העצות בעמוד זה נכתבו ע"י אור מבורך , מנהלת המדור הקודמת

קוראים לי מלי ואני בת שלוש עשרה אני רוצה להגיד לך משהו מאד חשוב: תודה רבה רבה שאת עוזרת לנו (לילדים). זה מאד חשוב לנו כי לפעמים אין לנו אפשרות למי לפנות. לי אין כרגע בעיות או שאלות אבל עכשיו אני יודעת שעם תהיה לי בעיה או שאלה את תוכלי לעזור לי ולאחרים. את לא יודעת כמה חשוב לילדים ולבני הנוער האתר הזה. יש הרבה ילדים שהם במצוקה והם לא יודעים מה לעשות והם גם לא מכירים את האתר הזה כי האתר לא כל כך מפורסם אבל לדעתי האתר הזה חשוב מאד מאד. אז אם אפשר שהוא יתפרסם יותר. (גם אני לא הכרתי את האתר או אותך ועכשיו אני מכירה אותך, אבל אין לי כרגע בעיה) כי אי אפשר לדעת מי במצוקה ואם הוא מכיר אותך אז כמו שלך אנחנו חשובים גם לי האחרים חשובים. אני מאד מאד אשמח לשמוע שיש ילדים שמכירים את האתר הזה ואותך ושאת עוזרת להם באהבה ענקית ענקית ותודה ענקית
EVOL מלי

מלי מקסימה.
מאוד מאוד התרגשתי לקרוא את המכתב שלך. (באמת). זה מקסים לראות מישהי שדואגת לאחרים כמוך. אני מבינה שאת מצטערת שהאתר הזה לא מפורסם יותר ושכך יכול להיות שיש ילדים שזקוקים לעזרה אבל לא יודעים עליו. לדעתי את בהחלט יכולה לעשות משהו בנידון. זה לא דורש ממך הרבה. שימי לב- חוץ מהאתר הזה, ישנם אתרים נוספים שעוזרים לילדים: אתר סה"ר: סיוע והקשבה ברשת , בכתובת:

ער"ן: עזרה ראשונה נפשית, מפעילה שירותי תמיכה לנוער גם בטלפון במספר
אחת- שתיים- אפס- אחת
וגם באינטרנט באי סי קיו

את יכולה לקחת על עצמך משימה קטנה, ולהכין שלט שהכותרת שלו יכולה להיות "יש מי שמקשיב לך". ומתחתיה כתוב: "אם את\ה נמצא במצוקה נפשית, או שנתקלת בבעיה אישית שקשורה לחייך הפרטיים, ואת\ה מעוניין לספר על כך למישהו באינטרנט ולקבל עצה, יש שלושה אתרים שיכולים לעזור לך" ואז לפרסם את האתרים שציינתי כאן- סה"ר, ער"ן, והאתר הזה-

מדור עצה אישית
את יכולה לצלם את השלט כמה פעמים ולתלות אותו בכל הכיתות בבית הספר שבו את לומדת, (אף אחד לא חייב לדעת שזאת את) וכך יכול להיות שילדים נוספים יכירו את האתר הזה את האתרים האחרים. אני שוב אומרת לך תודה וכל הכבוד, ומזמינה את כל קוראי המדור הזה שמעוניינים לעשות מעשה טוב וחשוב, לעשות זאת גם כן. תודה לכולכם, ושיהיה בהצלחה!

שלום אור!
הבעיה שלי היא כזאת: אני נגד ההתנתקות, ותליתי המון סרטים כתומים על המכונית שלנו... לדעתי זהו פשע נורא לעשות דבר כזה (לגרש יהודים מביתם( אני גר בירושלים וכל פעם מחדש מורידים לי את הסרטים, פעם אחת הורידו, פעם שנייה, וככה המון פעמים ואפילו הורידו את האנטנה! בפעם האחרונה פנצ'רו לנו את הגלגלים של המכונית והורידו את הסרטים יחד עם האנטנה... (שוב) ואני לא רוצה להחזיר להם מפני שאני לא ילד קטן אז אני לא ילך ויוריד ממכוניות סרטים כחולים אבל פשוט זה נורא מרגיז!!! מה עליי לעשות? האם להשאיר מכתב על האוטו?
בתודה,
איתמר :)

איתמר חמוד.
מכעיס גם אותי לשמוע על גילויים כאלה של חוסר סובלנות מצד אנשים שאינם מחזיקים בדעה כמו שלך. אני בטוחה שגם מי שנגד ההתנתקות, וגם מי שבעד ההתנתקות, יסכימו איתי שלהוריד מהמכונית סרטים כתומים או לפגוע במכונית עצמה זה מעשה מטופש, ואף יותר מזה- מסוכן. המעשה הזה מעיד על כך שאנשים מסוימים מסוגלים לפגוע באנשים אחרים רק משום שהם לא מסכימים עם דעותיהם. סוג של רשעות. אתה שואל מה לעשות, ואני יכולה רק לומר לך את דעתי: אני מבינה את החשיבות של להביע את מחאתך ברבים, ואם אתה מזוהה עם הסרטים הכתומים שמוחים כנגד ההתנתקות, בהחלט חשוב שתביע את זה. אבל מה שהרבה יותר חשוב בעיני זה לא הסרט הכתום או הסטיקר שלכולנו מאוד נוח לשים על הרכב. (בכל נושא, לאו דווקא ההתנתקות) . מה שחשוב זה איך אנחנו מתנהגים. מה אנחנו עושים בפועל עם העמדה שלנו. לאן אנחנו "לוקחים" את זה איתנו, לחיינו הפרטיים. אם אתה נגד ההתנתקות, אני מניחה שיש לך כמה וכמה סיבות שחשבת עליהן מדוע אתה נגד. אחת מהן ציינת: "זה פשע נורא לגרש יהודים מביתם". האם אתה באמת מאמין במשפט הזה? האם הוא יותר מסתם סיסמא בשבילך? מה זה אומר "לגרש יהודים מביתם"? מה יש בפעולה הזו שהופכת אותה לפשע בעיניך? את התשובות לשאלות הללו עליך לברר באופן יומיומי עצמך, ולפעול לפיהן גם במישורים רחבים יותר שאינם קשורים ישירות להתנתקות. בצורה כזו, תהיה משמעות לסרט הכתום שלך, גם אם נאלצת להוריד אותו מהאוטו בגלל טיפשות של אחרים.

ההורים שלי רוצים להתגרש... בגלל סתם הם רבים על שטויות בא לי להתאבד. אני נשבעת שבא לי להתאבד. הכל קורס לאחרונה. לא מספיק חבר שלי זרק אותי ואני מאוהבת בו בטירוף ועכשיו ההורים שלי רוצים להתגרש אני רוצה למות.
חסויה

חסויה יקרה.
הצטערתי לשמוע על המשבר שאת נאלצת להתמודד איתו. לצערנו תופעת הגירושין הפכה להיות נפוצה מאוד, וזוגות רבים, ביניהם גם הורים לילדים, מגלים שהם אינם מסוגלים להמשיך לחיות זה לצד זה, ומחליטים להתגרש. למרות שגירושין נתפסים כמהלך שלילי, דעי לך שלפעמים דווקא יש למהלך הזה השפעה חיובית מאוד על המשפחה. אני בטוחה שהורייך הם אנשים מקסימים, ואוהבים אותך מאוד, אך הם מגלים שהחיים זה לצד זה משפיעים עליהם לרעה, והמתח והמריבות ביניהם אף פוגעים בך (ובשאר האחים שלך, אם יש לך כאלו). במקרה כזה הם מחליטים לעשות את הצעד שיהיה הכי טוב עבור המשפחה, והוא: להתגרש. הורייך מבינים שברגע שהם יחיו בנפרד זה מזה, המתח ירד, והם יוכלו לטפח את הקשר שלהם איתך ועם שאר אחייך בצורה בריאה יותר. חסויה יקרה, עלייך לזכור עובדה חשובה מאוד: אמנם הורייך החליטו להתנתק זה מזו, אך יש להם עדיין מכנה משותף אחד ששניהם אוהבים מאוד, והוא- את. הבת שלהם. אני מבינה שכרגע הגירושין מפחידים אותך, ואת חוששת מפירוק המשפחה, מה שמביא אותך לדיכאון ומחשבות על התאבדות, ודעי לך שמחשבות אלו טבעיות לחלוטין. גירושין הם צעד לא פשוט בשביל אף אחד מבני המשפחה, אך שימי לב שבהחלט ייתכן שזמן מה לאחר הגירושין את פתאום תגלי שהתחושה שלך דווקא השתפרה, ושהקשר בינך לבין הורייך נעשה טוב יותר (וגם הקשר ביניהם עשוי להיעשות טוב יותר). ודבר אחרון- יש שלבים קשים בחיים, שבהם הכל נראה אבוד. אנחנו מרגישים שאף אחד לא אוהב אותנו ושהשאירו אותנו להתמודד עם כל הצרות בעולם לגמרי לבד. אני מבינה שהתחושות שלך כיום די דומות לתיאור הזה. בזמנים הקשים האלה, הכי חשוב לא להתייאש. לדעת שהכאב הוא זמני, ושאנחנו עתידים למצוא אושר, ולגלות כמה אנחנו עטופים באהבה ע"י כולם. אני מאחלת לך להיות חזקה, סבלנית, ולא להתבייש לפנות לטיפול מקצועי, אם את מרגישה שאינך יכולה להתמודד לבדך עם הכאב.

יש ילדה בכיתה שלי שסיפרה לי ולעוד בנות שהאמא שלה מרביצה לה ואומרת לה שהיא לא אוהבת אותה והיא מאומצת. אני לא יודעת אם היא באמת מאומצת אבל לצורך העניין נקרא לילדה ח'. אני לא יודעת למי לספר ואם בכלל כדאי לי כי הבטחנו לה שלא נספר וח' כמעט לא באה שנה שעברה למדורה שם חלק מהילדים ישנו אבל בסוף אמרנו למורה רק שהאמא של ח' לא מרשה לה לבוא אני לא יודעת אם זה קשור אבל הילדה לא ממש מצליחה בלימודים והרבה מציקים לה בכיתה עני בבקשה כי אני פוחדת קצת היא עכשיו יושבת לידי בכיתה והיא גלתה לנו את זה רק במקרה

היי חמודה.
דבר ראשון כל הכבוד על הדאגה לחברתך. עושה רושם שאת ילדה רגישה ואכפתית, ולמען האמת חברתך זקוקה בדיוק לחברה כמוך. העלית שתי בעיות: א. את וחברותייך חוששות שחברתך עוברת התעללות בבית מצד אמא שלה. ב. המצב החברתי והמצב הלימודי של חברתך די גרוע, וזה מוסיף לסבל הרבה שהיא עוברת. לגבי הבעיה הראשונה, אני חוששת שאין לכן ברירה אלא לפנות ליועצת, למורה או לעובדת סוציאלית של בית הספר, ולספר לכן על החששות שלכן. עליכן לזכור שלא כל "מכה" מצד ההורים נחשבת להתעללות, אבל בכל זאת חשוב שגורם מקצועי יתערב ויבדוק, כי ייתכן שיש כאן שילוב של פגיעה פיזית ופגיעה נפשית. (כאשר אמא אומרת לביתה שהיא לא אוהבת אותה, זה נחשב להתעללות נפשית). חברתכן לא תדע מכך שפניתן לגורמים חיצוניים, כי הם מוכרחים לשמור על סודיות. בנוגע לבעיה השנייה: כאן את בהחלט יכולה לעזור לחברתך. מבחינה לימודית, את וחברותייך הנוספות יכולות להציע לה להכין איתה שיעורי בית יחד, ולהתכונן איתה למבחנים. מבחינה חברתית, אתן יכולות להתגבש סביבה וליצור סביבה קבוצה שאוהבת ומכבדת אותה. אם היא תרגיש חלק מקבוצת בנות שמזמינות אותה לבילויים, צוחקות איתה בהפסקות ומשדרות לה שהיא ילדה נפלאה בדיוק כמו כולן, המצב החברתי שלה ישתפר פלאים. דברי עם חברותייך על כך, אני שוב אומרת לך כל הכבוד, ומאחלת לכולכן בהצלחה!

היי אור...
זאת עוד פעם אני נטלי... אני שלחתי לך שאלה בתאריך 5002.80.80 על האח שלי וכל הצרות הגדולות שלי. את ממש תמכת בי ואני מאד מודה לך על זה... אבל... יש בעיה .אני מאד רוצה ללכת לטיפול משפחתי, אבל המשפחה שלנו היא לא משפחה אמריקאית, שהכל ביחד וכולם תומכים ומבינים. ההורים שלי ממש זלזלו בזה שבקשתי ללכת לפסיכולוג או לטיפול משפחתי. הם חושבים שזה ממש שטויות. ואת דעתם אי אפשר לשנות! אני באמת לא יודעת מה כבר לעשות. למרות שהמצב פחות או יותר נרגע, אבל עדיין יש מתח. אני לא יודעת מה לעשות!!! איזה פתרון יש לזה??! מה?! למה?! למה אני?! מה עשיתי רע שאלוהים העניש אותי ככה?! כל זה כל כך מבלבל ומכאיב לי! אני באמת לא יודעת מה לעשות... אולי התאבדות היא הפתרונות... אבל לא! אני לא מאמינה בזה... למרות שכל כך בא לי לברוח מכל זה... אני רוצה להתנצל על ההטרדה אבל פשוט אני חייבת מישהו לדבר! ואת היחידה שאני סומכת עלייה.
אני מאד מקווה שתעני לי.
שלך נטלי

נטלי יקרה.
קודם כל תודה רבה על האמון שאת נותנת בי. את כלל לא מטרידה, להיפך. כל הכבוד על האומץ שלך לפנות אל משפחתך ולהציע להם טיפול משפחתי. אני מבינה שהורייך חוששים מטיפול כזה, רואים בו סימן לכך שהם זקוקים לעזרה, ולצערי, בעולם כמו שלנו, הזדקקות לעזרה נתפסת כחולשה. את עצמך מבינה שלבקש עזרה מגורם חיצוני זו לא חולשה, זה אומץ, אבל כנראה שהורייך שייכים לדור אחר, והם אינם מבינים זאת כמוך. מאוד קשה "לחנך הורים", כפי שכל אחד מאיתנו בודאי יודע, ולכן לא בטוח שהם אי-פעם ישנו את דעתם. מה שאני בכל זאת מציעה לך לעשות זה שני דברים:
א. אם את מרגישה שהמצב בבית עדיין בלתי נסבל, או שהמצב חלילה מתדרדר, אל תהססי לפנות אל הורייך שנית עם ההצעה לפנות לטיפול. אמרי להם שזו ההזדמנות שלהם לקחת אחריות על המצב בבית, על המצב הנפשי שלהם, ועל המצב הנפשי שלך. יכול להיות שבסופו של דבר הם יתרככו וישנו את דעתם, ויכול להיות שלא, וגם אז עלייך לכבד את עמדתם, כי בסופו של דבר זו החלטה שלהם. ב. אני מבינה ממך שאת חיה בבלבול מתמיד, וברצון עז לברוח מהמציאות הכואבת, עד כדי כך שאת חושבת על התאבדות. את מבינה שמחשבות על התאבדות פירושן בריחה מהתמודדות, ולא מאמינה בצעד הזה (וזה בהחלט בוגר מצידך להבין את זה) לכן, לדעתי את כבר בדרך הנכונה. מרגע שהבנת שהמטרה שלך היא התמודדות עם הכאב ולא בריחה ממנו, אז יש לך סיכוי אמיתי לעבור את המשברים בחיים שלך בצורה בריאה, ולצאת מהם מחוזקת יותר וחכמה יותר. לכן, אני בהחלט מציעה לך לחשוב על אפשרות של טיפול נפשי עבורך. יש היום הרבה שיטות מדהימות לטפל בעצמנו. זה לא חייב להיות דווקא דרך שיחות קבועות עם פסיכולוג. כיום יש מגוון סוגי טיפול שנקראים "תרפיה": תרפיה במוסיקה, באומנות, בדרמה, בבע"ח... אם שיטה אחת לא מתאימה לך, בטוח ישנה שיטה אחרת שאת מסוגלת להתחבר אליה ולהיעזר בה. אני מציעה לך לברר על כך (אצל היועצת, או אצל העובדת סוציאלית, או אפילו באינטרנט) ואם זה נראה לך מתאים, לבקש מהורייך ללכת לטיפול כזה. נטלי מקסימה, שיהיה לך רק טוב, תמשיכי להיות חזקה ולא להתייאש!

שלום אור
אני בן שתים-עשרה ויש לי בעיה.
אני בכיתה ו ואני נראה הרבה יותר גדול מילדים בכיתה. אני מאוד מקובל אצל הבנים אבל אצל הבנות יש לי בעיה. בגלל שאני נראה יותר גדול אז אני גם לא הכי יפה בעולם אז אני כל הזמן מקבל דחיות, הבנות אפילו נגעלות. אני חייב עצה איך להתמודד עם זה. זה נורא קשה. תמיד להיות דחוי. בגלל זה אני צריך שתעני לי בהקדם האפשרי
אלמוני

אלמוני חמוד.
זה בהחלט לא נעים להתמודד עם דחיות מצד הבנות. זו לא הרגשה טובה להרגיש שלא רוצים בקרבתך. אבל שים לב: אתה מציין שהדחיות נעשות ככל הנראה על רקע המראה החיצוני שלך,(אתה נראה גדול יותר מגילך, וטוען שאתה "לא הכי יפה בעולם" ואגב- יש חברות שבהן מי שנראה מבוגר יותר, נחשב יפה יותר. יכול להיות שזה מה שיקרה בעתיד גם אצלך) מה שאומר- שאף אחת מהן לא דחתה אותך באמת. כל מי שדחתה אותך, עשתה זאת משום שהיא נתפסת לאחד הפרטים הכי פחות חשובים, וזה- המראה החיצוני. כלומר- בהחלט ייתכן שאם הבנות בבית הספר שלך היו קצת יותר בוגרות, אז הן היו טורחות להכיר אותך מבפנים, ומתאהבות במי שאתה, ולא באיך שאתה נראה. אני לא מזלזלת בחשיבות של מראה חיצוני. להיפך. זה חשוב להרגיש יפה מבחוץ. אבל חובה לזכור שזה בפירוש לא הדבר הכי חשוב. אנשים שנגררים אך ורק אחרי המראה החיצוני של הדברים, עלולים למצוא את עצמם בסופו של דבר אומללים מאוד ובלי חברים. יופי חיצוני זה דבר שאנחנו שלא כל כך נמצא בשליטתנו, וזו גם תכונה שמשתנה וחולפת. היופי שלך הוא גם לא מה שקובע האם אתה מקסים, מתחשב, אכפתי, בעל חוש הומור, וחכם. אלו רק התכונות הפנימיות קובעות, ואותן אנו גם מסוגלים לשנות. לכן, מי שמחפשת בן זוג חתיך ויפה, עלולה למצוא את עצמה מחליפה כל החיים בני זוג, משום שלמרות שהם יפים וחתיכים, הם כל פעם מתגלים כחסרי אופי מבפנים. אני ממליצה לכל הבנים והבנות לחפש את האופי ולא את היופי. באיזשהו שלב כמעט כולם מתבגרים ומבינים את זה, ולכן אני מציעה לך לא לדאוג ולהמתין בסבלנות. בינתיים אתה יכול להמשיך לפתח את התכונות הפנימיות שלך, ולאהוב את עצמך באמת בגלל מה שאתה, ולא בגלל טיפשות של בנות מהכיתה. אני בטוחה שביום מן הימים תמצא מישהי מדהימה, שבכלל לא אכפת לה כמה ג'ל את שם בשיער ואיזה צבע עיניים יש לך. יהיה אכפת לה מדברים יותר חשובים. שיהיה לך רק טוב, בכיף, ובסבלנות!

שלום אור...
אני בת שתים עשרה. ההורים שלי התגרשו מאוד מזמן, ועכשיו אמא שלי יוצאת עם גבר אחר. וזה לא שיש לי משהו רע נגד הגבר של אמא שלי. זה פשוט שאני פוחדת. אני פוחדת מזה שהם יתחתנו ואבא שלי יגלה ולא ירצה להיות עם אמא שלי בקשר עף פעם! ואולי אפילו לא ירצה בי יותר. וזה מאוד מפחיד,ואני לא יודעת אך להתגבר. הריי אני לא יכולה לבוא לאמא שלי ולהגיד לה תעזבי אותו.. אני די מחבבת את החבר של אמא שלי. וזה ממש מפחיד אותי אבל ממש מפחיד אותי, ולפעמים אני מגיעה למצב של בכי וזה ממש מפחיד אותי ואני לא יודעת מה לעשות וכל הזמן אני לא מרגישה טוב מרוב בכי, ואפילו לא הולכת לבית הספר.
אז בבקשה אור אני זקוקה מאוד לעזרתך.
דנה

דנה מתוקה.
הצטערתי לשמוע על הבלבול והעצב שיש לך בעקבות העובדה שאימך (הגרושה) יוצאת עם גבר חדש. דעי לך שילדים רבים נמצאים במצב דומה לשלך, ומגיבים פחות או יותר באופן דומה. התחושות שאת מתארת הן טבעיות, ובהחלט מותר לך לחוש אותן. אבל לדעתי, אין לך סיבה לפחד ולחשוש או להיות עצובה. להיפך. נסי להעלות על דעתך מצב הפוך: הגבר של אימך יתגלה כאדם מקסים, אכפתי ואוהב, הוא יתחתן עם אימך וייסב לה אושר רב, וגם כלפייך הוא יפגין אהבה ודאגה. אביך הוא אדם בוגר ומבין, ורוב הסיכויים שהוא לא יתנגד לנישואין של אימך, וגם אם כן- קשה לי להאמין שהוא יעזוב אותך. את הבת שלו, הוא אוהב אותך מאוד, את כל האושר שלו בעולם. אין שום דבר בעולם (וגם לא נישואיה של אימך לגבר חדש) שיגרום לו לשנות את היחס כלפייך. אני מציעה לך לעשות שני דברים: דבר ראשון, לדבר. לדבר עם שלושתם. גם עם אימך, גם עם החבר של אימך, וגם עם אביך. אין לך מה להתבייש. את חלק בלתי נפרד מהמערכת יחסים שלהם, ויש לך את הזכות לשאול את כל השאלות ולקבל את כל התשובות. ספרי להם בדיוק מה את מרגישה, והעלי בפניהם את החששות כפי שהעלית אותם כאן. אני בטוחה שלאחר שיחה איתם, תהיי הרבה יותר רגועה, משום שהם יבינו לליבך ויענו לך בכנות. דבר שני- אם את מרגישה עדיין שהחששות שלך לא עוזבים אותך, אני מציעה לך לפנות גם לשיחה עם היועצת של בית הספר, לספר לה מה עובר עלייך ולשמוע מה יש לה לומר. לפעמים אפילו שיחה אחת עם איש מקצוע יכולה להועיל מאוד. שיהיה לך בהצלחה!

שלום אור! אני בת חמש-עשרה. השנה עליתי לכיתה י' ואני בבית-ספר חדש. אני חושבת שידוע לך שבכיתה י כל תלמיד רשאי לבחור מגמה שהוא רוצה (יש מגוון רחב) ואני בחרתי במגמת מוזיקה כי אני נורא אוהבת לשיר ואני חושבת שלימודי מוזיקה יגרמו לי אושר. הבעיה היא שההורים שלי נורא כועסים עלי על זה שבחרתי במוזיקה ולא במסלול רגיל ואמרו לי שאם אני לא אפרוש אז שלא אבוא אליהם בבקשות שקשורות למגמה. הם כמעט לא מדברים איתי ודורשים שאני אפרוש. אני לא יודעת מה הבעיה שלהם שאני אהיה במגמה. אני לא רוצה לפרוש כי חשוב לי מאוד להישאר במוזיקה. אני כל הזמן בוכה בגלל זה וגם בגלל שהם ההורים היחידים שלא מרשים לי כלום. אור, מה אני אעשה? איך אני אשכנע את ההורים שלי שמגמת מוזיקה זה דבר טוב וזה לא יפגע לי בלימודים?
בבקשה תעזרי לי דחוף לפני שאני אעשה איזו שהיא טעות ואתחרט עליה אחר-כך.
בתודה מראש: נטע

נטע חמודה.
קודם כל אני רוצה שתדעי שאני לגמרי מאחורייך בכל מה שקשור לבחירה במגמת מוסיקה. גם אני אישית מאוד אוהבת מוסיקה, (אני אפילו לומדת את זה באוניברסיטה יחד עם פסיכולוגיה) וחושבת שזה מקצוע נפלא. את מעלה בעיה ידועה ומוכרת. לצערנו הורים רבים כיום מתייחסים אך ורק לצד המעשי והתועלתני של המקצוע והלימודים, ולא לצד הנפשי והרגשי. כלומר- גם אם מוסיקה בוודאות גורמת לך אושר ברמה הרגשית, זה לא נתפס כמקצוע שכדאי ללמוד אותו משום שאין בזה הרבה "עתיד". אם את בכל זאת מעוניינת לנסות לשנות את דעתם בנושא, את יכולה להעלות שתי נקודות חשובות: א. בניגוד למה שהיה בעבר, כיום זה ידוע שאין הרבה משמעות למגמה שאותה לומדים בתיכון, מבחינת היכולת להמשיך אחר כך ללימודים בהשכלה גבוהה. מה שחשוב היום זה הממוצע בבגרות, ודווקא מגמת מוסיקה זו מגמה שניתן להשיג בה ציון גבוה יחסית בקלות, מה שמשפיע באופן משמעותי על ממוצע הבגרות. כיום את יכולה ללמוד במגמת מוסיקה, ספרות, תיאטרון, או אפילו חקלאות, ולהתקבל כמעט לכל מקצוע אחר שלא קשור בכלל למגמה, רק על בסיס ממוצע הבגרות והפסיכומטרי. אם הורייך לא בטוחים בכך, הם יכולים לפנות לכל אחד ממוקדי המידע באוניברסיטאות השונות, וזה בדיוק מה שיגידו להם שם. ב. להיות "מוסיקאי" כמקצוע, זה אכן עלול להוות בעיה מבחינה כלכלית. אבל אם את לומדת מוסיקה במגמה, אין זה אומר שאת הולכת להתפרנס אך ורק משירה ומעשיית מוסיקה. להיפך- זה יכול להיות תחביב, או פרנסה צדדית. בנוסף- יש היום ביקוש רב ללימודי מקצוע שנקרא "תרפיה במוסיקה", ואותו אפשר ללמוד רק אם יש לך רקע מוסיקלי. את הרקע הזה, את יכולה לרכוש במגמת מוסיקה. תרפיה במוסיקה זה לא המקצוע המכובד היחיד שניתן להתפרנס ממנו בזכות מוסיקה. כמובן שיש מקצועות נוספים, כך שמגמת מוסיקה יכולה להועיל לך לא רק מבחינה רגשית, אלא גם מבחינה מעשית.
אני מאחלת לך בהצלחה, (ואשמח אם תספרי לי איך התגלגלו העניינים).

אור
ההורים שלי גרושים ולאבי יש חברה. ההורים שלי התגרשו שהייתי בערך כבת שנתיים. יש לי בעיה בכל הסיפור הזה: אני לא יכולה לסבול את חברה של אבא שלי. אני לא מבינה איך היא יכולה לחיות עם המחשבה שהיא פירקה משפחה? מה זה לא מפריעה לה? איך היא מסוגלת לרצות שאני אתן לה נשיקה? מה מגיע לה פרס??? אני רק חושבת עלייה ובה לי שהיא תקבל איזה סרטן שהיא תמות שיחטפו אותה אני לא יודעת מה (אני יודעת שאני מדברת כמו ילדה קטנה אבל אני בת שלוש עשרה ) אני פשוט לא יכולה לסבול אותה היא מגעילה אותי. ואבא שלי? אני לא מבינה איך הוא חי איתה? איך הוא חושב לדבר איתנו??? בקיצור אור אני פשוט חייבת את העזרה שלך איך לסבול אותה איך לא להתחיל לקלל אותה על זה שהיא הפרידה משפחה. תודה ואני מאוד מקווה שתעני לי
מישהי שצריכה עזרה.

מישהי יקרה.
את מעלה בעיה שלצערנו נפוצה מאוד. התחושות שלך הן טבעיות ושכיחות, והן לא הופכות אותך ל"ילדה קטנה", אלא להיפך- מראות שאת חזקה ומתמודדת עם דילמות רציניות מאוד. יש כמה נקודות שחשוב שתשימי לב אליהן: א. משום מה את מטילה את כל האשמה בפירוק המשפחה, על חברתו של אביך, ונמנעת מלהטיל את האשמה על אביך או על אימך. אני לא יודעת בדיוק מה התרחש בזמן שאת היית בת שנתיים כאשר הורייך החליטו להתגרש, ואני מניחה שאת יודעת על כך יותר ממני, אבל גם את לא באמת יכולה לדעת מה היה הגורם לגירושין. יכול להיות שאביך התיידד עם חברתו רק לאחר הגרושין, וגם אם לא, יכול להיות שהוא עצמו היה זה שיזם את הקשר איתה בזמן שהיה נשוי, ולא להיפך. יכול להיות שגם אימך לא היתה "בסדר גמור", ואולי קרו בינה לבין אביך דברים חמורים שגרמו לגירושין, בלי קשר לחברתו של אביך. את כל הפרטים הללו אני ואת יכולות רק לשער, (שום דבר לא בטוח), ולכן, משום שאני מבינה שאת נערה בוגרת, אני בטוחה שאת מסוגלת להבחין האם את בעצמך עושה אפליה כלשהי ביחסך אל חברתו של אביך. ייתכן שהיא אישה מקסימה, ושהכעס והבלבול שאת נמצאת בו מאז הגירושים של הורייך (תחושות שמובנות בהחלט) גורמים לך להתייחס אליה בצורה שאינה מבוססת על המציאות. ב. בכל מקרה- גם אם חברתו של אביך היא ה"אשמה הבלעדית" בפירוק המשפחה וגם אם לא, אף אחד לא יכול להכריח אותך לאהוב אותה. כמובן שהעניינים יהיו פשוטים יותר אם היית מסוגלת לפתח כלפיה רגשות חיבה, אבל גם אם זה לא קורה זו זכותך וזה לא סוף העולם. את הבת של אביך, ולא שלה. אחד הפתרונות שאני תמיד נותנת במצבים כאלה הוא- לדבר איתם על זה. אני מציעה לך לדבר ביחידות עם אביך, ולדבר ביחידות עם חברתו, ולספר לכל אחד מהם בכנות מה עובר עלייך ולאפשר להם להסביר את המצב אחרת, ולהבין אותך. שיהיה לך רק טוב ובהצלחה!

שלום אור
הבעיה שלי שאני יום אחד אחרי השבעה של אבי. אני נורא עצובה בגלל מותו אני זוכרת שכשהוא היה חי אני כל הזמן דמיינתי את החיים שלי בלעדיו וממש היה לי קשה לדמיין זאת אני אהבתי אותו נורא יום אחרי שהוא מת אני ניסיתי להתאבד בשביל להיות איתו. אבל הכי גרוע שהוא מת מדום לב והוא מת לי מול העיניים הוא ישב על שרפרף לידי ופתאום הוא נפל אחורה אני בכיתי נורא וישר הזמנתי אמבולנס ואז קראתי לאמא שלי האמבולנס ניסה להחיות אותו אבל לא הצליח. עד עכשיו אני נורא עצובה בבקשה תעזרי לי
אלמונית מאוד עצובה...

אלמונית עצובה ויקרה מאוד.
עברת אירוע קשה, שאין כמעט מילים לתאר אותו. נפער לך חלל בלב. חלל של אבא, שאותו אף אחד לא יוכל למלא. מעט מאוד אנשים יוכלו להבין באמת. אביך כעת יישאר איתך בתור זיכרון בלבד, ובתור משהו לא-מוחשי שאי אפשר לחבק לפני השינה. אבל דעי לך שמשום שהוא לא מוחשי, את תוכלי תמיד לשאת אותו בתוך ליבך, לשאול את עצמך מה הוא היה אומר על דברים מסוימים בחייך, ואפילו לדבר איתו ולהאמין שהיכן שהוא נמצא, הוא אכן שומע אותך. דעי לך שחייך מעתה הולכים להיות אחרים ושונים במידה מסוימת ממה שהיו לפני מותו של אביך. את הולכת להיות שונה. בוגרת יותר. מבינה יותר. מתגעגעת יותר. אל תתביישי להיות מאושרת, ולהמשיך גם לשמוח ולצחוק. אני בטוחה שאביך ישמח בשמחתך. אני משתתפת בכאבך, מחבקת אותך ומאחלת לך את כל האושר שבעולם.

שלום אור! שמי אלמונית
יש לי בעיה, ודי רצינית... כבר בערך ארבע שנים שיש לי אנורקסיה, וכיום אני בכיתה ט'. העסק התחיל בגיל אחד עשרה בערך, וזה לא שהייתי שמנה, פשוט הרגשתי ככה... למשך כל כיתה ו' כמעט שלא הייתי אוכלת, רק מסטיקים, קצת פרות, אבל אוכל ממש בקושי, וברגע שהייתי אוכלת ממש, הייתי מקיאה. לקראת סוף ו' חברה שלי תפסה אותי מקיאה והתחילה לצעוק עליי והלכה וסיפרה להורים שלי. עשו לי טיפול והכל ועד תחילת ז' זה נעלם... אכלתי רגיל לא דאגתי למשקל שלי. אבל בכיתה ז' קרה משהו עם ילדה אחת, שהיא חשבה כנראה שהיא איזה מומחית למשקל וכל הזמן אמרה לי שיש לה טבלה בבית ואני אמורה לשקול ככה וככה וככה. וזה תמיד היה שתיים או שלוש קילו פחות ממה שהייתי, והייתי בדיוק במשקל הרצוי לגובה ולמבנה שלי, אבל עם הזמן האמנתי לה, ויצא ששוב התחיל כל העסק של האנורקסיה. זה לא שישר צללתי לזה, כי אני מכירה את הכל. וזה מפחיד ולא כייף. אז תמיד ניסיתי "לשמור" ולא ממש לרדת, והייתי מקיאה רק מדי פעם בסופי שבוע, עם הייתי מרגישה שאני ממש לא יכולה... ובהתחלה זה לא היה ממש חשיבותי. כל ז' ירדתי כולה שלוש קילו, ולקראת סוף השנה שנבדקתי אצל דיאטנית היא ממש כעסה עלי ואמרתי לה ש"לא שמתי לב. ופשוט לא דחסתי אוכל פשוט אכלת קצת"... אז בתחילת ח' שהייתי עם החברה הזאת אצלי בבית היא שקלה את עצמה (והיא אני חייבת לציין... לא בדיוק בתת משקל) ואז אמרה לי לעלות, ראתה שאני שוקלת כמו בתחילת ז' ושוב אמרה לי שזה יותר מידי. ושוב נכנסתי לזה. ויצא שבלי אפילו לנסות יותר מידי, פשוט הרגלתי את עצמי לאכול ממש כמו ציפור... אמא שלי זרקה את המד משקל שלנו כדי שאני לא אהיה עסוקה כל היום בלשקול את עצמי, אז לא יכולתי לדעת. מתישהו גם הפסיק לי המחזור. אבל חשבתי זה סתם, כי יש לי אותו רק שנה וחצי. ולמשך כמעט כל ח' לא היה לי מחזור... בסוף השנה של ח' הלכתי שוב לדיאטנית והיא פשוט התחרפנה... שקלתי הרבה מתחת למה שאני אמורה... והיא החליטה שהיא לא יכולה לטפל בזה יותר, ושלחה אותי למכון להפרעות אכילה. עכשיו אני הולכת פעם בשבוע... כמה חברות שלי יודעות, ותמיד מכריחים אותי לאכול. חסרים לי עוד בערך שני קילו עד שאני יהיה במשקל רצוי, ואני ממש אומללה! עוד איכשהו ששקלתי שלוש קילו מתחת למה שהיא קוראת "רצוי" הייתי שמחה. שקלתי בצורה שנראת לי סבירה וגם הרגשתי שאני נראת רזה... עכשיו התחלתי להרגיש שמנה וגם גיליתי שעליתי קילו... אני לא עושה את זה בכוונה. אני באמת רוצה להחלים, אבל אני פשוט לא יכולה לסבול שומן! כולם אומרים זה עודף עור, אבל אני לא יודעת אם להאמין להם, כי גם אם זה היה שומן הם היו אומרים שלא, כדי לא "להדאיג" אותי... אני מרגישה ממש חרא עם עצמי. ואפילו ילד אחד מהכיתה שלי אמר לי ש"ואאוו השמנת"... הוא לא יודע, הוא לא התכוון להעליב, אבל כל היום הייתי מבואסת ויום למחרת שהינו אמורים ללכת לבריכה התחלתי לבכות שראיתי את עצמי עם בגד ים. אני פשוט כל כך שונאת שומן!כשהייתי קילו פחות, הייתי כל כך מרוצה! קיבלתי מחזור, אבל רק פעם אחת. הוא שוב נעלם. הדיאטנית שלי אומרת שזה בטח כי הוא לא סדיר עכשיו. אני שונאת את עצמי! שונאת את הבטן שלי שמתחילה לבלוט! ואת הירכיים העצומים שלי! ושונאת את הצמיג שדוגל לי בצד! אבל אני לא רוצה להשאר חולה!
תעזרי לי!!! מה לעשות???

אלמונית יקרה.
כתבת מכתב ארוך ויפיפה, ולכן החלטתי להשאיר אותו בשלמותו ולא לקצר אותו. אני חושבת שכל אחד יכול ללמוד ממנו המון על הסבל הרב והטלטלות הנפשיות שעוברות על נערה מרגע שנכנסה פעם אחת למעגל האנורקסיה. אני מאמינה בכנות שלך. את באמת מעוניינת להחלים. את באמת מבינה שהרעבה עצמית והקאות מכוונות הן דרך איומה ונוראה לפגוע בעצמך. אבל את לא מצליחה לצאת מזה, זה מתגבר עלייך בכל פעם מחדש. אלמונית יקרה, אני מציעה לך לקרוא שנית את מכתבך ולשים לב לנקודות הבאות: דבר ראשון, את האשמה על החזרה שלך לאנורקסיה את מטילה על חברה שלך, שרואים שאת לא מכבדת במיוחד את דעתה, ואף כועסת עליה. (ובצדק, אגב). דבר שני- את מעידה על מחלת האנורקסיה ש"זה מפחיד, ולא כיף" ומבינה שניסיונות הרזיה מובילים אותך שוב הישר לזרועותיה של האנורקסיה. ודבר שלישי- בסוף מכתבך את מבטאת את שנאתך הרבה לשומן: "אני שונאת שומן".אחר כך את שונאת את עצמך: "אני שונאת את עצמי!" ואחר כך גם שונאת את גופך: "שונאת את הבטן שלי!" אני מזהה בשלושת הנקודות הללו שלוש בעיות עיקריות שייתכן והן אלו שמונעות ממך להחלים לגמרי. דבר ראשון- את נמנעת מלקחת אחריות. מודעת למעשים שלך שנעשים מתוך בחירה (כמו הקאות בסופי שבוע, או הרגלה עצמית לאכול כמו ציפור) אך מטילה את האשמה על גורם חיצוני- חברה שלך. מה שחברה שלך עשתה, זה ערערה לך את הביטחון העצמי שהיה ממילא רעוע, ועוררה אצלך את הנקודה שלא אוהבת את עצמה, ומחפשת בהרזיה פיתרון לערך העצמי. למרות שחברה שלך פעלה בצורה מטופשת וחסרת אחריות, היא בפירוש לא אשמה בכך שחזרת למסלול של הפרעות אכילה. את עשית את זה בעצמך, מתוך חולשה, אך מתוך בחירה. וטוב שכך, משום שזה אומר שיש לך שליטה על עצמך, וזה תנאי ראשון להחלמה. דבר שני- את מודעת לכך שאנורקסיה היא מחלה מפחידה ואיומה. הידיעה הזו נמצאת אצלך ברגש, וגם בשכל. אך בכל זאת היא לא מונעת ממך לחזור ולפגוע בעצמך, משום שהרגש מתנגש גם עם רגש אחר, שמוביל אותי לבעיה השלישית: את לא מצליחה להפריד בין שלושה דברים, והם: שומן, הגוף שלך, ואת עצמך. משום שאת מבלבלת בין שלושת המרכיבים הללו, את מבטאת שנאה כלפי שלושתם כאילו כולם דבר אחד. אבל שימי לב שזה בפירוש לא כך: הגוף שלך הוא לא את, הוא רק חלק ממה שאת. את עצמך מורכבת מאיספור תכונות אחרות, פנימיות, שמייצגות אותך בצורה הרבה יותר אמיתי מהגוף שלך. בנוסף- גם ה"שומן" שלך הוא לא הגוף שלך. הגוף שלך מורכב מבשר, עצמות, עצבים ושרירים, ובנוסף גם משומן. הסיבה שאת מסוגלת לתפקד ביומיום היא משום שהגוף שלך בריא. ולא בגלל השומן שלך. אני מאמינה שאם תצליחי להפריד בין שלושת המרכיבים הללו, ותצליחי יותר לאהוב את עצמך, את גופך, ואף לקבל את השומן שלך או לנסות להימנע ממנו בצורה בריאה, דרכך להחלמה תהיה קלה יותר. בשנים הקרובות ואולי עד סוף חייך את תתמודדי עם "נפילות", ואסור לך להתייאש. אני מאמינה שתבריאי, כי את נמצאת בכיוון הנכון. לכן תמיד חשוב שתעבדי עם השכל: את יודעת שאת לא רוצה להיות חולה, ואת יודעת גם כיצד להימנע מזה. אל תתני לרגשות שלך להנחות אותך בנושא האכילה, חוץ מרגשות האהבה כמובן. שיהיה לך בהצלחה ובריאות!

שלום אור
דבר ראשון אני שולח את זה יום אחרי ראש השנה (אני לא יודע מתי תקבלי את זה) אז שנה טובה. יש לי בעיה אני לא יודע איך אני אתנשק אם חברה שלי ואני אפילו לא יודע איך לקיים יחסי מין. אני הילד הכי מקובל בכתה. אני ילד שמדגמן והמון בנות אוהבות אותי, אבל איני יודע לקיים יחסי מין.
אנה תעזרי לי
אור תודה

היי חמוד.
דבר ראשון תודה, ושתהיה גם לך שנה טובה, ואני בטוחה שתהיה! וכעת לשאלתך: אני אומנם לא יודעת בן כמה אתה, וחבל שלא ציינת את הגיל שלך, אבל אני מניחה שאתה בסביבות גיל החטיבה. ממכתבך עולות כמה עובדות:
א. אתה מקובל בחברה
ב. אתה ילד יפה מבחינה חיצונית
ג. יש לך חברה.
מה שאני לא מבינה, זה מדוע שלושת העובדות הללו, שהן עובדות נחמדות בסך הכך, מובילות אותך באופן אוטומטי לחשוב שאתה אמור להתחיל לקיים יחסי מין, או מגע מיני (כמו נשיקה). אני מעריכה אותך על הכנות ועל היכולת לבקש עצה בנושא, כי ככל הנראה אתה מבין שנושא יחסי מין הוא לא נושא פשוט, וחשוב לברר אודותיו. אני יכולה להגיד לך את דעתי בעניין: יחסי מין הם ביטוי נפלא לקשר רגשי עמוק, לאהבה בוגרת ולמחויבות. בלי שלושת התנאים הללו, יחסי המין הם ריקים מתוכן, ואפילו חסרי הנאה. מי שמקיים יחסי מין עם בנות זוג שאין לו איתן את שלושת התנאים הללו, מוריד את משמעות המין לרמה נמוכה מאוד, ובכך למעשה פוגע בעצמו. בנוסף- גם אנשים שאינם מקובלים בחברה, או שאינם מאוד מושכים מבחינה חיצונית, עשויים למצוא בני זוג נפלאים ולקיים עימם יחסי מין עמוקים ובעלי משמעות. אני לא בטוחה שאתה וחברה שלך נמצאים בשלב זה של חייכם בקשר רגשי עמוק, באהבה בוגרת ובמחויבות. אלו מושגים מורכבים שעליכם לשאול את עצמכם את המשמעות שלהם, וייתכן שתגלו שלחברות ביניכם יש הרבה לאן להתקדם לפני שהיא תוכל לענות על ההגדרות הללו. ולכן, אני ממליצה לך בשלב הזה להימנע מקיום יחסי מין, ולהבין שישנם אינסוף דרכים לבלות, ליהנות ולהכיר אחד את השני גם מבלי לשכב זה עם זו. גם לא חייבים להתנשק אם לא מרגישים שזה הדבר הטבעי והנכון. אני מניחה שאתה כעת מאוד מבולבל, משום שאתה גדל בעולם שבו בכל מקום רואים כאילו יחסי מין והתנשקויות הם הדרך היחידה לבלות עם בנות, אבל אתה בודאי חכם יותר ומבין שזה לא נכון. וכאן התפקיד שלך להיות חזק ולא להיכנע ללחץ החברתי, ולשדר לכולם שרק אתה מחליט מה טוב בשבילך, מתי, ועם מי. שיהיה לשניכם רק טוב ובכיף!

שלום אור. שמי ליאור. בבקשה תעני לי אצלך באתר כדי שמשפחתי לא תראה את ההודעות. אני בת שלוש עשרה ויש לי בעיה. אנחנו דתיים וראיתי את אחד מהורי גולש באתרים של יחסי-מין. אף אחד במשפחתי לא יודע שאני יודעת מזה כי אנו דתיים, אני שוקלת כרגע עם לומר לאימי שאני יודעת מזה יחסי מין וגם שראיתי את אבי באתרים כאלו. יש לי מס' שאלות בעניין. מה כדאי לי: לספר לאימי? לא לספר? איך לספר? האם מה שאבי עשה נקרא בגידה באימי? מה עושים? כדאי להתאבד? אני בוכה כל יום בלי הפסקה. תעני לי בבקשה באתר שלך בלבד כדי שאיש לא ידע במשפחתי.
תודה, מליאור

ליאור מקסימה.
לצערנו נושא אתרי-המין באינטרנט הפך לאחרונה למכה קשה, שפוגעת גם בילדים, גם במבוגרים, וגם במשפחות שלמות, דתיות וחילוניות. את מרגישה פגועה מכך שגילית שאביך נכנס לאתרים הללו שנחשבים גרועים מאוד, וכמובן שאינם מתאימים לאדם נשוי. את שואלת האם הדבר נחשב בגידה באימך. שימי לב, למילה "בגידה" יכולים להיות פירושים שונים, ורק ההורים שלך יודעים מה נחשב לבגידה בזוגיות שלהם ומה לא. את שואלת האם כדאי לספר לאימך, ובכן- אני יכולה לתת לך את עצתי, אבל זכרי שזוהי דעתי בלבד ואת זו שתחליטי בסוף על פי הרגשתך מהו הדבר המתאים לעשות: לדעתי רצוי שתיזמי שיחה כנה מלב-אל-לב דווקא עם אביך, ותבקשי לדבר איתו ביחידות. תוודאי שאיש לא שומע ואז תגידי לו שאת אוהבת אותו מאוד ואכפת לך ממנו מאוד, ולכן את רוצה לשאול אותו משהו. תספרי לו שביום מסוים בשעה מסוימת (תגידי לו את היום והשעה המדויקים אם את זוכרת) ראית אותו עושה משהו שפגע בך, ואת מבקשת ממנו להסביר לך מדוע עשה זאת. אם הוא לא יבין על מה את מדברת, אמרי לו שאת ילדה גדולה ושאת יודעת מה נחשב אתרי-מין אסורים, ושראית אותו גולש בהם. תשאלי אותו האם אימך יודעת מכך, והאם הוא חושב שזה דבר טוב. תני לו לדבר. הרשי לו גם להיות נבוך. אם הוא מבקש ממך לא לגלות לאימך- כבדי את בקשתו. הכי חשוב שתראי לו שלמרות שהוא פגע בך, את עדיין אוהבת אותו, מאמינה בו ובוטחת בו, ושאת מבינה שגם מבוגרים עושים טעויות. ליאור יקרה, חשוב שתדעי- אביך לא התכוון לפגוע בך או באימך. ייתכן שהוא פנה לאותם אתרים בעקבות מצוקה מסוימת שבה הוא נמצא, או פשוט מתוך חולשה וחוסר אחריות. אך אין זה אומר שהוא אדם רע, וייתכן שהוא אבא מקסים, ונשאר כזה גם לאחר המעשה שעשה. אני מבינה שאת חשה אבודה ומבולבלת, בוכה וחושבת אפילו על התאבדות. חשוב שתדעי שאלו תחושות טבעיות, ומותר לך לחוש אותן. אני מייעצת לך להמתין עד שיחלפו וישתפרו, ואם זה לא קורה תוך פרק זמן סביר, רצוי שתפני לגורם מוסמך יותר שיעזור לך להתמודד עמן. שיהיה לך רק טוב ובהצלחה.

שלום, שמי אביעד. אני בן ארבע עשרה וקצת. הייתי בבה"ס כלשהו בכתה ז' ועברתי לבית ספר אחר. הייתי באותו ביה"ס שנתיים ) כיום אני בכתה ט) ועברתי עוד פעם ביה"ס ולאחר שלא היה לי טוב גם בו חזרתי לאותו ביה"ס. כל התקופה הזאת עד היום אני לא נרדם אני כל הזמן בוכה ואני ממש בדיכאון!!! אני לא רוצה ללמוד יותר לקחו אותי לפסיכולוג אך זה לא עזר... אן לי בעיות בבית ואני תלמיד טוב, אבל כל הזמן אני חי בחרדות רציניות שלא נותנות מנוח. כיום אני רוצה לברוח מהבית אבל משהו רציני... אך אני לא כל-כך מסוגל לעשות את זה להורי. אם אני יהיה במצב כל-כך לחוץ אברח אך עכשיו מה לעשות??? אני לא הולך כיום לבית הספר נתנו לי ימים להירגע.

אביעד היקר.
הבנתי ממכתבך שאתה עובר תקופה מאוד לא יציבה בחיים שלך- משנה מקומות לימוד, חווה משברים נפשיים, טיפול פסיכולוגי כושל, ומתכנן לברוח מהבית למרות שאתה מציין שתי עובדות חשובות: האחת היא שאין לך בעיות בבית, והשניה היא שהסיבה שאתה לא בורח היא מתוך התחשבות בהוריך. לא הבנתי ממכתבך ממה אתה חרד ומהי הסיבה המדויקת לכך שאתה בדיכאון, ולכן ככל הנראה אין סיבה אחת מדויקת לדיכאון שלך, אלא שילוב של מאפיינים שגורמים לך לא למצוא בשום אופן את המקום שלך, ולנסות לחפש פתרונות חיצוניים (לעזוב מקום לימודים, לברוח מהבית, וכד',) שככל הנראה לא יביאו לפתרונה של הבעיה. קשה לי לייעץ לך מה לעשות, אבל בכל זאת כדאי שתברר עם עצמך מה גורם לך להיות לחוץ: אולי יש לך ציפיות גבוהות מדי מעצמך, ולכן אתה מעדיף להכניס את עצמך לתפקיד ה"לחוץ" וה"בעייתי", ולברוח ממקומות מלחיצים כמו בית ולימודים, בכדי להימנע מהתמודדות אמיתית שתאלץ אותך להודות בכך שאתה לא עומד בציפיות הגבוהות שלך? נשמע קצת מסובך, אבל לדעתי כדי לבצע איזושהי התקדמות, עלייך מצד אחד להכיר בכך שאתה בחור חכם, רגיש וחזק מבחינה נפשית, ומצד שני להכיר בכך שמותר לך גם לפעמים לטעות ולהיות חלש מבחינה נפשית, לבכות , לפחד ולהיות עצוב, כי אלו תכונות בריאות וטבעיות. בנוסף- חשוב שתדע שאם פסיכולוג אחד לא מצליח לסייע לך, ישנם פסיכולוגים או שיטות טיפול אחרות (כמו תרפיה) שכדאי לך לנסות. אביעד חמוד, אנחנו חיים בעולם לא פשוט. אתה מגלה את זה כעת, ואני מעריכה אותך על האומץ שיש לך לגלות זאת. אני בטוחה שבעוד כמה שנים תסתכל על החוויות שאתה עובר כעת, ותגלה עד כמה יצאת מהן מחוזק. שיהיה לך רק אושר ושמחה.

שלום אור
אני פגעתי בבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם, מה אני עושה במצב כזה? מה אני אעשה כדי שהוא יסלח? אני מקווה שיש לך תשובה בשביל זה. נופר.

נופר חמודה.
במצבים כאלה התשובה היא פשוטה וקשה. קל לומר אותה אך לא קל לבצע אותה: עלייך לבקש ממנו סליחה. פשוט לגשת אליו, או לכתוב לו מכתב, ולהתנצל. אל תתביישי ואל תפחדי. אמרי לו שאת אוהבת אותו ושהוא חשוב לך. זה מגיע לשניכם. אל תיעלבי אם יהיה לו בהתחלה קשה לסלוח. זו זכותו. אולי הוא יכעס, אבל עלייך להמשיך מבלי להתייאש. אני בטוחה שלבסוף הכל יבוא על מקומו בשלום. שיהיה בהצלחה!

אריאל יקרה.
הצטערתי לשמוע על מה שעובר עלייך, ולמען האמת את כבר שלחת את השאלה הזו לפני מספר חודשים ועניתי עליה מיד כשקיבלתי אותה. התשובה לשאלתך מופיעה בעדכון מתאריך העשרים במרץ. את יכולה ללחוץ על הקישור האדום שמופיע למעלה, עם התאריך

ולחפש את התשובה לשאלתך שם. למרות שאת מבקשת שלא אפנה אותך לרופא או לפסיכולוג, בכל זאת הצעתי לך שם לפנות לגורם כזה. אני מבינה שזה קשה, אבל קשה הרבה יותר להתמודד עם תופעות גופניות ונפשיות מבלי לדעת מה המשמעות שלהן, ומבלי לטפל בהן. אני בטוחה שהם יבינו מה עובר עלייך, ויעשו הכל כדי להקל עלייך. אני מאחלת לך רק בריאות והתגברות על הפחד!

שלום יש לי שאלה
יש לי לפעמים חרדה ופנאיקה אני פתאום יכול להתנתק מהעולם באופן שונה אני יכול לשמוע קולות אבל אני לא מעז לספר את זה למישהו כולל ההורים מה לעשות שלך, ביל (אריאל)
בבקשה תעני לי בהקדם האפשרי תודה

ביל (אריאל) היקר.
מה שאתה מתאר זו תופעה נפשית שרצוי מאוד שתברר מה היא והאם אתה צריך לטפל בה. אני מבינה שבשלב הזה אתה מעדיף לא לפנות אל ההורים, וזו כמובן זכותך המלאה. מה שאני מציעה לך לעשות, זה לפנות בהקדם האפשרי לשיחה אישית עם היועצ/ת של בית הספר, ואם יש לכם בבית הספר פסיכולוג/ית אז גם מומלץ שתדבר איתה (או איתו). תספר להם בדיוק מה עובר עליך והם ידריכו אותך מה לעשות בהמשך. חשוב שתפנה אליהם במהירות, כדי שהבעיה לא תחמיר. וכמובן- תמיד מומלץ גם לפנות להורים ולספר להם. כשתרגיש שאתה מוכן לעשות זאת רצוי שתדבר גם איתם. שיהיה לך בהצלחה ובלי פחד!

שלום,אני בת שלוש עשרה כמעט.
בגיל תשע רציתי להתאבד בפעם הראשונה ואיימתי על זה בבית ספר, מקרה זה קרה שוב גם בגיל אחד עשרה. כיום אני נורא עצובה על זה, באלי להחזיר את הזמן אחורה ואני פוחדת שהכניסו את זה לתיק האישי שלי וכל החיים אני אחשב משוגעת... כיום אני שומרת ת'מחשבות האלה שלי לעצמי או להורים. תגידי לדעתך אני משוגעת או בעלת הפרעות נפשיות, זה טבעי? אני נורא נורא פוחדת כי אני ילדה מצטיינת וטובה והכל ואני לא רוצה שזה יהרוס לי ת'חיים ואת הכל.
מקווה שתעני מהר,
אנא-אל

אנא-אל מקסימה.
העלית פה בעצם שתי שאלות: א. האם זה טבעי לחשוב על התאבדות? ב. האם העובדה שזה נכנס לך לתיק האישי בבית ספר יכולה להפריע לך בחיים? ובכן, על השאלה השניה אני יכולה לענות לך בוודאות שלא. אם בכיתה ד' או ו' דיברת על התאבדות, ולא עשית שום דבר בפועל, העובדה שזה מופיע לך בתיק האישי לא יכולה לפגוע בך בשום צורה שהיא. ולגבי השאלה הראשונה - למען האמת מחשבות על המוות או אפילו על התאבדות הן דבר טבעי, ולצערנו ילדים ובני נוער רבים עוברים שלבים בחיים שבהם הם חושבים על התאבדות. לא כל מי שמתעסק במחשבות הללו אכן מבצע נסיון התאבדות. לפעמים המחשבות הללו נובעות ממצוקה רגשית, שלעיתים אפילו חולפת בלי טיפול רשמי. במקרים חמורים יותר בהם יש תחושה כללית של דיכאון של חולף, מומלץ לפנות לשיחה או טיפול אצל מישהו מקצועי כמו: יועצ/ת פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת. אנא-אל יקרה, אני מאחלת לך שתצליחי להתמודד עם כל משבר בחייך בכוחות עצמך, ותמיד תדעי שזו לא בושה לפנות למישהו חיצוני לבקש עזרה. אין לך סיבה לחשוש, שיהיה לך רק טוב!

הי אור!
רציתי לשאול שתי שאלות: האם נכנסים להריון רק לאחר שמתחיל מחזור? באיזה גיל בממוצע מתחיל מחזור?
תודה- חסויה.

חסויה יקרה.
המחזור יכול להופיע אצל כל אחת בגיל שונה. אומרים שהגיל הממוצע הוא שלוש עשרה, אבל למעשה הוא יכול להופיע לראשונה גם בגיל תשע, או אפילו רק בגיל תשע עשרה! לפני שנערה מקבלת מחזור, היא לא יכולה להיכנס להריון. אבל מיד לאחר הפעם הראשונה שהיא מקבלת, היא יכולה להיכנס להריון בדיוק כמו כל אישה רגילה. אם יש לך עוד שאלות בנושא מומלץ שתיפני לספריה ותחפשי ספר שמתאים בדיוק בשבילך. שיהיה לך בכיף!

שלום אור, שמי טל ואני בת שש עשרה. יש לי בעיה שמטרידה אותי כל הזמן ובגללה אני כל הזמן בוכה. בבקשה אור, תעני לי, כי אני מאוד סובלת! הביעה שלי היא שאני כבר מבוגרת מאוד (וכבר קיבלתי מחזור) אבל החזה שלי שטוח נורא. זה מאוד מדכא אותי ומטריד אותי. אני אפילו מתביישת ללכת לים או לבריכה כי אז הילדים מביטים עלי ומרכלים עלי. לכל הבנות בגילי וגם לאלה שקטנות ממני יש כבר חזה ורק לי לא. בבקשה תעני לי ותגידי מה עלי לעשות כדי שהחזה שלי יגדל. בבקשה תעזרי לי!
שלך, טל

טל חמודה.
הצטערתי לשמוע שאת עוברת סבל רב כל כך בגלל בעיה שלא חייבת להיות כזו נוראית. אני בהחלט מבינה את הצורך שלך במראה "נשי", שלפעמים קשור גם לגודל החזה, אבל אני בהחלט לא חושבת שגודל החזה הוא מה שצריך לקבוע את ההערכה העצמית שלך, ולהביא אותך למצב נפשי רעוע כפי שאת נמצאת בו כעת. לצערנו אנחנו חיים היום בעולם שמדגיש הרבה יותר מדי את המראה החיצוני, ובשנים האחרונות אפשר למצוא בכל מקום ילדות או נערות צעירות שמוטרדות מאוד מגודל החזה שלהן, ובטוחות שהוא הדרך היחידה שלהם להשיג אושר ואהבה בחיים. טל חמודה, גם אם החזה שלך יגדל במשך הזמן, וגם אם הוא יישאר כפי שהוא כעת, אני מציעה לך לשנות כלפיו את הגישה בהקדם האפשרי. דעי לך שהאדם היחיד שקובע האם הגוף שלך הוא יפה ונדיר, זו את בעצמך! אם תמשיכי לכעוס על גופך משום שהוא לא תואם את אמות המידה שרואים בטלוויזיה, אז את עלולה לצערי לבלות את שארית חייך בתסכול ובצער מתמשך. אני מציעה לך לעשות צעד חריג שדורש אומץ, אבל הכרחי ומשתלם, והוא- להתחיל לאהוב את עצמך ואת גופך ולקבל אותו כפי שהוא! ברגע שתרגישי שאת לא מתביישת בגופך, ושאת מבינה עד כמה הוא יקר ויפה בזכות העובדה שהוא שייך לנערה יקרה ונפלאה, אני יכולה להבטיח לך שכולם סביבך ירגישו בהבדל. זה הזמן שלך לצאת לבריכה ולים, או ללכת עם חולצות צמודות ובעצם להכריז: זה הגוף שלי וככה אני אוהבת אותו! אדם שאוהב את עצמו אהבה אמיתית ובלתי תלויה, הוא אדם שהסביבה שלו מעריכה ואפילו מקנאה בו. אני מאחלת לך שתגיעי במהרה לשלום ושלווה עם עצמך, עם גופך, ועם פנימיותך.

היי אור
אני בת חמש עשרה ואני וחבר שלי שנה חברים אנחנו רוצים לקיים יחסי מין אבל מפחדים (הוא לא ממש מפחד). הוא רוצה אבל אני די חוששת אני אוהבת אותו והכל אבל אני מפחדת
א.מהכאב
ב.שלא יקרה לי משהו כי שנינו בתולים ולא עשינו את זה אף פעם...
אשמח אם תעני לבעיה הזאת כי אני בדילמה רצינית!
בתודה- מתת.

שלום אור
אני בת ארבע עשרה וחצי ואני רוצה לקיים יחסי מין, זה אופייני אצלנו ואני מוכנה ואני יכולה להשיג אמצעי מניעה אבל לפי מה שאני קוראת באינטרנט ובעיתונים ואפילו בטלוויזיה כולם מדברים על קיום יחסי מין בגילאים האלו ושזה מוקדם מדי, אבל זה מאוד מעניין אותי ואני רוצה לנסות ,יש לי חבר וזה אומר שיש לי עם מי לקיים יחסי מין אבל אני לא יודעת אם כדאי לי לעושת את זה כדאי לי לקיים יחסי מין? איך להתחיל לקיים את היחסים?
אני חייבת דחוף תשובה
חולה עלייך
גילת

מתת וגילת חמודות, שאלתן שאלה חשובה מאוד.
שתיכן מתמודדות עם שאלת קיום יחסי מין, ומבינות שזה נושא רציני ושרצוי לשאול לגביו ולברר אותו לפני שמחליטים. כל הכבוד לכן שפניתן להתייעץ. אתן שואלות האם כדאי לכן לקיים יחסי מין בגילכן (ארבע עשרה וחמש עשרה) . למען האמת, אין לכך תשובה חד משמעית. השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא מה הוא חושב שיותר נכון לו, ומה רצוי בעיניו. לכל אחד מהצדדים הללו יש יתרונות וחסרונות, ועל מנת להחליט האם כדאי לשכב בשלב הזה של החיים, צריך לשקול מה אנו מרוויחים ומה אנו מפסידים כתוצאה מכל אחת מההחלטות. זו החלטה לא פשוטה, ולכן אני יכולה רק להציג בפניכן את השאלות שלדעתי כדאי שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו כאשר עולה הנושא של מתי ועם מי לקיים יחסי מין:
1. מהי המשמעות של קיום יחסי מין עבורי? האם זה לכיף בלבד? או שיש לזה ביטוי עמוק יותר של אהבה כלפי האדם איתו אני עושה את זה?
2. מהי אהבה בעיניי? וכמה אהבות אמיתיות אני רוצה שיהיו לי במהלך חיי?
3. עם כמה אנשים אני מעוניין/ת לקיים יחסי מין במהלך חיי, האם זה עם כל מי שרק יראה לי שהוא מעוניין? או כל מי שיש לי קשר רגשי כלפיו? או שמא רק עם אדם אחד איתו אני מעוניינת לחלוק את חיי ורק לו אני רוצה להתמסר?
4. האם לדעתי יחסי מין חייבים לבוא מתוך קשר רגשי שיש בו מחויבות? ואם כן- איזו מחויבות? מחויבות של חבר וחברה, או אולי מחויבות של בעל ואישה ?
5. כמה זמן אני מוכנה להמתין עד שאמצא את האדם שראוי לזכות בדבר יקר כמו הגוף והנפש שלי? וכמה אנשים כאלה אני חושבת שקיימים בעולם עבורי? האם כדאי לי לחכות עד שאמצא, או להתפשר ולהתמסר למישהו שלא כל כך ראוי לי? יש עוד המון שאלות שאנו צריכים לשאול את עצמנו, ולדעתי מי שיענה על כל אחת מהן בכנות ובאמת, יזכה ללכת בדרך הנכונה עבורו. בכל מקרה, לא משנה באיזה שלב אתן מחליטות להיכנס למערכת של יחסי-מין, אם אתן לא מעוניינות להיכנס להריון אז אתן ובני הזוג שלכן מוכרחים לדאוג לאמצעי מניעה באופן קבוע. ניתן להשיג אותם בכל בית מרקחת. אני מאחלת לכולנו רק טוב ואושר בכל מה שנחליט!

הי אור
אני בת שלוש עשרה ויש לי בעיה...
אח שלי שבן חמש עשרה מעש ן- גיליתי את זה רק היום ואני ממש עצובה! הוא ילד ממש מדהים והוא שר ממש יפה ואני מפחדת שהוא יהרוס את החיים שלו. סבתא שלי נפטרה מסרטן בגלל שהיא עישנה ואני מפחדת שגם הוא ימות בגיל צעיר. אמרו לי שהוא מעשן כבד. ההורים שלי לא יודעים ואני גם לא מתכוונת להגיד להם אז אל תציעי לי את זה אני באמצע לכתוב לו מכתב כרגע שאני יודעת שזה לא יעזור אבל בכל מקרה אני אנסה.
בבקשה תעזרי לי ותגידי לי איך לעזור לו ומה לעשות
תודה רבה רבה רבה
ממני...
אלמונית עצובה

אלמונית עצובה ומקסימה.
שמחתי לקבל את המכתב שלך, ולגלות אחות שכל כך אכפת לה מאח שלה. את מעלה בעיה שלצערנו נפוצה מאוד- עישון סיגריות. סיגריות הן אחת ההמצאות הגרועות ביותר של האנושות. מסתבר שמלבד סבל וצער, הן לא גורמות כמעט שום דבר טוב למי שמשתמש בהן, גם אם המשתמשים בהן לא מודים בכך באופן ברור. כידוע לכולנו- עישון סיגריות בכמויות משפיע על הבריאות בצורה בלתי הפיכה: החל מפגיעה במיתרי הקול (ציינת שאחיך שר יפה, ובכן- אם הוא ימשיך עם הסיגריות, תוך שנתיים הוא יכול לשכוח מהקול שלו.) פגיעה בשיניים, בנשימה ובכושר הגופני, ועלול להוביל חלילה לסרטן. אני מבינה שאת פונה אליו באמצעות מכתב, ואני מאמינה שזו דרך טובה לגעת בליבו. נערים רבים פונים לעישון סיגריות מתוך לחץ חברתי, או מצוקה נפשית כלשהי שהם נתונים בה, וייתכן שאם אחיך ירגיש שיש לו בית אוהב עם אחות אכפתית ודואגת כמוך, הוא יבין שאין לו צורך בסיגריות. ציינת שההורים שלך לא יודעים, ולדעתי אם הוא ימשיך לעשן הם ידעו מכך בעצמם תוך זמן קצר, כי קשה שלא לשים לב. לכן, כשנדמה לך שהם כבר יודעים אני מציעה לך לשוחח גם איתם ולשאול מה דעתם בנושא. בכל מקרה- אל תתייאשי ותמשיכי לתת לאחיך את ההרגשה שאת מקבלת אותו גם אם הוא עושה "שטויות".
אני מאחלת לשניכם בהצלחה ורק בריאות ואושר!

שלום אור !
אז ככה...
אני בת שתים עשרה וקוראים לי אוראל... אני ילדה לא ביישנית, אני מאוד פתוחה, אני בדרך כלל לא בוכה הרבה, אבל בזמן האחרון, הייתה לי שיחה עם אבא שלי... סתם פטפטנו על העתיד שלי, ועליו ועל אמא ואיך שהם משקיעים בי... אני הולכת לכיתה ו', אבל עברתי דירה ואני הולכת לבית ספר חדש, הרבה יותר יקר מהישן, והמשפחה שלי במילא לא במצב כלכלי טוב, אז עוד הבית ספר עולה הרבה... אחרי השיחה עם אבא שלי, כל פעם שאני חושבת עליו, אני מתחילה לבכות, כי אני מאוד מאוד אוהבת את אבא שלי, והוא מאוד חשוב לי, אבל הוא מעשן, ואני מאוד מפחדת שייקרה לו משהו... אני בוכה כשאני רק חושבת על החיים שלי בלי אבא שלי... מה לעשות ?
ממני, אוראל...

אוראל חמודה.
קודם כל שמחתי לשמוע על הקשר הנפלא שיש לך עם הורייך. זה דבר חשוב מאוד שתרגישי בטוחה לדבר איתם כפי שאת עכשיו. הבנתי ממכתבך שאת עוברת תקופה לא פשוטה, של תחושות עמוקות שמתערבבות זו בזו: אהבה רבה לאביך שמלווה בדאגה רבה ובחשש. שימי לב שהחשש שלך לא מבוסס חס וחלילה על סכנה אמיתית שמאיימת עלייך ועל משפחתך. את חוששת באופן כללי כאשר את מעלה בדמיונך את האפשרות שמשהו עלול לקרות לאבא שלך. ייתכן מאוד שגם אם הוא לא היה מעשן היית חוששת באותה מידה, משום שהעישון זו ככל הנראה לא הסיבה האמיתית לחששותייך. אוראל יקרה, מה שאת חווה כעת זה שלב מעבר בין ילדה לנערה צעירה. השלב הזה מלווה בהתפתחות של הנפש ושל הרגש, כלומר- אם פעם היית מקבלת את האהבה של ההורים שלך כדבר מובן מאליו, היום הגילוי של האהבה שלהם כלפייך מסוגל לעורר בך רגשות חזקים של הכרת תודה, של אהבה חזקה ושל תלות. ככל שאוהבים יותר מישהו, כך באופן טבעי חוששים יותר לאבד אותו. אך חשוב לדעת היכן לעצור את החששות, שלא יהפכו לחרדה של ממש. המחשבה של כל אחד מאיתנו מורכבת משכל ומרגש. הרבה פעמים השכל מתנגש עם הרגש, למשל: כאשר אנחנו אוהבים מישהו מאוד, אנחנו חוששים לאבד אותו למרות שהשכל אומר לנו שהסיכויים שיקרה לו משהו הם בדיוק כמו לכל אחד אחר, והם לא גבוהים במיוחד. ממכתבך עולה שאת ילדה רגישה, וזו תכונה נפלאה שכדאי לך לשמור עליה. לכן אני מציעה לך בכל פעם שהרגש מתגבר ואיתו החששות והעצבות, למדי את עצמך כיצד להקשיב דווקא לשכל. במקום להתמקד בפחדים ובחששות, תתמקדי בדברים הטובים. בנוסף, אני מציעה לך לשוחח על מה שאת מרגישה עם ההורים שלך. אני בטוחה שהם יבינו לליבך ויידעו כיצד להחזיר לך את השלווה והרוגע. שיהיה בהצלחה!

היי איילת מקסימה.
לצערי קיבלתי את מכתבך מאוחר מדי, וייתכן שלא תספיקי לראות אותו לפני תאריך הפינוי. בכל זאת אני מרגישה צורך להתייחס לנושא החשוב הזה של ההתנתקות. תשובתי פונה לכל הגולשים באתר ולא רק לאיילת. לפני כמה חודשים, כשעוד היה מותר לכל אחד לבקר בגוש קטיף, נסעתי לשם לראשונה בחיי. רציתי לראות מה זה המקום הזה שחלק מהאנשים רוצים לפנות, וחלק מהאנשים כל כך נלחמים עליו. מה כל כך מיוחד בו? אני מוכרחה להגיד שכשהגעתי לשם נדהמתי לגלות מקום הרבה יותר ממקסים. זה מקום יפיפה ושקט, ששוכן על חוף הים היפה והנקי בארץ. יישובים קטנים ונעימים, שהרבה מתושביהם עוסקים בחקלאות ובגידולי אדמה. בטח כולכם מכירים את "ירקות גוש קטיף", גם במפעל הזה ביקרתי. אבל האמת, שיותר מהיופי החיצוני של המקום, התרשמתי מהיופי הפנימי. למה הכוונה? יצא לי לשוחח עם הרבה תושבים. נשים גברים וילדים. אנשים מאירי פנים כאלה עוד לא פגשתי. דווקא הופתעתי לגלות כל כך הרבה חיוכים על פניהם של אנשים שעומדים לעזוב את ביתם. לאחר שראיתי כל כך הרבה שמחה, ואפילו לא סימן אחד של עזיבה, שאלתי אישה אחת בשקט בשקט "תגידי, אתם לא עצובים?" והיא אמרה לי שלמען האמת כמעט כולם עצובים מאוד. היו לה דמעות בעיניים. "זה לא כמו לעבור דירה" היא אמרה. "זה לעזוב כמעט את כל מה שיקר לנו מאחור". אני מוכרחה לומר שכשעזבתי לקראת הערב את גוש קטיף, ידעתי שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלי בו. וחשבתי לעצמי שגם אם אנחנו חושבים שצריך לפנות את המקום, וגם אם אנחנו חושבים שאסור לפנות אותו, כולנו חייבים לעצור לרגע אחד ולחשוב על הכאב של אותם אנשים. בימים אלו קורה דבר עצוב מאוד למאות משפחות. איילת יקרה, אני מקווה מאוד בכל ליבי שהבית החדש שאליו את ומשפחתך תעברו, ושמקום היישוב החדש שבו תגורו, יהי מקום מקסים מבפנים, לא פחות מהמקום שאתם משאירים מאחור. יופיו של מקום תלוי בראש ובראשונה באנשים שגרים בו, ולאחר שזכיתי להכיר כמה מכם, אני בטוחה שלאן שלא תעברו, תקימו שם מקום נפלא ומתוק. אני מאחלת לך שתצליחי לעבור את ימי הפינוי בהצלחה, ושהעצב והדאגה יתחלפו במהרה בשמחה וחיוך.

שלום אור חמודה!
אני בן עשר אני מפונק ונבון ויש לי הכל בביתי רק לא כבוד! הורי מכים אותי כבר מגיל שלוש. אימי שברה לי צלחת בראש (כשהייתי בן שמונה) והם מכים אותי בכל מי דברים האם אפילו ניסו לידחוף את ידי לגז! אני גר בביניין וכאני יוצא מהמיקלחת אני מתבייש שאנשים שונים צופים בי כך, אז אני מבקש לסגור את החלון ואומרים לי "אם לא תעבור נפשיט אותך" הם גם אומרים שאני הומו בגלל שאני בקירבת בנות. ניסיתי ליברוח מביתי וחשבתי להיתאבד אין לי עובדת סוציאלית או משהוא כזה בקירבתי, ואני לא רוצה לספר למורים וליועצת כי אני מיתבייש! יש לי הרבה סימנים ושהם שואלים אותי מה הסימנים אני לא אומר שזה מהם! כי אמרתי להם שזה הם שעשו את הסימנים האלה והם אומרים שזה לא הם! והם אומרים שזו דרך חינוך! הם גם מקללים אותי ואמרו אנחנו נכה אותך ומיצידנו שנהיה בכלא,זה לא מזיז להם אם כל הדיבורים!
נ.ב- אין לי שום קו לטלפן אליו כי רוב הזמן אני עם הוריי, ואם הם לא בבית אז יש בייביסיטר על אחיותיי הקטנות. אני זקוק לעזרה! בתודה רבה אלמוני!

אלמוני מקסים.
לצערי אני מקבלת מכתבים רבים העוסקים באלימות במשפחה. עצוב לי מאוד לשמוע על ההתעללות הפיזית והנפשית שאתה עובר מידי הוריך. תופעה של אלימות בתוך המשפחה, היא תופעה איומה וחמורה מאוד, ולצערינו מתרחשת הרבה יותר ממה שנדמה לנו. חשוב שתדע שזו כמובן לא אשמתך. הורים שמתנהגים באלימות כלפי ילדיהם מגיעים למצב הזה לפעמים מתוך מצוקה, אבל הם עושים מעשים חמורים ומסוכנים ומוכרחים למנוע מהם להמשיך בכך. אני מבינה שחשבת על האפשרות של לפנות לעזרה, אבל אתה חושש מכך ומרגיש שהדבר לא אפשרי. ובכן, הדבר אפשרי, ואני מבקשת ממך לעשות זאת בהקדם. יש בידך כמה אפשרויות: א. לדעתי זה לא ייתכן שאין באיזור מגוריך עובדת סוציאלית. על פי חוק, חייב להיות עובד סוציאלי בכל מקום יישוב. על מנת ליצור קשר עם העובדת הסוציאלית, עלייך להתקשר למוקד של המועצה האיזורית שלך, במספר אחת-אפס-שש, לתאר למוקדנ/ית בדיוק היכן אתה גר ולבקש את מספר הטלפון של העובד/ת הסוציאלי/ת שאחראית עליך. אם אתה חושש לטלפן מהבית, עשה זאת בהזדמנות הראשונה שנקרא בדרכך טלפון ציבורי. או שתעשה זאת מבית של מישהו אחר- חבר למשל. ב. אתה יכול גם לפנות ליועצת או למורה. אין לך שום סיבה להתבייש. אתה עובר סבל רב, וזו לא אשמתך. אני מבינה שזה קשה לפנות למישהו שמכירים, אבל לפעמים זה הכי נכון. ג. ישנו ארגון בשם אל"י: אגודה להגנת הילד. יש להם קו חירום ארצי שאתה יכול להתקשר אליו, שם יענו לך אנשים מקסימים ומוסמכים, ויעניקו לך סיוע. זה המספר:

אלמוני יקר, אני שולחת לך חיבוק ומקווה שתצליח להתמודד עם המציאות הקשה שאתה חיי בה. הכי חשוב זה שתדע שאתה מקסים, ושיש לך הורים שעושים טעויות, והטעויות הללו אינן באשמתך. שיהיה לך רק אושר, ובהצלחה.

שלום אור!
אני יעל (שם בדוי) וזה אולי ישמע לך חוצפה אבל יש לי המון חברות שכתבו לך ולא ענית להם הן חיכו לתשובה ולפי מה שהן כתבו השאלות ממש חשובות וגם אני כתבתי לך שאלה מאוד חשובה אז תנסי כול יום לענות על חלק מהשאלות את לא יודעת יש עשרים ושתיים בנות שהן חברות שלי מחכות לתשובה באמת את עוזרת לאנשים אנשים צריכים אותך אנחנו מבקשות שלפחות כול יומיים בערב תעני על קצת שאלות אני לא אומרת שהחיים שלך צריכים להיות לפי לוח זמים שלנו כי אנחנו צריכים אותך אבל בבקשה את ממש ממש חשובה לכול הבנות(גם לי). אנו מבקשות שתיקחי לתשומת ליבך את דברינו אנחנו אוהבות אותך!!!
בתודה- כול עשרים ושתיים הבנות.

היי יעל מתוקה, וכל חברותיה.
קודם כל אני רוצה להודות לכן על כך שאתן משתפות אותי ברגשות שלכן, ומרגישות שיש לי במה לעזור לכן. זה חשוב לי מאוד. אני בהחלט מבינה את התסכול והאכזבה בכל פעם שנכנסים למדור ומגלים שדווקא על השאלות שלכן לא עניתי. והאמת, שאם הייתה לי אפשרות הייתי עונה על כל השאלות. אבל לצערי כמות השאלות גדולה מאוד, והזמן שלי מוגבל, (וכן גם כמות השאלות שהמדור יכול להכיל בכל פעם) ולכן אני נאלצת לבחור בכל פעם שאלות שנראות לי חשובות במיוחד, שיכולות לעזור להרבה ילדים ולא רק לאחד, ושלא חוזרות על עצמן. אם יש לכן בעיה שמטרידה אתכן ואתן שולחות אותה ולא מקבלות תשובה, אני ממליצה לנסות לשלוח שוב, אבל גם לעבור על שאלות מעדכונים קודמים ולחפש אולי יש תשובה שיכולה להתאים לשאלה. מקווה שאמשיך לעזור, גם לכן באופן אישי וגם לשאר הילדים.

היי אור שמי גאני (שם בדוי)
היי אור יש לי בעיה דחופה ואני ממש זקוקה לך!!! אני בת שתים עשרה. ויש לי ילד בכיתה שאני אוהבת אותו אבל הוא "אוהב" ילדה אחרת (הוא אוהב את החזה שלה והוא אוהב להיתחרמן עליה הוא אמר את זה וגם כול הכיתה שלנו יודעת) ואני לא יודעת מה לעשות אני כימעט הרגתי את עצמי(ביגללו( חתחתי ורידים ואני חשבתי אולי הוא לא אוהב אותי כי אני שמנה(ואני לא, אני בסדר לגיל שלי) והתחלתי לאכול בכמויות ולהקיא אחותי אמרה לי שזה לא בסדר אז הפסקתי ואני לא יודעת מה לעשות כדי שקצת יחבב אותי לפחות קצת הקאתי מה לא עשיתי היתלבשי הכי יפה שאפשר ואני ממש לא יודעת מה לעשות אני ממש אוהבת אותו ביקשתי מילד בכיתה שלי שיציע לו חברות בשמי והוא עדיין לא ענה לי וזה המון זמן ואני מאוד רוצה שלפחות קצת יחבב אותי ואני בבעיה תעזרי לי! אני ממש זקוקה לך בדחיפות
תודה מראש - גאני.

היי גאני חמודה.
הצטערתי לשמוע שילדה בגילך נכנסה למסלול שלילי כל כך של פגיעה בעצמך והפרעות אכילה. אני מבינה שלדעתך הגורם לכך הוא אותו ילד שאת אוהבת והוא חבר של מישהי אחרת. שימי לב, את בעצמך מתארת כמה עובדות די מעוותות לגבי היחס שלך לגבי עצמך, היחס שלך לאותו ילד, והיחס של אותו ילד לחברה שלו. את מתארת ילד שיטחי ורדוד, שכל מה שהוא מחפש בחברה שלו זה את הגוף שלה ואת המראה החיצוני שלה. הוא עד כדי כך לא מבין עד כמה זה עלוב, עד שהוא מעז להתגאות בכך בפני כל הכיתה. מהתיאורים שלך זה נשמע שהילד הזה הוא ילד חסר ביטחון, שמזלזל בבנות, ופוגע בכבוד של חברה שלו. ולמרות כל זאת, את "אוהבת" אותו. שאלת את עצמך פעם איך הגעת למצב כזה שאת מוכנה לאהוב מישהו כזה? מישהו שרק מזלזל ושלא יודע מה זה באמת לאהוב? לדעתי התשובה לכך היא משום שאת מזלזלת בעצמך. משום מה את חושבת על עצמך דברים לא טובים, ולא אוהבת את עצמך. בנות רבות מגיעות ממצב של שנאה עצמית למצב של הפרעות אכילה, ופגיעה בעצמן. הילד הזה הוא לא הסיבה לכך שאת שונאת את עצמך. יש סיבה עמוקה יותר. ככל הנראה את לא מצליחה לראות עד כמה את ילדה מקסימה, חכמה ורגישה, ועד כמה את שווה. את לא מבינה שמגיע לך מישהו פי אלף יותר טוב מאותו ילד עלוב ומסכן, שבטעות נדמה לך שאת אוהבת אותו. גאני יקרה, הבחור שבסופו של דבר יזכה בך, יאהב אותך גם אם תהיי שמנה באמת, וגם אם תלבשי בגדים לא אופנתיים. הוא יאהב אותך בזכות מה שאת מבפנים! לכן, אני מציעה לך להתאזר בסבלנות, ולהבין שיכול להיות שיעברו כמה שנים עד שתמצאי את אותה אהבה אמיתית. בינתיים אני מציעה לך לפתח את הפנימיות שלך, להבין כמה היא נפלאה, ולאהוב את עצמך בזכות האופי שלך! שיהיה לך בהצלחה ורק טוב!

לאור היקרה...
בזמן האחרון בחופש אני מרגיש שאני לא יכול להירדם בלילה אני שוכב אולי עד שש-שבע בבוקר ואני לא נרדם אני לא יוצא הרבה עד מאוחר וכאלה אבל זה ממש מעצבן ומפריע לי... מה לעשות???
שלך נועם

נועם חמוד.
אנשים רבים סובלים מנדודי שינה, וזה לא תמיד נחשב לבעיה. על מנת שנדודי שינה יחשבו לבעיה שצריך לטפל בה, צריכים להתקיים שני תנאים: א. שנדודי השינה יהיו עקביים ולאורך זמן, כלומר- שזה לא יהיה אירוע של שבוע או חודש, אלא יותר. ב. שתרגיש שנדודי השינה מפריעים לך בתפקודי היומיום. כמו: עייפות תמידית, בעיית ריכוז, וכד'. אם שני התנאים הללו מתקיימים אצלך, רצוי שתפנה למעבדת-שינה. שם יש מומחים שיבדקו את הנושא יותר לעומק ויציעו לך דרכים לטפל בבעיית השינה. לפני כן מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה. שיהיה לך בהצלחה ולילה טוב!

שלום שמי משה (שם בדוי)
שלשום אחי התעלף והתחיל לעשות דברים עם העיניים ואני לא ידעתי מה לעשות ואז כשהוא התעורר הוא אמר לי לא לספר להורים שלי מה אני צריך לעשות בבקשה תעזרי לי

היי משה חמוד. כל הכבוד על הדאגה לאחיך. אני מבינה שייתכן שאח שלך עבר אירוע חמור מבחינה בריאותית. לפי התיאורים שלך ייתכן שמדובר אפילו באירוע מסוג אפילפטי, אבל כמובן שאי אפשר לדעת שום דבר אם לא בודקים את העניין לעומק. לכן, למרות שאח שלך ביקש ממך לא לגלות להורים, עליך לפנות אליהם ולספר להם בהקדם האפשרי מה קרה לאחיך. אם אחיך סובל מבעיה בריאותית, חשוב מאוד שהטיפול בו לא יידחה, ויתחיל בהקדם האפשרי. אין לאח שלך שום סיבה להתבייש במה שקרה לו. זו כמובן לא אשמתו, ויש כיום טיפולים ותרופות שיכולים להקל מאוד על המצב שלו. שיהיה לשניכם בהצלחה, ורק בריאות!

אור שלום...
מה שלומך?
רציתי להודות לך מכל הלב על העצה שנתת לי בקשר לקיים יחסים אם חבר שלי... אני החלטתי לחכות... עד שאני ירגיש קצת יותר בטוחה בעצמי... ודיברתי עם חבר שלי. הוא הבין למרות שזה היה קצת מביך... הוא אמר לי שהוא יעשה את הכל בשבילי ואפילו יחכה לי עד שאהיה מוכנה... היה כיף לשמוע את זה! אחר כך התנשקנו והכל חזר להיות רגיל!
תודה תודה תודה!
עכשיו אני יודעת שיש לי למי לפנות כשיש לי בעיות מהסוג הזה כי אני מתביישת לדבר עליהן עם המשפחה שלי. בכל אופן תודה על העצה שלך!
להתראות.

היי חמודה.
שמחתי לשמוע שהשתמשת בעצה ושהיא עזרה לך. הצעד שהצעתי לך לעשות היה צעד לא פשוט, ובכך שעשית אותו הראית עד כמה את בוגרת. כל הכבוד. אני מאחלת לך ולחבר שלך רק אושר ואהבה לנצח, וכמובן- סבלנות אמיתית אחד כלפי השני.

שלום שמי אלינור. יש לי בת דודה שההורים שלה התגרשו לפני ארבע שנים והיא ניכנסה לפנימיה היא ואחותה. כיום היא בת ארבע עשרה והיא יצאה מהפנימיה, אבל היא נהייתה סגורה מאד. היא מסתגרת בחדר, לא אוכלת, רוצה להתאבד. היא רוצה לחתוך את עצמה היא רוצה להרזות ושבעצם היא רזה היא לא יוצאת מהחדר כלו יש לה אמא ואח קטן והיא רוצה לחנוק אותך בלילה " תתינוק " היא לא מדברת עם אף אחד אין לה חברות לה ולאחותה ונורא בא לה להיות דוגמנית אבל היא לא יודעת שהיא מזיקה לעצמה לה ולסביבה ובמיוחד לאמא שלה שהיא לא ישנה בלילות ואני רוצה מספרי טלפון של אנשים שיכולים לעזור ליעץ חוץ משלוותא זה נורא דחוף

אלינור חמודה.
הצטערתי לשמוע על המצב הנפשי הקשה שבו נמצאת בת דודתך. כל הכבוד לך על הדאגה האמיתית והכנה. אני מבינה שאת מעוניינת במספרי טלפון שיכולים לעזור. זה צעד נבון. כדאי שבת דודתך תתחיל לטפל בעצמה, ולעבור טיפול מקצועי בהקדם האפשרי. היא עברה דברים לא קלים, והמצב שלה מסכן את חייה. אני ממליצה לך להתקשר לארגון המוכר ביותר לעזרה ראשונה נפשית. ער"ן , שמספרו אחת-שתים-אפס-אחת. ברגע שתפני לנציג מער"ן, הוא (או היא) ישאלו אותך מספר שאלות ויתחילו לטפל בנושא. בנוסף, ישנו אתר אינטרנט שנקרא סה"ר: סיוע והקשבה ברשת. שם ניתן לשוחח עם נציגים מוסמכים, להשאיר להם הודעה, או אפילו להתכתב איתם בצ'אט. זוהי הכתובת:

אני מקווה שבת דודתך תצליח להתגבר על הקשיים, ומאחלת גם לך שתהיי חזקה ושתמשיכי להיות אכפתית ומקסימה. בהצלחה לשתיכן.

היי אור! שמי נטלי.
דבר ראשונה אני מאוד מעריכה את משאת עושה... את עוזרת להרבה ילדים ...וגם פעם שלחתי לך שאלה ... על חברה שלי שמרביצים לה... ואני רוצה להגיד תודה ע-נ-ק-י-ת! כי את מאוד עזרת... טוב עכשיו נעבור לבעיות... יש לי מלא! א.יש לי אח שסובל מפיגור שכלי ברמה של קל עד בינוני. הוא רק הבן של אמא שלי ולא של אבא שלי. ת'אמת אבא שלי פשוט שונא אותו! ואני לא ממציאה הוא אמר את זה לי ובכלל כולם יודעים את זה... אח שלי עושה צרות יותר גדולות מהאוקיינוס כל העיר שלי מכירה אותו !הוא הסתבך בחובות! הכוונה היא שהוא ביקש כסף מאנשים סתם ככה ...והבטיח להחזיר בידיוק בתאריך שאנחנו היינו אמרים לנסוע לחול .כבר חזרנו אנחנו בסוף היינו אמורים להחזיר את החובות כי מאיפה יש לו כסף?!... הוא עשה עוד מלא מלא דברים!הוא ברח שלוש פעמים מן הבית...מצאנו אותו סתם ברחוב...ובפעם השלישית מצאה אותו משטרה הולך על כביש .היה לילה וכל אחד היה יכול לעצור למצוא אותו ופשוט לרצוח אותו...הוא ניצל פשוט בנס. דרך אגב הוא בן עשרים ושתיים ואני בת שתים עשרה...והוא נראה יותר קטן ממני) בהתנהגות) הוא מקשיב לכל משאני אומרת לו ועושה את זה... הוא נורא מפחד מאבי...כי פעם אחד הוא אפילו סטר לו (אבא שלי לאח שלי)...ההורים שלי רבים כמעט כל יום בגללו!!! יום אחד הם הגיעו למצב של כמעט גירושין!טוב עכשיו המצב פחות או יותר נרגע... אבל ההורים שלי עדיין במצב לא טוב וכל אחד מהם צריך מישהו לדבר איתו אז שלשתם מפלים הכל עליי! אני ממש סובלת בגלל זה! ב.יש לי את החברות הכי מחורבנות בכל העולם הם חברות שלי רק כשהן צריכות אותי! ואין לי אם מי לדבר אין לי אף אחד!! ג. יש לי בעיה שאני לא יכולה לישון לבד! זה מאד מציק להורים שלי! ד.אני רואה המון פעמים בלילה את ההורים שלי עושים כל מיני דברים... זה אומר שהיחסים ביניהם השתפרו. אבל אז אני נורא נבהלת ולא יכולה לישון ה. ועוד משהו: אבא שלי אלכוהוליסט...הוא שותה כל יום (לא למצב של שכירות פשוט זה לא בריא(. אבל לפעמים הוא מגיע למצבים קשים! אור אני חייבת שתעני לי דחוף! נורא קשה ואני צריכה עזרה! ויש לי עוד המון בעיות נורא כואבות...אבל אני לא רוצה לפרט כי אז ילדים יזהו אותי... לפיהם ואני לא רוצה את זה! ודיברתי כבר אם היועצת היא שמעה הכל אבל לא עזרה לי בכלל! כי סתם הקשיבה וזהו! אני חייבת עזרה דחוף! כי אני במצב של התדרדרות נפשית! רק לא ללכת לפסיכולוג וגם לא להתקשר לערן או משו! אני מתחחנת שתעני לי על זה זה מאוד מאוד חשוב לי!
מצפה לתשובה:
ממני נטלי

נטלי יקרה.
קראתי את מכתבך ואמרתי לעצמי שזה לא ייאמן עם כמה דברים נערה בגילך אמורה להתמודד. את מתארת מציאות חיים מאוד מורכבת וסבוכה. יש לך אח מוגבל בשכלו, שבלי כוונה מכניס את האווירה בבית למתח תמידי. אביך פונה אל האלכוהול כפיתרון למצוקותיו, ואת חוששת שמצבו עלול להיות מסוכן. ההורים שלך עוברים תקופה לא פשוטה במערכת יחסים ביניהם, ופונים אלייך מתוך מצוקה, כאשר את בפירוש לא הכתובת. הגעת למצב שאת לא מסוגלת לישון לבד, ומתוך כך נוצר מבלי שהתכוונת לכך מצב חמור מאוד, שבו את נוכחת בחדר של הורייך בזמן הרגעים האינטימיים שלהם, והדבר משפיע עלייך כמובן בצורה לא בריאה. התנסית בפגישה לא מועילה עם גורם-טיפולי מוסמך (במקרה שלך- יועצת בית הספר) ואת חוששת מהאפשרות של פניה לפסיכולוגים, ומטילה ספק ביכולת שלהם לעזור לך. המכתב שלך מעיד עלייך עד כמה את נערה רגישה ובוגרת לגילך. נטלי מקסימה, שימי לב. הצגת בפניי שורה של בעיות שכולן שזורות זו בזו, וגם אם אכתוב לך כעת תשובה ארוכה ומעמיקה, עדיין יהיה לי קשה לי מאוד להעניק לך את מה שאת זקוקה לו. וזו- תשובה ברורה מה עלייך לעשות, או פיתרון מיידי לכאב שלך. ולמען האמת- קשה לי להאמין שיש מישהו בעולם שיכול לתת לך תשובה ברורה או פיתרון מידי. לפעמים החיים מעמידים אותנו בפני קשיים אמיתיים, ואנו נבוכים ומבולבלים ולא בטוחים מה עלינו לעשות וכיצד להתמודד. ובכל זאת- אני בהחלט מאמינה שיש בנמצא אנשים שמסוגלים לעזור לך להתמודד לפחות באופן חלקי. האנשים הללו הם קודם כל את בעצמך, ולאחר מכן- אנשי מקצוע. לפני שאת פונה לאנשי מקצוע, עלייך לבטוח בעצמך, להסתכל פנימה ולהבין שהחיים העמידו אותך במציאות לא רגילה, ולכן בשלב זה את לא תוכלי להיות "רגילה" ו"בלי דאגות". להיפך. עלייך לגייס שפע של כוחות פנימיים ולהאמין שאת מסוגלת לעבור את זה. בנוסף לכך, אני בהחלט ממליצה לך ואפילו מבקשת ממך לפנות למישהו מקצועי לטיפול. מומלץ שתיצרי קשר עם העובדת הסוציאלית של איזור מגורייך או של בית הספר, משום שייתכן שכל משפחתך אמורה לעבור טיפול משותף. ומנסיון- אני מכירה בני נוער שהיו במצבים קשים משלך, ושהטיפולים המשפחתיים מאוד עזרו להם. אל תיפסלי את הפסיכולוגים על הסף. אם פסיכולוג אחד לא התאים לך, בודאי קיים פסיכולוג או איש מקצוע אחר שיתאים לך. נטלי מתוקה, אזרי אומץ ותפני לבקש עזרה. את מסוגלת. אני מאחלת לך בהצלחה ואושר.

שלום אור,מה שלומך?
שמי מעיין ואני בת חמש עשרה וחצי. יש לי חבר כבר שנה וקיימנו יחסים בלי אמצעי מניעה ואני מפחדת להכנס להריון ,איך ניתן לדעת אם אני בהריון או לא?
בבקשה תעזרי לי דחוף

היי מעיין חמודה.
אם החלטת בגילך שאת מוכנה לקיים יחסי מין ובשלה לכך מבחינה נפשית, זה בסדר גמור. אבל ממכתבך עולה שלא בטוח שאת מסוגלת לקחת את האחריות לכך, וככל הנראה גם חבר שלך לא מספיק אחראי. ליחסי מין יש הרבה השפעות והשלכות, גם גופניות וגם נפשיות, ורצוי שכל מי שמחליט לעשות זאת יהיה מודע להשלכות האלה. אחת ההשלכות הידועות ביותר של יחסי מין- היא הריון. ולכן, אני לא כל כך מבינה איך אפשר להעלות על הדעת לעשות את זה מבלי לדאוג למנוע את ההיריון ע"י אמצעי מניעה פשוטים. אם עדיין אין לך אמצעי מניעה, רצוי שתדאגי לכך בהקדם. אם את מעוניינת בגלולות, עלייך לפנות לרופא נשים כדי לקבל מרשם. אך ישנם אמצעי מניעה אחרים כמו קונדום או משחה קוטלת זרע, שלא מחייבים מרשם רופא. חשוב שגם את וגם החבר שלך תיקחו על זה אחריות מקסימלית! את שואלת איך תדעי אם את בהריון או לא. ובכן- אני מציעה לך להמתין עד לתקופה שבה את אמורה לקבל מחזור. אם הוא מאחר ביותר משבוע, כדאי שתיקני שתי ערכות לבדיקת הריון, שניתן להשיג בכל בית מרקחת. תבצעי את שתי הבדיקות ותקווי לתשובה שלילית בשתיהן. הבדיקה פשוטה ולא כואבת.
שיהיה לך בהצלחה!

שלום
יש לי חברה שבבית שלה יש גורמים אלימים כבל לקחו את אמא שלה לבית חולים ואני ממש פוחדת, יש לי הרגשה רעה שזה לא יגמר טוב אני תמיד תומכת בה ומשתדלת להיות חברה כמה שיותר טובה אבל אני רוצה לדעת אם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות בשבילה. כי אני ממש מודאגת ודואגת
בבקשה תעני!

היי חמודה. כל הכבוד על הדאגה לחברתך.
אני מבינה ממך שהמקרה של חברתך כבר ככל הנראה ידוע לשירותיי הרווחה, (משום שאמא שלה הגיעה לבית חולים( ולכן סביר להניח שהמקרה הזה נמצא בטיפול. את שואלת מה את יכולה לעשות, ובהחלט יש. דבר ראשון, אני מציעה לך לברר האם באמת חברתך ומשפחתה נמצאים בטיפול. אם כן, אני מקווה מאוד שהטיפול אכן מתאים, ושיעזור לחברתך להתגבר על הקושי העצום שהיא נמצאת בו כעת. ואם לא, עלייך לפנות לגורמים המתאימים שיעזרו לה. את יכולה לפנות למורה, ליועצת, לפסיכולוגית או לעובדת סוציאלית, ולתאר לאחת מהן את המצב בביתה של חברתך. דבר נוסף שאת יכולה לעשות, זה להיות שם בשבילה. להמשיך לבלות איתה, ליהנות איתה בדיוק כמו שאת נהנית עם כל חברה אחרת, ומצד שני גם להקשיב לה, לשמוע ממנה על מה שעובר עליה ולהראות לה עד כמה את דואגת לה ומעוניינת בטובתה. דבר שלישי, זה לדאוג שהמצב של חברתך יישאר בגדר סוד, ושאנשים נוספים שעדיין לא יודעים עליו, גם לא ידעו עליו לעולם. הדבר האחרון שחברתך זקוקה לו כעת זה שאנשים לא-רגישים ידעו על מצבה ויפגעו בה משום כך. אני שוב אומרת לך כל הכבוד על האכפתיות, ומקווה שחברתך תצליח להתמודד ולצמוח מתוך המצב הקשה שהיא נמצאת בו. בהצלחה!

היי
קוראים לי נועה. אני בת שש עשרה וחצי ואני חייבת עצה בבקשה. אני רוצה לעשות ניתוח אף כי אני חושבת שזאת הבעיה העיקרית שלי בחיים. אני אהיה מאוד מרוצה לעשות זאת וזה יעלה לי את הביטחון העצמי שלי והכל יהיה מושלם! אבל הבעיה שלי שאמא שלי כל הזמן מנסה להגיד לי ולאחיות שלי שאני לא יעשה ושאני ברגע האחרון אני יפחד. והקטע שהיא בסדר עם זה שאני יעשה. אני לא מבינה אותה... אני רק חוששת לגבי דבר אחד.. מה יקרה אחרי שאני יעשה מה יגידו ?. בבקשה תעזרו לי

היי נועה מקסימה.
אם את מרגישה שהבעיה העיקרית שלך בחיים היא האף שלך, אז אני יכולה להבטיח לך שלאחר שתעשי את הניתוח תגלי שטעית, ושיש עוד המון בעיות קטנות, שכולן נובעות מבעיה אחת בסיסית: העובדה שההערכה העצמית שלך תלויה במראה שלך. אם את לא מסוגלת לאהוב את עצמך בזכות התכונות הפנימיות שלך, ומתמקדת רק בגודל האף.. מה ירגישו האנשים שסביבך? גם הם לא יהיו מסוגלים להתבונן בך מבפנים. למרות זאת, אני חושבת שניתוח אף הוא בהחלט דבר מומלץ אך ורק אם הוא פיתרון לבעיה חיצונית, ולא פיתרון למשהו פנימי עמוק יותר. אני ממליצה לך לפנות לניתוח אף, כפי שהייתי ממליצה לכל אחד שרוצה לקנות מכנסיים שהוא מאוד אוהב. (בתנאי שיש לו את הכסף, כמובן). אבל אם הוא סבור שהמכנסיים הללו יפתרו לו את בעיות ההערכה העצמית והביטחון, הוא צפוי להתאכזב קשות. כי לאחר שהוא ילבש את המכנסיים, פתאום הוא יגלה שהוא מאוד אוהב את המכנסיים, אבל עדיין לא אוהב את מי שלובש אותן. מבינה? כדאי לך לברר עם עצמך למה בדיוק את מצפה מהניתוח, ולהתחיל ללמד את עצמך לאהוב את עצמך גם בלי קשר למראה חיצוני. אחרת- מה יקרה כשתיהי זקנה חביבה עם קמטים? תרוצי לעשות ניתוח מתיחת פנים, תשימי ג'ל בשיער ותלבשי גופיות נוצצות? חמודה, אני בטוחה שאם תהיי שלמה עם עצמך מבפנים, שום דבר לא יפחיד אותך, ואת תוכלי לגשת לניתוח בגישה הכי בריאה ונכונה, ואז גם לא תשתפני כמו שאימך טוענת, או שתחליטי לא לעשות ניתוח, ואולי זו תהיה מתנה אפילו יותר גדולה לעצמך. שיהיה לך בכיף עם כל החלטה שתבחרי, ושבכל מקרה לא יהיה אכפת לך מה יגידו!

שלום אור
ילדתי בת חמש עשרה הולכת עם נערים ערבים, ואני לא יודעת איך לעזור לה
אמא מודאגת.

שלום לך.
הגיעו אליי כמה וכמה פניות בנושא של התיידדות של בנות עם נערים ערבים. מצד אחד, כל התיידדות עם אדם אחר היא דבר חשוב ומקסים בעיניי, ובמיוחד עם מישהו ששייך לעם שונה משלך, ולתרבות שונה משלך. מפגש כזה עשוי להיות מרתק וחיובי. מצד שני, אם את בתור אמא (או כל אחד מקוראי המדור הזה שמכיר נערה עם סיפור דומה) מרגישה שהקשר של ביתך עם נערים מסוימים, אינו מוביל לכיוון חיובי, רצוי שתבררי יותר לעומק את העניין, ובמקרה הצורך אף תפעלי על מנת למנוע מביתך להיקלע למצבים מסוכנים. למעשה קיימת בארץ עמותה בשם "יד לאחים", שעוזרת להורים ולבני נוער להתמודד עם בעיות מהסוג של קשר מסוכן בין נערות לנערים ערבים. זה מס' הטלפון של העמותה:

אני ממליצה לכל מי שמוטרד מבעיה כזו בחייו הפרטיים, להתקשר ולקבל סיוע. בהצלחה!

אור היקרה שלום!!!
לפני כמה ימים ראיתי את אבא שלי מתכתב אם אישה, והקשר שלהם לא ממש ניראה לי. עוד לא גיליתי משהו מיסתורי,אבל אני מפחדת שזה יתפתח לאנשהו ובסוף יקרה משהו מאוד לא רצוי,ניראה לי שאת מבינה על מה אני מדברת, אור בבקשה תעזרי לי וכמה שיותר מהר
תודה רבה מראש
אלמונית

אלמונית חמודה.
לצערי אני בהחלט מבינה על מה את מדברת. בימינו ישנם מקרים רבים של קשרים רומנטיים מחוץ למסגרת הנישואין, שבסופו של דבר פוגעים במשפחה. אני מבינה ממך שצפית בהתכתבות של אביך עם אישה לא מוכרת, ולמרות שעדיין אין לך ראיות מוצקות, את מפחדת שהדבר יוביל לקשר רומנטי. אני מציעה לך שני דברים: דבר ראשון, להבין שייתכן שאת טועה, ושאולי מה שראית היה תמים לחלוטין. פעמים רבות אנחנו מעניקים לאירוע מסוים משמעות שאנחנו מפחדים ממנה, למרות שבפועל המשמעות הזו שגויה ולא מבוססת. דבר שני, אני בכל זאת מבינה את החשש, ואני מאמינה שבתור ביתו של אביך, יש לך את כל הזכות לדעת האם הוא עומד לעשות מעשים שייפגעו במשפחתך. לכן אני מציעה לך ליזום איתו שיחה כנה, ולספר לו בעדינות, בכבוד ובזהירות את מה שראית. אל תשאלי אותו בצורה ישירה "האם אתה בוגד"? משום שזה עלול להיות בוטה מדי. אבל את יכולה בהחלט לספר לו שאת מכירה סיפורים על אנשים שניהלו שיחות תמימות עם נשים, ובסופו של דבר נסחפו לקשר רומנטי מבלי שבכלל הייתה להם שליטה על כך. תשאלי אותו האם הוא לא חושש שזה מה שעלול לקרות לו. אני לא יודעת מה רמת הפתיחות והכנות בינך לבין אביך, אבל את כן יודעת. לכן, מרגע שזרקת לו את הכדור, את היחידה שיכולה להבין מתגובותיו האם החששות שלך מוצדקים או לא. בכל מקרה גם אם חששותייך מוצדקים וגם אם לא, השיחה הזו בהחלט נחוצה, משום שתמיד טוב שההורים ידעו שהילדים שלהם מודעים למה שקורה, דואגים להם, ועלולים להיות הראשונים שייפגעו. השיחה שלך עם אביך יכולה להיות מעין תמרור עצור. מבינה? אני מקווה שעזרתי, ושתהיי חזקה ותדעי שאת עושה את הדבר הנכון.

היי אור
שמי סיון ואני בת שלוש עשרה.
יש לי בעיה שאלה, אני לא יודעת איך ליקרוא לזה... אני מאוד מאוד מאוד פוחדת מהמוות... כל פעם שאני חושבת על זה אני מתחילה לבכות!... אמה קורה אחריי שמתים ? לאן הולכים? אני מנסה לחשוב על זה אבל אני מבינה שזה גדול יותר מההבנה שלנו!..., אבל בכל זאת, מה העולם ימשיך להתקיים גם אחריי שנמות? סתם ככה פתאום לא נהיה כבר קיימים? ממשיכים לחיות רק במקום אחר? אני ממש לא יודעת מה לחשוב על זה ואני מאוד רוצה לקבל תשובות! כי אני יודעת שזה לא כמו משחק שאני יכולה לחזור שוב לחיים... מה קורה ? איך זה קורה? ומה קורה אחריי זה? אני מתחננת שתעני לי על זה ! המון תודה (גם על השאלות האחרות שאת עונה)
תודה , סיון.

סיוון מתוקה.
מאוד התרגשתי לקרוא את המכתב שלך. עולה ממנו שאת נערה חכמה, חושבת, רגישה, שמחפשת את העומק והמשמעות של החיים, ושל המוות. להתעסק במוות ובשאלות לגביו זו לא תופעה בעייתית, אלא אם כן היא גורמת לך לפחד ולחיות בחרדה. ואני מבינה שייתכן וזה המצב. לכן, אני ממליצה לך לפעול בשני כיוונים: דבר ראשון, להפסיק לפחד. אם את לא מסוגלת לעשות זאת בעצמך, מומלץ שתפני לעזרה מקצועית ממישהו מוסמך כמו פסיכולוגית או יועצת, או אפילו תבקשי עזרה מהמורה או מההורים. אין לך מה להתבייש. את עוברת אירוע משמעותי, של בירור שאלות חשובות, ורצוי שתעברי אותו בצורה כמה שיותר בריאה מבחינה נפשית. דבר שני, אני מציעה לך להתחיל לחפש תשובות אפשריות לשאלות שלך. נושא המוות הוא נושא שנוגע ישירות במשמעות החיים עצמם, ואנשים החלו להתמודד איתו כבר לפני אלפי שנים. יש המון דעות וגישות שונות בנושא, ואני בהחלט ממליצה לך לחפש מידע על כך בספרים, או באינטרנט. (יש הרבה ספרים בנושא המיועדים לנוער בגילך: ספרי מדע, פילוסופיה, שירה, ועוד...) . אני בטוחה שאם תחקרי את הנושא, תצליחי גם לקבל את המוות ולפחד ממנו פחות, וגם להעשיר את עצמך ואת עולמך. שיהיה לך בהצלחה, ובלי דאגה!

שלום,אני בת ארבע עשרה והאחים שלי כל הזמן נוגעים לי בחזה,פעם הם ניסו לגעת לי באיבר המין כמעט כל פעם שעברתי לידם,אבל הם כבר הפסיקו אאת זה.הם קוראים לי בשמות ואומרים לי כל הזמן משפטים גסים וממש מגעילים שאני לא רוצה לרשום אותן כאן באתר לילדים. ואני כל הזמן צורחת עליהם שיפסיקו וקוראת לאמא שלי שתעיף אותם ממני,אבל אז הם מרביצים לי,מה שהם עושים כמעט כל הזמן,לפעמים אפילו בלי סיבה...זה נורא מפריע לי ואני רוצה למות! אני ילדה שמנה לא מקובלת ואין לי הרבה חברים...אני שונאת את החיים שלי,אני שונאת לבוא הביתה ולסבול את זה...וגם המשפחה שלנו מאוד עניה!כל הזמן שאני מבקשת מאמא שלי משו כמו קצת כסף כדי לצאת או שהיא תקנה לי בגדים היא תמיד אומרת שלא היום,מחר או "תבקשי מסבתא" או "נחכה לסוף עונה" ואבא שלי כמעט ולא בבית,הוא עובד עד שמונה אבל הוא מגיע יותר מאוחר וכשהוא בבית הוא נחמד אליי ומצחיק אותי וגורם לי להרגיש טוב ואז כשאני הולכת לחדר שלי ועוברת במסדרון אז אני שומעת את האחים שלי קוראים לי בשמות ואומרים לי מילים ממש גסות ... אני ברחתי פעם מהבית לעשר דקות אבל חזרתי כי התחיל לרדת גשם ולא הייתה לי ברירה...אני ממש שוקלת מאוד טוב אם להתאבד או להמשיך לסבול את זה...אני לא יכולה לספר להורים שלי כי אני ממש מתביישת...בבקשה,אני מתחננת,תעזרי לי!!

אנונימית יקרה.
הצטערתי לשמוע שאת סובלת בבית שלך, ואחת הסיבות לכך היא משום שאחים שלך מטרידים אותך. מה שאחייך עושים נחשב להטרדה מינית, שזה מעשה חמור מאוד, וחשוב לטפל בו בהקדם האפשרי. אני מבינה שיש לך קשר טוב עם אבא שלך, ולכן אני מציעה לך ליזום שיחה איתו ולספר לו על ההטרדה המינית שאת עוברת בידי אחייך. תשאלי אותו מה אפשר לעשות כדי שזה ייפסק, ותציעי לו לפנות יחד איתך לעובדת סוציאלית. משפחות רבות במצב דומה לשלך נעזרות בעובד/ת סוציאלי/ת כדי להתגבר על משברים, ובהחלט ייתכן שבעזרת טיפול משפחתי או טיפול יחידני שאחייך יעברו, תצליחו להפסיק את המצב הבלתי נסבל שאת מתארת. אם הורייך מסרבים לפנות ולבקש עזרה מגורם חיצוני, עלייך לדרוש מהם שידאגו לכך שההטרדה תיפסק מיד. אם הם לא מצליחים תוך שבועיים לגרום לכך שההטרדה תיפסק, עלייך לעשות מעשה אמיץ וקשה, אבל הכרחי, והוא- לפנות לעובדת סוציאלית בעצמך. הורייך לא חייבים לדעת מכך שפנית לגורם חיצוני. את יכולה להיעזר במורה, או ביועצת של בית הספר, או בחברה טובה שאת סומכת עליה, אבל חשוב שתעשי את הצעד הזה ולא תתביישי או תחששי. שיחה עם היועצת או כל גורם מוסמך אחר, תוכל לעזור לך להתמודד עם המצב הנפשי הכואב שבו את נתונה כעת. מה שעובר עלייך זו לא אשמתך! אין שום סיבה שתשנאי את החיים שלך. מגיע לך לחיות חיים נפלאים, לגלות אנשים מקסימים שמחכים רק לפגוש אותך, ולגלות את עצמך עד כמה את יקרה ונדירה. אני מחבקת אותך ומאחלת לך שתהיי חזקה, ושיהיה לך בהצלחה!

שלום אור!!!!
קודם כל קוראים לי אלכס(אני בת) ואני בת אחד עשרה. לפני כמה זמן חברה שלי חלתה בסרטן ותודה לאל יצאה מזה.אחרי המחלה שלה היא התחילה לפחד מכל דבר והתחילה להתפלל ובכלל נהייתה דתיה ועכשיו היא גם לא רוצה לשחק איתי ועם חברה שלי. ולפני שהיא נהייתה חולה הקמנו יחד איתה מועדון ספורט שבו התאמנו על כדורגל, כדורסל ועוד.. וזה היה ממש מוצלח ועכשיו המועדון שלנו התפרק, החבר שלה נפרד ממנה ... והיא הייתה ממש חברה טובה אבל היא כבר לא יכולה לצאת אתנו לבריכה ביום שבת והיא גם כל הזמן באה בחצאית וכולם צוחקים עליה... גם עשו עליה חרם אבל מה שהכי גרוע היא כל הזמן בוכה וההורים שלה אומרים שהיא תעבור בית ספר אבל אני חושבת שזה לא רעיון טוב כי לקח לה הרבה זמן למצוא חברות אפילו כשהיא לא היתה בדיכאון ועצובה אז עכשיו אולי בכלל לא יהיו לה והיא כבר חושבת על להתאבד! והיא ממש חיוורת ונראית חולה ועכשיו שלפחות קיץ חשבנו שהיא תשתפר אבל היא כל היום יושבת בבית, מתפללת ורואה סרטים על מחלות וכל הזמן נכנסת לאתרים שמוקדשים לילדים ונערים שמתו... אנחנו לא יודעות מה לעשות,היא כל הזמן בוכה ואי אפשר לדבר איתה!
בבקשה תעזרי לנו!

היי אלכס חמודה.
לפי התיאורים שלך, חברתך עברה זעזוע גדול בחייה כאשר חלתה במחלה איומה כמו סרטן, ואף זכתה להחלים ממנה. הזעזוע הזה הוא כמובן לא רק גופני, אלא גם נפשי. בהחלט ייתכן שחברתך מצאה את עצמה במצבים שילדות בגילכן בדרך כלל לא אמורות להתמודד איתן, כמו למשל מצב שבו היא הייתה נתונה בסכנה אמיתית לחייה, מצב של התמודדות עם סבל, פחד וכאב, רגעים של חוסר תקווה וייאוש, וגם רגעים של שמחה גדולה על כך שהחלימה לבסוף. אני מניחה שגם כעת, למרות שכבר החלימה, חברתך עדיין מתמודדת עם שאלות קשות, כמו: מה יקרה אם חס וחלילה אני אהיה שוב חולה, או שמישהו שקרוב אליי יהיה חולה? מי אשם בכך שהייתי חולה? למה מגיע לי ולמשפחתי לסבול כל כך? האם אני בן אדם רע? האם זה עונש? למה מגיע לי להבריא מהמחלה? האם זה אומר שאני בן אדם טוב? בשביל מה בכלל כדאי לחיות? מובן שאלו שאלות קשות ומורכבות, וחברתכן בחרה להתמודד איתן בדרכים שונות. אחת הדרכים היא פניה לאורך חיים דתי, שנובעת אולי מתוך אותה תחושה של רצון גדול להודות על כך שניצלה ממוות, או רצון להעניק לחייה משמעות מסוג חדש. דרך נוספת היא התעסקות מוגזמת בעניינים הקשורים למוות ומחלות, מה שבהחלט ניתן להבין לאור המפגש שלה עם מחלת הסרטן. הצטערתי מאוד לשמוע שחברייך לכיתה לא מבינים את המצב הנפשי העדין והרגיש כל כך שבו חברתך נמצאת, ומעזים להקשות עליה, לצחוק עליה, ולהחרים אותה. כל הכבוד לך שלא נסחפת אחריי הלחץ החברתי הנורא, ושאת עדיין דואגת לה, ומתייחסת אליה כמו אל חברה אמיתית. את שואלת מה לעשות, ויש מה לעשות. דבר ראשון, חשוב שתמשיכו להיות חברות שלה, לבלות איתה, ולהקשיב לה. חשוב שתראו לה שאתן מכבדות אותה, מקבלות אותה כמו שהיא, ולא לועגות לה. שאתן מבינות שהיא עברה דברים שכמעט איש אינו מסוגל להבין. דבר שני, חשוב שתבררו האם היא נמצאת במסגרת של טיפול מקצועי. אם היא עדיין לא נמצאת בטיפול כזה, עליכן לנסות לגרום לה לפנות לטיפול. פסיכולוגית מקצועית תוכל לעזור לה להתמודד עם המצב הנפשי הקשה שבו היא נתונה. אם היא לא מעוניינת לפנות לטיפול וכל השכנועים שבעולם לא הועילו, זה הזמן לפנות ליועצת של בית הספר (אפשר גם למורה או לעובדת סוציאלית) ומבלי להתבייש, פשוט לספר לה מה עובר על חברתכן ולבקש ממנה להתערב ולגרום לכך שחברתכן תעבור טיפול מתאים. אני מקווה שהזמן הקשה יעבור, ושגם חברתכן תזכה לראות ימים מאושרים יותר. בהצלחה!

היי שמי עדן ואני רוצה לספר לכם על חברה הכי טובה שלי
דוד שלה התגרש כשהייתה בערך בת שלוש. מאותו יום הדוד שלה התגורר אצלה בחדרה . עד היום הוא גר אצלם וכיום הילדה בת שלוש עשרה. המקרה שבעצם קרה לה זה בעצם כך מאותו היום שדוד שלה גר אצלה הוא סוגר את חדרו ומתחיל לאנוס אותה היא סובלת מזה כבר שנים ושהיא ספרה לי את זה ממש בכיתי היא כמו אחותי ואני חושבת שהיא צריכה לספר זאת להוריה או בעיקר לאמא שלה . היא לא מזמן קיבלה מחזור והוא ממשיך לעשות לה את זה אני עצמי אמרתי לה אם היא לא תספר לאמא שלה אני ילך ויספר לה זה לא יכול לבו בחשבון שדוד יאנוס את אחייניתו . כול המן שהיא נשארת עם דוד שלה לבד בבית הוא ממש מענה אותה . ולכן אני אומרת לה שתבוא לביתי תמיד היא רצויה בביתי. מה עושים ? אנא עיזרו לה ואת ההודעה עדיף שתשלחו לי ואני יאמר לה באמת תודה על כול התמיכה והעזרה שאתם משקיעים בנו עדן

עדן יקרה.
הסיפור של חברתך הוא כואב ומזעזע. מהתיאורים שלה, היא עוברת התעללות מינית שנמשכת כבר שנים, מצד הדוד שלה. לצערנו יש בארץ מקרים רבים של פגיעה מינית, וחשוב שנעשה הכל כדי למנוע אותם. ביקשת שאשלח לך את התשובה באופן פרטי, אבל אין לי שום דרך לאתר אותך ללא כתובת אימייל, ולכן אני מפרסמת את ההודעה באתר ומקווה שזה בסדר מבחינתך. שימי לב עדן: את , בתור חברה שלה, מחויבת לעשות כמה דברים: דבר ראשון לשוחח עם חברתך ולנסות לגרום לה לדווח על מה שעובר עליה לגורם מוסמך. זה לא חייב לעבור דרך ההורים שלה. אם היא מעוניינת, היא יכולה לפנות ישר למישהו חיצוני, כמו המורה, היועצת, או עובדת סוציאלית של בית הספר או של אזור המגורים שלכן. חברתך עוברת סבל בל-יתואר, והיא חייבת להימצא בטיפול, ובמקביל- גם דוד שלה חייב להימצא בטיפול ובהרחקה. לכן, אם חברתך מסרבת לפנות לגרום חיצוני, מחובתך לפנות בעצמך ולדווח על מה שסיפרה לך. דבר נוסף, מומלץ שבשלב כלשהו חברתך תגיש תלונה במשטרה. חשוב מאוד שדוד שלה ימצא במקום סגור שבו הוא לא יהווה עוד סכנה עבורה או עבור בנות אחרות. זה צעד קשה, אבל הכרחי. בכל מקרה, ישנו קו חירום שפועל עשרים וארבע שעות ביממה, על מנת לטפל במקרים של פגיעה מינית. מומלץ מאוד שאת או חברתך תתקשרו אליו. מספרו: אחת-שתיים-אפס-שתיים. שם תענה לכן אישה מקסימה שתדע בדיוק כיצד לעזור לכן. מקווה שיהיה לשתיכן רק טוב, והמון חוזק.