייהם אחרי מראה חיצוני מושלם וחסר-ערך, ומוצאים את עצמם לבסוף בודדים ואומללים וללא חברים. זוהי עובדה קיימת. אם תאמיני בערך האמיתי שלך, ולא תהיי תלויה במראה החיצוני שלך, אני בטוחה שתמצאי חברים אמיתיים שיעריכו אותך, ותזכי בסופו של דבר למצוא אהבה, להקים משפחה מאושרת ולהגיע לכל מה שאת רק חולמת עליו. אין שום סיבה שזה לא יקרה. אבל, אם גם את, כמו הרבה אנשים אחרים, תמשיכי ליפול למלכודת של המראה החיצוני, בסופו של דבר תמצאי את עצמך בודדה ועצובה אחרי שכל חייך השקעת את רוב המאמצים שלך בלטפח את התכונות החיצוניות שלך במקום את הפנימיות, ואחרי שכל חייך חיפשת בחור חתיך ויפה ולא טרחת לברר האם הוא יפה מבפנים. אפשר לטפח את המראה החיצוני, אבל אסור אף פעם לשכוח מה באמת חשוב בחיים. שיהיה לך רק טוב, ותהיי חזקה וסבלנית!

שלום לך אור,
שמי רחלי ואני בת שש עשרה.
אני בתיכון ויש לי בעיה: אני מעשנת כבר איזה ארבע וחצי חודשים ולא יודעת מה לעשות, חברות שלי אומרות לי להפסיק, אבל אני לא עושה את זה סתם, אני לא מכורה או משהו אני יודעת ומכירה את עצמי, אבל הבעיה היא שהסיגריה מוציאה אותי ממצבי לחץ
מה אני עושה?

רחלי מקסימה.
דבר ראשון כל הכבוד שאת מבינה שאת נמצאת בבעיה, והחלטת להתייעץ.
עישון סיגריות זה דבר חמור מאוד, ומסוכן. הרבה אנשים לא מבינים עד כמה זה מסוכן ופוגע, משום שהם רואים ש"כל העולם" מעשן, ולכן זה נראה להם בסדר. אני לא אפרט כאן את כל הסכנות שיש בעישון סיגריה אבל אומר בקצרה, שסיגריה פוגעת באופן בלתי הפיך בבריאות: גורמת לקושי בנשימה, קושי בביצוע פעולות הדורשות מאמץ גופני (כמו ספורט), מזהמת את הריאות ואת הדם, ועלולה לגרום חס וחלילה לסרטן. למרות זאת, חשוב לדעת שגם מי שמכור לסיגריות יכול להפסיק לעשן בכל שלב, אבל זה מאוד מאוד קשה. לכן יש הרבה אנשים שכל החיים לא מצליחים להפסיק. רחלי יקרה, את נמצאת כעת בדיוק בשלב שבו את עדיין יכולה להפסיק לעשן יחסית בקלות. אם תחכי עוד כמה חודשים, זו עלולה להיות משימה מאוד קשה, ואולי בלתי אפשרית. את טוענת שאת לא "מכורה", ויכול להיות שבינתיים את באמת לא מכורה, אבל מה שבטוח- את תלויה בסיגריה. למה הכוונה? את זקוקה לסיגריה כדי לשפר את מצב הרוח שלך. כשאת מרגישה עצבנית, את זקוקה לסיגריה כדי להירגע. האם כבר קשה לך להירגע בלי שימוש בסיגריה? רק את יכולה לענות על השאלה הזו. שימי לב- לסיגריה יש תכונה מבלבלת: מצד אחד, נדמה לנו שהיא עוזרת לנו להירגע. מצד שני, הרבה אנשים לא יודעים שעישון קבוע של סיגריות הופך את האדם לעצבני יותר ויותר, משום שברגע שעבר יותר מדי זמן מהסיגריה האחרונה, הגוף "מוכרח" עוד סיגריה. לכן, כשאותו בן אדם מרגיש עצבני והסיגריה עוזרת לו להירגע, הוא לא יודע שאם הוא לא היה מעשן בכלל, רוב הסיכויים שהוא גם לא היה עצבני. קצת מסובך, אבל אני סומכת עלייך שהבנת מכל זה לאיזה בלאגן הסיגריה מכניסה אותך. עכשיו רחלי, את הקובעת. האם להמשיך להיות תלויה בסיגריה, או לעשות מאמץ ולצאת סופית ממעגל-הכשפים המרעיל הזה? זה בידיים שלך, ולדעתי את מסוגלת. אל תתייאשי, ותצליחי!

היי אור.
יש לי בעייה ענקית ואני מקווה מאוד שתוכלי לעזור לי. לפני כמה ימים ישבתי עם אח שלי הגדול באוטו לבד ופתאום הוא הדליק סיגריה. ובחיים לא ראיתי אותו מעשן. ואמרתי לו מה אתה מעשן והוא לא ענה לי. ואחר כך שיצאתי מהאוטו הוא אמר שאני לא יספר לאמא כלום. ואני נמצאת במצב כזה שאני לא יודעת, אם לספר לאמא שלי ?! כי מצד אחד אני רוצה לספר לה שתדע ותתטפל בבעיה, אבל מצד שני אני לא רוצה לפגוע באחי כי אולי הוא יחשוב שאני בכוונה מספרת לאמא או משהו או שאני מלשנית. אבל אני לא רוצה שאחי ייפגע כי סיגריות זה דבר נ-ו-רא ! אני מפחדת שייקרה לו משהו כי הוא עלול להתמכר וזה מפחיד אותי.
בבקשה תעזרי ליי זה ממש דחוף האם לספר לאמא שלי או לא? תודה מראש
:) חסויה

חסויה מקסימה.
דבר ראשון, אני ממליצה לך לקרוא את השאלה והתשובה שמופיעות כאן בדיוק לפני השאלה שלך, משום שהן עוסקות באותו נושא. וכעת לשאלתך: אני מבינה שגילית שאחיך הגדול מעשן, ואת מתלבטת אם לספר להורייך או לא. על כך אענה לך מכמה כיוונים: קודם כל, דעי לך שאם אחיך אכן מעשן באופן קבוע, רוב הסיכויים שהדבר יתגלה בקרוב להורים שלך. קשה להסתיר את העובדה שאתה מעשן, מפני מי שגר איתך באותו בית. ההורים שלכם יגלו במהרה שהוא מסריח מסיגריות, ויש עוד כמה סימנים שעלולים לחשוף את זה- כמו למשל העובדה שהוא פתאום יתחיל להשתעל יותר ולהיות צרוד. למרות זאת, יכול להיות שההורים שלכם יעדיפו להתעלם מהעובדה הזאת ולא לעשות כלום בנידון, וזו כמובן החלטה שלהם ועלייך לכבד אותה. דבר נוסף- את שואלת האם עלייך לספר להם בעצמך. ובכן, כאשר מתלבטים האם לחשוף סוד של מישהו ובכך למעשה לפגוע באמון שלו במטרה לעזור לו, צריך לשאול את עצמנו האם החשיפה של הסוד שלו יכולה להועיל, או שאולי עלולה להזיק. צריך גם לשאול מה יקרה אם לא נחשוף את הסוד: אם הסוד לא ייחשף, האם זה יפגע באותו בן אדם ויסכן את חייו או את חייהם של אנשים אחרים? אם התשובה לשאלות הללו היא כן, אז מוכרחים לספר. אבל לדעתי במקרה שלך התשובה היא לא חד משמעית. כלומר- העובדה שאחיך מעשן סיגריות איננה מסכנת את חייו באופן ישיר, או פוגעת באנשים אחרים. העישון אכן פוגע בו, אבל לא מספיק כדי שיהיה צורך בהתערבות חיצונית. המקרה היה שונה לחלוטין, אם היה חס וחלילה מדובר בעישון-סמים. סמים ואלכוהול זה כבר עניין אחר לגמרי, שבו מוכרחים להתערב. דבר נוסף- שימי לב שאחיך החליט לעשן סיגריה בנוכחותך. הוא היה מודע לזה שהעניין הזה יפתיע אותך ואפילו יפריע לך, אבל עדיין הרגיש שהוא מסוגל לסמוך עלייך שתשמרי את זה בסוד. יכול להיות שהוא עשה זאת דווקא כדי שתשאלי אותו על כך, ותדברי איתו על זה. אולי הוא מנסה לאותת לך שהוא נמצא במצוקה כלשהי? לכן, במקום לפנות להורייך, אני מציעה לך לפנות לאחיך ולשוחח איתו בכנות ובפתיחות על מה שעובר עליו. תשאלי אותו האם הוא מודע לכך שסיגריה תהרוס לו את הבריאות, ומדוע הוא מעוניין לעשות את זה לעצמו. תבררי אם יש משהו חריג שקורה לו, ואם תגלי משהו שמצריך התערבות חיצונית, אז מומלץ שתערבי את ההורים. כל הכבוד על הדאגה, ושיהיה לשניכם רק טוב!

שלום.
קוראים לי ירדן אני בכיתה ה' ויש לי בעיה לא כל כך רצינית אבל היא מציקה לי הרבה ואני בטוחה שיש אותה להרבה ילדים וילדות: יש לי אח גדול בן שלוש עשרה עוד מעט ואחות בת חמש וחצי ואני האמצעית. ההורים שלי דואגים לאח שלי ואחותי באותה מידה ואותי הם השאירו הרבה מאחור הם נותנים להם לעשות דברים עם חברים ולי הם לא נותנים ולפעמים אני מרגישה שההורים שלי לא אוהבים אותי או שאני לא רצויה בבית. הם לפעמים מתנהגים אליי יפה שיש יום הולדת למישהו במשפחה ופעם אחת שחזרתי הביתה מבית ספר ההורים באו לדבר איתי בקשר לעבודה שלא הכנתי והתכוונתי להכין באותו היום אבל אז הם נכנסו לחדר שלי ובילגנו אותו נתנו לי סטירות ואמרו שאני אסדר אני מרגישה שהם לא אוהבים אותי כל כך
תעני לי בדחיפות
ילדה מסתורית.

ילדה מסתורית וחמודה.
את מעלה בעיה נפוצה מאוד. הרבה ילדים בגילך ובני נוער עוברים תקופות מתוחות מאוד עם ההורים שלהם, ומשברים ביחסים שלהם איתם. לפעמים זה כל כך חמור, שנדמה להם שההורים שלהם כבר לא אוהבים אותם. (כמו במקרה שלך). אז דבר ראשון, אין לך סיבה לדאוג. הורייך אוהבים אותך מאוד, ויאהבו אותך תמיד! ואת זה אני מבטיחה לך באחריות. אבל, גם כשאוהבים מישהו מאוד מאוד, זה לא אומר שאי אפשר גם לכעוס עליו מאוד מאוד. להיפך- ההורים שלך כועסים עלייך דווקא משום שהם דואגים לך, משום שאכפת להם ממך. נכון שלפעמים את לא מסוגלת לראות את זה ככה. ולמען האמת- לפעמים גם ההורים עושים טעויות וכועסים עלינו גם כשלא מגיע לנו שיכעסו. ככה זה. גם ההורים הם בני אדם, וגם הם מסוגלים לטעות ולפגוע בלי כוונה. אני מציעה לך לא לשמור את הדברים בבטן, ולשוחח איתם על מה שאת מרגישה. תבקשי לדבר איתם ביחידות (אל תתביישי), ותסבירי להם בעדינות ובלי כעס, שאת משתדלת להיות ילדה טובה ולפעמים את מרגישה מהיחס שלהם כלפייך שהם לא כל כך אוהבים אותך. אני בטוחה שהורייך יעריכו אותך מאוד על כך שפנית אליהם, וירגיעו אותך. יכול להיות שאחרי השיחה הזו שלושתכם תרגישו הרבה יותר טוב. שיהיה בהצלחה!

היי אור, יש לי בעיה שמעסיקה אותי כבר הרבה זמן (יחסית) ואני לא יודעת מה לעשות, הבעיה היא שאני לפעמים (רוב הזמן אפשר להגיד) מדברת מוזר, זאת אומרת אני מדברת קצת מהר ולא ברור וכול הזמן אומרים לי לחזור על הדברים, גם אני בחוג דרמה וכדאי להופיע צריך לדבר ברור וחזק ולפעמים יוצא לי סבבה אבל ליפעמים אני נישמעת כמו איזה אילגת... אני בת אחת-עשרה וחצי וזה נורא מפריעה לי בחיי היום יום ואני לא יודעת איך לטפל בזה, זה במיוחד אצלי בבוקר וכשאני קצת מתרגשת... אני גם לא יכולה לדבר ככה אם מורים בלי שיגידו לי: "מה" ואותו הדבר אם בנים וזה די מפריע.
מה לעשות אור?..
תעזרי לי!
אנונימית

אנונימית חמודה.
התופעה של דיבור לא ברור אצל ילדים היא תופעה נפוצה, וכיום יש גם אנשי מקצוע שמוסמכים במיוחד לטפל בה! אשת מקצוע שמטפלת בדיבור לא ברור נקראת "קלינאית-תקשורת", וייתכן שאת זקוקה לעזרה של אחת כזו. אני מציעה לך לפנות עם הרעיון הזה להורים שלך, וגם לקבל על כך מידע מהיועצת של בית הספר. אין לך מה להתבייש, ואין שום סיבה שתמשיכי לסבול מכך שאנשים לא מבינים אותך.
שיהיה בהצלחה!