שלום, אני צריכה עזרה דחופה!
אני מקיאה כל הזמן את האוכל שלי... כל הזמן אומרים לי שאני אנורקסית אבל אני לא אנורקסית, אני בולמית. אף אחד לא יודע פשוט נורא רזיתי וכולם חושבים שאני מרעיבה את עצמי ולכן אני אנורקסית, אבל אף אחד לא יודע שאני אוכלת רגיל, אבל מקיאה אחר כך הכל בכוונה. אני מפחדת שהורי או חבריי יגלו. רציתי לפנות לעזרה אבל אני יודעת שהוריי יגלו. מה לעשות?
אלמונית
נ.ב. אני בת שלוש עשרה, גובה מטר שישים, משקל שלושים ושתיים.
אלמונית יקרה.
דבר ראשון אני מוכרחה לומר לך כל הכבוד על כך שאת מודעת לכך שאת בבעיה חמורה והחלטת לעשות משהו בנידון כדי לעזור לעצמך להבריא. להודות בכך שאנו בבעיה ולפנות לעזרה זה צעד לא פשוט. את סובלת מהפרעת אכילה שנקראת בולימיה. מחלת הבולימיה היא מחלה נפשית שמשפיעה על הגוף, ומי שסובל ממנה למעשה מתחיל מכך שהוא מרגיש שמן ורוצה לרזות, ובמקום לעשות זאת על ידי תזונה נכונה ואורח חיים בריא, הוא עושה זאת בדרך מסוכנת שבה הוא מקיא בכוונה את האוכל שהוא אוכל, כדי לא להשמין. לצערנו מחלת הבולימיה קיימת בקרב בני נוער רבים, והיא מובילה לרזון קיצוני, ואם לא מטפלים בה בזמן- עלולה להסתיים במוות. בנוסף, ההקאות הרבות והרזון הקיצוני משבשות את התפקוד הגופני והנפשי של החולה, ועלולות לגרום לדיכאון, להפסקת המחזור אצל נשים, להשפיע על היכולת ללדת ילדים בעתיד, נשירת שיער מוגברת ובמקביל צמיחת שיערות באזורים שבהם בדרך כלל לא מופיע שיער, ריקבון של השיניים, מראה עור חולה ומתקלף, פגיעה במערכת העיכול, פגיעה בלתי הפיכה במראה ובפורפורציה של הגוף, ועוד תופעות רבות ומסוכנות. אלמונית יקרה- אני לא יודעת אם התופעות שתיארתי כאן כבר הופיעו אצלך, אבל גם אם עדיין לא- אין ספק שאת זקוקה לעזרה מקצועית ולטיפול. נערות רבות במצבך נעזרו בטיפול מקצועי והצליחו להחלים לחלוטין ולנהל חיים נפלאים ומאושרים. מה שעלייך לעשות הוא לפנות לגורם חיצוני כמו- יועצת, פסיכולוגית או עובדת סוציאלית, ולספר להן על מה שעובר עלייך. במקביל יהיה כמובן צורך גם לערב את ההורים שלך. את יכולה לערב אותם בעצמך, או להיעזר בגורם חיצוני שיעשה זאת. את לא אשמה בכך שהגעת למצב הזה, ואין שום סיבה שתמשיכי לסבול.אני מציעה לך לא להמתין ולא לנסות להבריא לבדך, אלא לפנות בהקדם האפשרי לעזרה מבחוץ. אני בטוחה שאם תאמיני ביכולתך להבריא, תצליחי לעשות זאת. מקווה שתהיי חזקה ושלא תתייאשי! בהצלחה!
שלום אור!
יש לי בעיה די חמורה ועצובה... אני מרגיש שאני מכוער ומגעיל ודוחה. כולם אומרים את זה עליי (הבנות) ולפעמיים הבנים עכשיו מה שאני פוחד שלא תיהיה לי חברה בחיים. אני עכשיו בכיתה ו' בן אחת עשרה וחצי ואני מרגיש שבחיים אף אחת לא תרצה אותי. אני מרגיש שכולם יפים וחתיכים ואני היחיד המכוער.. מה לעשות?
אלמון נואש
היי אור...
יש לי בעיה!
אני ילדה בת שלוש עשרה כמעט, ויש לי המון פצעי בגרות! אני יודעת שאני לא היחידה אבל בשכבה שלנו יש שבע כיתות, אבל רק איזה עשר ילדים עם מצב כמו שלי... וכולם יורדים עלי כל הזמן... אני מטפלת, אני מנסה הכל! אבל מה לעשות, זה לוקח זמן ובנתיים צומחים חדשים... וגם לי זה לוקח זמן כפול מכולם בגלל מחלה מסוימת! ולא רק זה... אני ילדה שמנמנה גובה ממוצע אבל אצלנו הרוב ממש גבוהים! יש לי משקפיים... ובקיצור, ממש אבל ממש לא מלכת היופי! כל יום בביצפר לפחות מישהו אחד מעיר לי הערה על איך שאני נראית! וגם אני מדברת עם אנשים במסנג'ר ואז אנחנו נפגשים אבל פתאום הם רבים איתי ומפסיקים לדבר איתי... אני יודעת שמה שחשוב זה האופי, אבל אנשים אחרים שאני מכירה לא יודעים את זה! יש לי חברות ברוך השם ויש לי ידידים, אבל אני לא משיגה את כל מי שאני רוצה ואני יודעת ובטוחה שזה בגלל המראה שלי. אני מפחדת שאני בחיים לא יתנשק ושאפחד לא יאהב אותי...
בבקשה תעזרי לי!
תודה...
מכוערת במצוקה.
אלמון נואש ומכוערת במצוקה יקרים. (בחרתם לעצמכם שמות נפלאים :)
החלטתי לענות על הבעיה של שניכם יחד משום ששניכם נפלתם קורבן לאותה בעיה, וזו כמובן לא אשמתכם. שניכם סובלים מכך שאתם לא מרגישים יפים מבחינה חיצונית, וחוששים שאיש לא ירצה להיות בקרבתכם בגלל המראה שלכם. הצטערתי לשמוע שאתם חיים בחברה שבה ילדים צוחקים עליכם בגלל המראה שלכם, ודעו לכם שזה קיים כמעט בכל חברה. כמעט בכל מקום יש תופעה של נערים ונערות עלובים וחסרי ביטחון, שמנסים להרגיש חזקים על ידי כך שהם פוגעים באחרים. לדעתי אתם במצב הרבה יותר טוב משלהם- מי שמפיק הנאה מסבל של אחרים, סופו לחיות חיים בודדים ואומללים מאוד. אתם לעומת זאת, בעלי אישיות נפלאה ורגישה, ואין לי שום ספק שאם תמשיכו כך, אתם תזכו לחיים של שימחה ושל אושר אמיתי. מראה חיצוני זה דבר חשוב, וזו לא בעיה לרצות לטפח אותו, אבל יש דברים פי מליון יותר חשובים ממנו.מראה חיצוני זו תכונה חולפת. כולנו מזדקנים לבסוף ומשתנים, אבל התכונות הפנימיות שלנו הן אלו שקובעות את הערך האמיתי שלנו.ולמען האמת- גם האנשים שסביבנו בסופו של דבר מגלים את זה. הבעיה היא שזה לוקח זמן. אנשים רבים מסוגלים לחיות זמן רב בצורה רדודה ושקרית, כאשר כל מה שמעניין אותם זה איך הדברים נראים מבחוץ ולא מבפנים. בסופו של דבר הם מגלים את האמת, שבחורה יפה היא לא בהכרח גם מקסימה ומיוחדת מבפנים, ושבחור חתיך הוא לא בהכרח גם רגיש ומיוחד מבפנים. לפעמים הם מגלים את זה מאוחר מדי ומצטערים על כך כל חייהם. אני שמחה לגלות שאתם לא כאלה. אתם שייכים לאנשים מהסוג השני- אלו שיודעים להסתכל לעומק של הדברים, ולא לשפוט אותם רק לפי איך שהם נראים מבחוץ. יש עוד אנשים כמוכם, ואני בטוחה שתמצאו אותם ושכל אחד מכם יזכה לבסוף בחברים אמיתיים, לבן או בת זוג ולאהבה גדולה. אך עליכם להיות סבלניים מאוד ולדעת שזה דורש מהסביבה שלכם להתבגר, מה שעשוי לקחת זמן. בינתיים, תבינו שאתם יפים ומדהימים מבפנים, ותקרינו את זה החוצה. אנשים יבחינו בכך שאתם אוהבים את עצמכם, שאתם בעלי ביטחון עצמי ושלא אכפת לכם מה כולם אומרים, ולבסוף ילמדו להעריך אתכם. אל תתייאשו! תאהבו את עצמכם ואני בטוחה שהמצב ישתנה. בהצלחה!
לאור
זאת אני איילת שלחתי את הבעיה על הדיכאון. רציתי להגיד לך תודה וגם רציתי להגיד לך שאני התחלתי לצאת מהדיכאון הזה, ושאני והחבר לשעבר שלי עכשיו ידידים טובים, ושהתחלתי לדבר יותר עם הפסיכולוג שלי.
תודה מאיילת!
איילת יקרה,
שמחתי מאוד לשמוע שאת מצליחה להתגבר על המשבר ולצאת מהדיכאון. אני מפרסמת את ההודעה שלך כדי שכל מי שנמצא כעת בדיכאון או במצב נפשי קשה, יראה שעם הרבה מאמץ, סבלנות ואמונה בעצמו - יש סיכוי להתגבר. אני מאחלת לך שתמשיכי לעזור לעצמך ולאהוב את עצמך, ושגם ברגעים קשים תזכרי שאת בדרך הנכונה!
שלום אור
יש לי בעיה... אני נכנסת לאתרי סקס ואחר כך אני נותנת לעצמי סטירה ואומרת שזה לא בסדר... אני לא יודעת מה לעשות כדי שאני לא יכנס לזה. אני לא נכנסת לזה הרבה רק מתי שמשעממם לי... מה לעשות?
אלמונית
אלמונית חמודה.
מגיעים אליי מכתבים רבים עם בעיה דומה לשלך. מצד אחת את נמשכת למין, ומצד שני מרגישה שזה לא בסדר. אני לא יודעת בת כמה את, (והאמת, הייתי שמחה אם כולם היו כותבים בני כמה הם, זה היה מקל עליי לענות לכם) אבל אני מניחה שאת בתחילתו או בעיצומו של גיל ההתבגרות. בגיל הזה אנחנו מגלים לפתע עניין במין, סקרנים יותר לגבי הנושא הזה, ומעוניינים לדעת עליו כמה שיותר. התכונה הזו היא תכונה טבעית ובריאה. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו לא יודעים כיצד לכוון את התכונה הזאת של הסקרנות כלפי מין, למקומות הנכונים, ומוצאים את עצמנו מתעסקים במין בצורה לא בריאה. התעסקות לא בריאה במין יכולה להתבטא בכמה דרכים, אחת מהן היא צפייה בסרטים כחולים או כניסה לאתרי- סקס כפי שציינת שאת עושה לפעמים. אני בטוחה שאת נכנסת לאתרים הללו בתום לב, ומתוך סקרנות, ואת לא צריכה להיבהל מכך שהאתרים הללו מסקרנים אותך. למען האמת, הם מסקרנים כמעט כל אחד בגילך. אבל לא כל דבר שמסקרן אותנו הוא אכן דבר טוב ובריא. סרטים כחולים ואתרי סקס למעשה לוקחים את נושא המין, שיכול להיות דבר נפלא ומקסים, והופכים אותו לדבר רע, מעוות ,מכוער, וזול. צפייה בקטע אחד מתוך האתרים או הסרטים מהסוג הזה, יכולה להשאיר בנפש שלנו צלקת לכל החיים, וזו לא הגזמה. אני מאחלת לך שבבוא העת, כאשר תזכי לפגוש באהוב ליבך, שיהיה ראוי לאהבתך ולמגע שלך, היחסים ביניכם יהיו יפים וטהורים, ושגם כאשר תקיימו יחסי מין, זה לא יהיה דומה בשום צורה שהיא לאותם סרטים כחולים או אתרי אינטרנט מעוותים. אם את מעוניינת לברר ולגלות אודות נושא המין, יש ספרים טובים שמסבירים על הנושא בצורה חכמה ונכונה. את יכולה גם לבקש מאימך שתשיג עבורך ספר כזה, או שתשוחח איתך על הנושא הזה. אין לך שום סיבה להתבייש. להיפך, זה יראה לה עד כמה את בוגרת. אני מאחלת לך בצלחה, בכיף, ובסבלנות!
אור היקרה!
אני בת שלוש עשרה בחודשים האחרונים אני עוברת מעין התקפים שבהם אני לא יכולה לנשום באופן סדיר, פתאום נתקפת במין שוק, וכל הגוף שלי מתחיל לרעוד. קורה לי גם שאני קמה מהמיטה בלילה ונופלת, שאני קמה באמצע הלילה מזיעה מסיוטים נוראים, שאני קמה עם עוויתות ועוד הרבה דברים אחרים. אני מדברת עם אמא שלי על זה, אבל אני לא חושבת שהיא באמת יכולה להבין מה באמת עובר עליי. היא אומרת לי לא לחשוב על זה ,אבל אני בן אדם די "כבד" וזה מציק לי כל הזמן. אני ממש ממש פוחדת, כי אני לא מבינה מה קורה לי. ייעצו לי לא פעם ללכת לפסיכולוג, אבל אני באמת לא מאמינה שלבוא לבן אדם ופשוט לספר לו על זה יפתור משהו. אני רוצה להגיד גם שאני שולחת לך את זה גם בשביל לקבל עצה, וגם בשביל פשוט לספר את זה למישהו. אני מבקשת שתעזרי לי כי אני ממש פוחדת. אני מאוד פוחדת שמשהו לא בסדר איתי מבחינה נפשית. אני מקווה שתוכלי לייעץ לי ולעזור לי, אני מאוד עצובה ופוחדת כל הזמן, אז אנא תעני לי בהקדם.
אריאל
אריאל מקסימה
את מתארת תופעות גופניות שמופיעות אצלך בשנה האחרונה, ומשפיעות גם על המצב הנפשי שלך. אני מבינה מאוד את הפחד שלך, משום שעוברים עלייך דברים לא מוכרים ואת לא יודעת להגדיר בדיוק מה הבעיה. לכן, במקום לדאוג ולחשוש, אני מציעה לך כמה שיותר מהר ללכת למישהו מקצועי שיוכל לאבחן את הבעיה ממנה את סובלת. רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, למדו שנים רבות כיצד לאבחן במדויק ולטפל בבעיות כמו שאת מתארת. מהתיאור שלך אני יכולה רק להעלות השערות שלא בטוח שהן נכונות: ייתכן שאת סובלת מאי יציבות נפשית חולפת, ובעזרת טיפול פסיכולוגי מתאים התופעות יחלפו ותוכלי לחזור לשגרת חיים רגילה. ייתכן שאת סובלת מהפרעה נוירולוגית (שמקורה במערכת העצבים), וייתכן שזהו שילוב של שתי הבעיות, או בעיה אחרת שאין באפשרותי לאבחן, כמובן. חשוב שתדעי שיש אנשים רבים, מקסימים כמוך, שסובלים מהפרעות כאלה, ונעזרים בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי ולפעמים גם בתרופות שמטרתן להפחית את התופעות. אריאל יקרה, מה שעובר עלייך זו לא אשמתך, ואין לך סיבה לדאוג. כיום יש דרכים רבות ומגוונות, (מעבר למה שציינתי כאן) לטפל בתופעות שתיארת, או בכל בעיה אחרת, גופנית או נפשית. לכן אני ממליצה לך בחום לפנות לפסיכולוג או גורם מקצועי אחר שיוכל גם לאבחן את הבעיה שלך ולהגדיר אותה, וגם להמליץ לך על דרך טיפול שמתאימה לך. אל תחכי. שתפי את הורייך בהחלטה, ויחד תצאו לדרך כדי למצוא פיתרון למה שמטריד אותך. אין שום סיבה שתמשיכי לחיות בעצב ובפחד. אני בטוחה שתצליחו!
היי אור!
הייתי ממש שמחה אם תעזרי לי עם הבעיה המדכאת והמעציבה הזו! אני ממש נואשת, בחברת השכבה שלי כל הילדים מחולקים לקבוצות, פשוט ככה: המקובלים המגניבים-הרזים, היפים, והקולים עם הלבוש הכי אופנתי שבשכבה, והלא מקובלים הלא מגניבים. שככה קובעים המקובלים, ואני כנראה אחת מהם שלא מקובלים וגם הרזים, שהם ללא ממש יפים, השמנים יותר, הלבוש הפחות אופנתי. זה נורא מעציב אותי ואני מדוכאת, כי אני ועוד הרבה אחרים מרגישים בחוץ... ביסודי הייתי מאוד מקובלת, ופתאום אני ממש לא... אני גם באמת מרגישה רע עם עצמי שיש לי עודף משקל, לא המון, אבל יש. לפני בערך שנתיים רזיתי שלוש עשרה קילו והעליתי הכל בחזרה. ילדים שהיו חברים ממש טובים שלי, בנים ובנות, נגררו אחרי כולם וממש השתנו... ואם את מבינה אותי, אני לא רוצה להשתנות, אני רוצה להיות מי שאני... אני פשוט כותבת לך את זה בכאב!
תודה,
עדן
עדן יקרה.
קראתי את מכתבך, ואני מוכרחה להגיד שהצלחת לעודד אותי. את בודאי מתפלאת, הרי את מתארת תופעה כאובה, אז מה כבר יכול לעודד אותי? הרשי לי להסביר: התופעה של "מקובלים" ו"לא מקובלים" זו תופעה שקיימת כמעט בכל חברה, מאז ומתמיד, ולדעתי היא גם לא הולכת לחלוף מכאן בקרוב, וחבל. זו תופעה שלמעשה מגדירה בצורה השטחית והאומללה ביותר- מי ראוי להיות נאהב ונערץ על ידי הסובבים אותו, ומי לא. על פי מה שתיארת במכתבך, מתקיימים אצלכם חוקים מוגדרים ומוכרים שעל פיהם נקבע הגורל: מי שיפה, רזה, ואופנתי, זוכה להיות "מקובל". מי שנולד פחות יפה, פחות רזה, ולא מוכן להוציא מאות שקלים רק בגלל שאיזה מעצב אופנה החליט זאת בשבילו � הוא הפחות מקובל. עדן חמודה, אני שמחה בשמחתך שזכית להשתייך לחברת הלא מקובלים. משום שאילו היית משתייכת לחברת המקובלים אצלכם בשכבה, זה היה מראה עד כמה גם את נערה שטחית, שכל מה שמעניין אותה זה התסרוקת, החצ'קונים והמותג שמתנוסס על הג'ינס שלה. אילו היית מקובלת בשכבה שלך, הייתי מבינה שגם את ככל הנראה חסרת אישיות, שנגררת אחרי כולם ותלויה במה שאחרים חושבים עליה עד כדי כך שהיא מוכנה להשתנות בשביל כולם ולהיראות בדיוק כמו כולם. אבל אני מבינה ממך שאת לא כזאת. את מעוניינת לשמור על הייחודיות שלך, ולא תשתני בשביל החברה. אז אם המצב הוא כל כך הפוך- שדווקא ה"לא-מקובלים" הם אלו שיש להם מחשבה מקורית ואישיות ששווה ללמוד ממנה, אז למה דווקא הם אלו שלא נחשבים מבחינה חברתית? זוהי שאלה גדולה ומורכבת שאין לי עליה תשובה מספיק קצרה בשביל המדור הזה. אני רק יכולה להגיד לך שחלק מהסיבה לכך שהמקובלים נשארים מקובלים למרות האישיות העלובה שלהם, זה משום שאף אחד מסביבם לא מעז להתקומם. זה משום שה"לא-מקובלים" מרגישים לצערנו רגשי נחיתות ולא מעזים לבנות חברה מתוקנת משלהם. אם את מרגישה שאת חזקה יותר, ושיש בך את הכח לשנות את המצב, אני בהחלט אעמוד מאחורייך. ואם לא- לא נורא. לפחות תדעי עמוק בליבך את האמת. יש כאלה שזה מספיק להם. שיהיה לך רק טוב, ובהצלחה בכל דרך שבה תבחרי.
הי אור,
יש לי בעיה,
אני בכיתה ז' ואני מסורתית, אני לומדת בבית ספרר דתי תורנית של בנות בלבד, כפי שאת יודעת בדור שלנו כל המתבגרים מדברים בצורה בוטה ומגעילה. כשאני וחברותי יושבות וצוחקות אחת על השניה, אז כשהן "מגיעות" אליי אז הן מתחילות לצחוק על השפה שלי שאני מדברת בשפה גבוהה מדיי בשבילן. אני לא יודעת מה לעשות כיוון שאני לא יכולה סתם פתאום להתחיל לקלל ולדבר כמו, סליחה על המילה אבל כמו פרחה, שאני רואה את החברות שלי מדברות ככה אני פשוט נגעלת. זה מגעיל שהן מקללות כול הזמן, זה לא מפריע לי כל כך, אבל אני מרגישה שהן מצפות ממני שאני אקלל כמוהן ואדבר בשפת רחוב כל כך בוטה כמוהן. אני לא יודעת מה לעשות.
היי חמודה.
לצערנו את צודקת בהחלט. בדור שלנו כבר אין כמעט ערך לשפה. וכך קורה שהשפה העברית, שזו אחת השפות העתיקות, העשירות והמורכבות ביותר בעולם, הופכת להיות שפת רחוב מלאת ביטויים מגעילים שמשבשים אותה לחלוטין. אחת הדרכים שבהם אדם מבטא את עצמו, את האופי שלו ואת המידות הפנימיות שלו, היא דרך הדיבור. אם הדיבור מלוכלך, סימן שגם משהו מבפנים מלוכלך. אני משתתפת בצערך שחברותייך כרגע לא מבינות את זה, ואני מקווה שתצליחי בכל זאת להסביר להן. אם הן ממשיכות לצחוק עלייך בנושא הזה, אני מציעה לך פשוט להתעלם, או להסביר להן בעדינות שזה פוגע בך ולבקש שיפסיקו. אם הן חברות אמיתיות- הן יתחשבו בך וישתדלו להפסיק. ואם לא- אולי זה המקום שבו כדאי לך לחפש חברות אחרות.. מקווה שתיהיי חזקה ושיהיה לך בהצלחה!
שלום אור
אנחנו שבע בנות ואנחנו החברות הכי טובות. חברה שלנו רוצה להתאבד. היא כל הזמן אומרת לנו כמה נמאס לה מהחיים וכמה היא רוצה למות. אנחנו יודעות שהיא מסוגלת להתאבד ולא יודעות מה לעשות. דיברנו עם ההורים שלה כבר כמה פעמים, אבל זה לא עוזר כי היא אומרת להם שהיא לא תתאבד ושזה היה בצחוק ושהכל בסדר, והם מאמינים לה. אנחנו לא יודעות מה לעשות! בבקשה תעזרי לנו
החבורה
בנות יקרות.
דבר ראשון כל הכבוד שאתן דואגות לחברה שלכן. אל תתייאשו מכך לעולם. המצב שאתן מתארות הוא מצב לא פשוט. ייתכן שחברתכן נמצאת במצוקה אמיתית ומתכננת התאבדות, וייתכן שזוהי מצוקה מסוג אחר ושהדיבורים על התאבדות נועדו יותר כדי לזעוק לעזרה. ייתכן שחברתכן פונה דווקא אליכן ולא אל ההורים שלה משום שהיא מרגישה בשלב זה קרובה אליכן יותר מאשר אל בני משפחתה (מצב נפוץ מאוד בקרב בני נוער), או שלמרות שהיא ביחסים קרובים עם בני משפחתה, היא חוששת לערב אותם במצבה, ולכן לא מספרת להם על תחושותיה. בכל מקרה, אני מציעה לכן שני דברים עיקריים: דבר ראשון- להמשיך להיות שם בשבילה: מצד אחד לשוחח איתה על מה שכואב לה, ומצד שני לבלות וליהנות איתה כרגיל. דבר שני- חשוב שתפנו עם החששות שלכן למישהו חיצוני, שמוסמך לעזור במקרים כאלו. אתן יכולות לפנות אל היועצת, הפסיכולוגית או העובדת סוציאלית באזור שלכן, ולספר להן על מה שעובר על חברה שלכן. הכי טוב יהיה אם תצליחו לשכנע את חברתכן לשתף איתכן פעולה ולפנות בעצמה או יחד איתכן לגורם כזה. מצד שני- ייתכן שחברתכן לא תסכים שתערבו גורם חיצוני. במקרה כזה תאמרו לה שאתן מוכרחות לעשות זאת משום שאתן דואגות לה ולא מסוגלות להקל על המצוקה שלה בכוחות עצמכן. בכל מקרה רצוי שהדברים לא ייעשו מאחורי הגב שלה, ושהיא תדע שאתן עומדות לערב גורם חיצוני, גם אם היא לא מרוצה מכך בהתחלה. אני מאחלת לכן שתתגברו כולכן על המשבר, ושחברה שלכן תזכה באושר אמיתי שינצח את הכאב שהיא נתונה בו.
שלום.
אני לא חושבת שיש לי ממש בעיה, פשוט חייבת שמישהו יבין אותי. אני בת שלוש עשרה, אבל לעולם לא יראו את זה. אני מסתובבת עם חברה בני שש עשרה ויותר, ואני לא סובלת להיות עם ילדים בגילי כי אני אף פעם לא מסוגלת להבין את ההתנהגות שלהם. באופן כללי, אני לא חלק מכולם. אני מקשיבה למוזיקת רוק ומאטל, ולא סובלת ראפ ומזרחית, והם לא מבינים את זה. אני לא סובלת את צורת הדיבור וההתנהגות שלהם, את היחס שלהם למבוגרים, ללימודים, להכל. זה כאילו שהם שכחו שבית הספר קיים בשביל ללמוד, ושדווקא הלימודים הם העתיד שלנו. חוץ מזה, אני קוראת הרבה, ולא מבינה למה בעיניהם זה מטומטם. עוד עניין - הגוף שלי. זה לא שאני מסוג האנשים שכל הזמן בוכים על עד כמה הם מכוערים, כי הפנים שלי דווקא די יפות, פשוט הגוף כ"כ מפריע לי! אני די מלאה, וזה מגעיל. אני לא מסוגלת להפסיק לאכול. אני רק רוצה שמישהו סוף סוף יבין אותי, אני לא מסוגלת יותר עם כל הילדים הקטנים שסביבי, הם כמו רובוטים - חייבים להיות אותו דבר. ואני גם מעשנת, וזה גם לא טוב. ושותה לפעמים.
אוף, בא לי למות.
תעני לי בבקשה מהר, כי אני על סף התמוטטות עצבים (שדרך אגב הייתה לי כבר פעמיים)
היי חמודה.
את מתארת שורה של בעיות, שלדעתי נעוצות כולן פחות או יותר בסיבה אחת גדולה ומורכבת - את לא יודעת מי את. כלומר - את לא מוצאת את עצמך, לא אוהבת את עצמך ולא מאמינה בעצמך באמת, וזה מה שגורם לך לעשות דברים שאת לא שלמה איתם. דוגמא ראשונה: את בורחת מחברה גרועה אחת, לחברה גרועה אחרת. מצד אחד נמאס לך (ובצדק רב) מהשטחיות שכנראה מאפיינת את החברה של בני גילך, ואכן לפי מכתבך אפשר לראות שאת בחורה עמוקה וחושבת בצורה בוגרת. אבל מצד שני את מחפשת את מקומך בחברה שלכאורה "מתמרדת" כנגד החברה שממנה את בורחת, אך למעשה מתנהגת בדיוק באותה צורה: כולם חייבים להתנהג לפי אותם קודים: לשמוע את אותה מוסיקה, ללבוש את אותם בגדים שחורים, לעשן, לשתות ועוד דברים חמורים יותר שלא כולם מגיעים אליהם, אך גם הם תוצאה של הלחץ החברתי. דוגמא שניה: את לא שלמה עם הגוף שלך. מצד אחד את יודעת (וכל הכבוד לך על כך) שהתעסקות אובססיבית במראה החיצוני היא שטחית ואומללה, ומצד שני את שואפת להיראות טוב יותר ולא מצליחה להביא את עצמך למצב של החלטה חד משמעית: או שאני אוהבת את איך שאני ולא מנסה לשנות את זה, או שאני מעוניינת לשפר את הרגלי האכילה שלי ולעבור לאורח חיים בריא שישפיע גם על המראה החיצוני שלי. דוגמא שלישית: את שותה ומעשנת, ונובע מדברייך שזה לא ממש מבחירה חופשית אלא מסיבות אחרות שגורמות לך לעשות זאת מבלי שתרצי בכך. אולי שנאה עצמית? אולי לחץ חברתי? אולי רגשי נחיתות? דוגמא אחרונה: השתמשת במשפט "בא לי למות". המשפט הזה כבר מראה שאת לא נמצאת במקום שאת צריכה להיות בו. אמירות כאלה לא יובילו אותך לשום מקום, אלא רק נמוך יותר. חמודה, העליתי כאן רק את הבעיות, אך לא נתתי להן פתרונות. זה משום שאת בעיצומו של תהליך חשוב של חיפוש עצמי, ועושה רושם שאת נערה נבונה במיוחד שעיניה פקוחות, ושתוכלי לחשוב על הדברים, לגלות מי את, להכיר את עצמך, ולהגיע לתשובות ולפתרונות נכונים עבורך. אל תתייאשי. תהיי כנה ואמיתית עם עצמך, תבררי מה את באמת רוצה מהחיים, ואני בטוחה שתצליחי.
שלום אור מה המצב???
שמי עדן ואני בת שתים עשרה.
יש לי בעיה.
אני וחברה שלי התנשקנו צרפתית עם שני ילדים ועשינו החלפות... עכשיו הם סיפרו את זה לכל השיכבה... והם גם מאיימים לגשת להורים... אנה עיזרי לי...
ממני עדן
עדן מתוקה.
פעמים רבות קורה שאנחנו עושים טעויות, ואחר כך מצטערים עליהן ולא מבינים כיצד הגענו למצב כזה. אני בטוחה שאת וחברה שלך לא התכוונתן להתנהג בצורה זולה ולאפשר לשני בנים להתנשק איתכן מבלי שתהיה לנשיקה הזו שום ערך. עשיתן את מה שעשיתן מתוך טעות ,ומשום שלא חשבתן על כך לפני כן. זה קורה לכל אחד. עכשיו השאלה היא כיצד מתמודדים עם זה. דבר ראשון- ממשיכים הלאה. לא ממשיכים להתעסק בנושא הזה. מה שקרה קרה, ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. דבר שני- לומדים מהטעות ויודעים כיצד להימנע ממנה בהמשך החיים. דבר שלישי- לא נותנים לאף אחד לפגוע בנו או לצחוק עלינו. מי שאומר לנו מילה על הטעות שעשינו, לא שווה התייחסות אלא התעלמות. דבר רביעי- לא נותנים לאף אחד לאיים עלינו או לנצל אותנו. אם הבנים הללו יגלו שיש להם כח באיומים שלהם עליכן, הם עלולים להמשיך לנצל אתכן. תבהירו להם שאתן לא מפחדות, ומצידכן הם יכולים לספר את זה לכל העולם, להורים, לאחים, לרדיו ולטלוויזיה.. אבל אתן כבר המשכתן הלאה והנושא הזה מאחוריכן. אני בטוחה שתוך כמה שבועות כולם כבר ישכחו מזה, וגם אתן תרגישו טוב יותר.דבר אחרון - אם הבנים הללו אכן מספרים להורים שלכן, תספרו גם אתן להורים שלהם. לא רק אתן הייתם לא בסדר, גם הם היו לא בסדר! מקווה שתהיו חזקות ושתצליחו!
שלום אור
יש לי בעיה
כשהייתי קטנה, אמא שלי תמיד רחצה אותי עד גיל עשר בערך. היום אני בת שלוש עשרה וחצי ואתמול כשהתרחצתי, אמא שלי התעקשה לרחוץ אותי בעצמה, וזה היה ממש לא נעים לי למרות שהיא אמא שלי! כי גדל לי הגוף לגוף של נערה בזמן הזה, ואני מתביישת. אני התנגדתי וצעקתי ומה לא, אבל היא התעקשה לרחוץ אותו והייתי ממש מובשת. מה עושים?
אלמונית מתוקה,
הצטערתי לשמוע שקרתה אי הבנה בינך לבין אימך. חשוב שתביני שאת אחראית על גופך, וזכותך לדרוש שאיש לא יהיה נוכח איתך בחדר בזמן המקלחת, אפילו לא אימך. לדעתי רצוי מאוד שתשוחחי איתה, ותסבירי לה בעדינות שכעת כשאת כבר נערה, את מעוניינת להתקלח אך ורק בכוחות עצמך, ולמרות שאת אוהבת אותה מאוד, הנוכחות שלה במקלחת לא נעימה לך. את מכירה את אימך. אם את חוששת שהיא לא תבין אותך ולא תקשיב לך, או תסרב לאפשר לך להתקלח לבד, מומלץ מאוד שתפני ליועצת או לעובדת סוציאלית ותבקשי מהן להדריך אותך כיצד לשוחח אם אימך. במקרה הצורך הן יוכלו גם להתלוות אלייך ולשוחח איתה בעצמן. אני בטוחה שבסופו של התהליך אימך תבין את החשיבות של הפרטיות, והמקרה הזה יהיה מאחוריכן. בהצלחה!
שלום לך אור
שמי ספיר ויש לי בעיה מאוד מטרידה.
אני מאוד שעירה ברגליים ואמא שלי לא מרשה לי להוריד שערות. דיברתי איתה אלף פעם והיא אומרת שאני צעירה מדי. אגב אני בת שתים עשרה וחצי!!! מה לעשות ??? יש עוד דרכים בלי להגיד לאמא? חוץ מזה כולם פה הולכים עם קצר ורק אני סובלת מחום!
תודה מראש
ספיר
ספיר מתוקה.
הצטערתי לשמוע שיש חילוקי דעות בינך לבין אימך ובינתיים את סובלת מכך. הבנתי ממך שכבר ניסית לשכנע אותה ושזה לא הלך. לכן, אני מציעה לך לנסות לשכנע אותה רק עוד פעם אחת, ואם זה לא מצליח, אז אין ברירה ועלייך להתאזר בסבלנות ולחכות לגיל שבו היא תסכים שתורידי שיערות ברגליים. בכל מקרה, אני לא ממליצה לך לעשות זאת בלי רשותה, משום שהדבר עלול לפגוע בשתיכן. בשיחה הבאה שתהיה לכן בנושא, את יכולה להעלות בפניה את הנקודות הבאות:
א. אמא יקרה, אני מבינה שהורדת שיערות ברגליים נראית בעינייך כפעולה של נערות בוגרות, אבל למען האמת אני נמצאת כעת בגיל שבו מקבלים מחזור ואני הופכת להיות נערה ממש עכשיו. לכן, גם אם בזמן שאת היית צעירה היו מורידים שיערות בגיל עשרים, היום המצב שונה וכל אחת מורידה שיערות מהשלב שבו הן מפריעות לה.
ב. אמא יקרה, דעי לך שבגיל הזה אני זקוקה לך יותר מכל, משום שאת הדמות הנשית שהכי משפיעה עליי ונותנת לי דוגמא אישית. אם אני מרגישה כעת שאת לא מבינה את קצב ההתפתחות שלי ונותנת לי להרגיש ילדה קטנה למרות שאני למעשה כבר נערה, אני עלולה לחשוש בעתיד לפנות אלייך בנושאים הרבה יותר רציניים מהורדת שיערות ברגליים.
ג. אמא יקרה, את רואה שאני סובלת מכך שאני לא מעזה ללכת עם מכנסיים קצרות אפילו כשחם. אפשר לסיים את הסבל הזה על ידי שתסכימי להרשות לי להוריד שיערות, ואני בטוחה שתגלי שזה לא כל כך נורא כמו שאת חושבת.
שיהיה בהצלחה!
שלום אור!
קוראים לי אלה, בת שתים עשרה.
יש לי בעיה עצובה, וכבר דיברתי עלייה עם אמא שלי ואפילו עם פסיכולוגית, אבל הם רק אומרים לי שזה קורה להרבה ילדים בגילי. זה ממש לא עוזר לי, אני מחפשת פיתרון. הבעיה שלי היא שפעם הייתי מקובלת, יחסית. היו לי חברים וחברות והיינו חבורה די גדולה. מצבי היה מצוין. ואז באה ילדה חדשה לכיתה שלנו. בהתחלה היא נראתה לי ממש נחמדה. התחלנו להתיידד ונעשינו חברות הכי-הכי טובות. מערכת יחסים ממש מוגזמת, ומאוד אהבתי אותה. פעם אחת היא נורא הצטערה וכמובן סיפרה לי, שאין לה חברים חוץ ממני. אני יודעת שזה מעצבן להיות רק עם ילדה אחת כל הזמן, אז התחלתי להכיר אותה לאנשים בחבורה. בהתחלה ממש לא שמו עליה. קיבלו אותה רק בגלל שאני הכנסתי אותה, אפשר לומר שלא ממש אהבו אותה. מה שקרה זה שהחברות שלי קיבלו אותה (אחר-כך) לאט לאט - יפה מאוד. הם נעשו חברות טובות שלה ואני מאוד שמחתי. הבעיה הייתה, שהיא הייתה משהו כמו תחליף - במקומי. חברות שלי ממש דחו אותי, הרגשתי שאני כבר לא חלק מהקבוצה שלהם, והייתי מאוד עצובה, כי הם היו חברות ממש טובות שלי. אחר כך החברה הכי טובה שלי, הילדה החדשה, לצורך העניין ל', רבה איתי. היא אמרה לי שאני שקרנית, סתומה, מגעילה, וחושבת את עצמי למלכת העולם, ועוד מילים שאני לא רוצה להזכיר. נורא נעלבתי ממנה. בעיקר כשכל-כך בטחתי בה והיינו ממש תאומות. באיזה שהוא שלב הפסיק להיות לי אכפת ממנה. הבנתי שהיא לא מלאכית מושלמת כמו שהיא נראית וכמו שכולם חושבים שהיא אלא היא ממש מגעילה, בדיוק ההפך. הבעיה הייתה שבשלב הזה כבר היה לה כוח עצום בחברה. היא משכה בחוטים מכל הכיוונים, והופ - כל החברות שלי, וגם כאלו שמעולם לא היה לי קשר איתם, פתאום נגדי. ממש נגדי - קיללו אותי, לא רצו לדבר איתי, דחו אותי, איימו עליי, ממש מגעילו, וגם מגעילים (ובניהם הילד שאני אוהבת!) דיברתי עם ל' ואמרתי לה שתריב איתי כמה שהיא רוצה, אבל שלא תערב אחרים. היא בכלל לא הקשיבה לי, רק הגבירה. הגענו למצב של פשוט התעללות. אנשים היו מתקשרים אליי ושואלים אם "הסתומה בת כלבה בבית". הייתי הכי עצובה שאי פעם הייתי. כבר לא היה מה לעשות, כל הכיתה הייתה נגדי. אחר כך סיפרתי למישהו האחד והאחרון שעוד היה בצד שלי, ולא שפוט של ל'. הוא היה ידיד ממש טוב שלי (אז, עכשיו גם הוא שונא אותי), והוא מייד צרח על ל'. אחר כך כל החברות לשעבר שלי, ובכלל כל מחנה ל' צרחו עליי ואמרו לי שאני מתעללת בה. אני? הייתי במצב שלא הלכתי לביה"ס שבועיים, כי אנשים היו עומדים ליד השולחן שלי ומדברים על כמה מסכנה ל', ומה עושה לה אלה השטנית. הכל היה שקר. לא עשיתי לה כלום ששווה את מה שהיא עשתה לי. בסוף היא הואילה בטובה לסלוח לי על "כל הדברים הנוראיים שעשיתי לה". כבר כמעט עמדתי להגיד לה "תשכחי מזה!" אבל ידעתי שזה ממש לא יוסיף למצבי החברתי. הסכמתי. עד עכשיו אנחנו רבות, והיא ממשיכה להציק לי בשקט בשקט כשאף אחד לא רואה. כולם בטוחים של' המקסימה כל כך רחמנית ונהדרת שהיא הסכימה לסלוח לי. אני שונאת אותה. פשוט ככה, אבל אני לא מראה את זה. אני לא עושה מחנות, לא מקללת ולא כלום. פשוט שונאת בלב, וזאת זכותי. כרגע אין לי חברים. ביציאות בימי שיש כולם רבים על ל', ואותי לא מזמינים לאסוף את הזבל. אני מאוד עצובה. מה לעשות? תודה רבה,
אלה.
אלה יקרה.
הסיפור שסיפרת פשוט מזעזע. לצערי הוא מדגים בצורה מושלמת כיצד קבוצה שלמה של אנשים מסוגלים להפוך בן רגע לעיוורים ולנהות אחרי מנהיג או מנהיגה מפוקפקים שמסיתים את כולם לפגוע במישהו אחד. זו תופעה איומה שמתרחשת גם בחברות הגדולות ביותר- מדינות שלמות. אני לא רוצה להעלות זיכרונות כואבים מההיסטוריה של העם שלנו, אבל דברים איומים ומעוותים התחילו בדיוק בגלל התכונה הזו שיש לבני אדם: ללכת שבי אחרי מנהיג כריזמטי, לאפשר לאישיות הפרטית להימחק כליל, לפגוע באחרים ללא רחמים בהשפעת אותו מנהיג שהחברה כולה שמצייתת לו, ותוך כדי כך להיות בטוח שמה שאתה עושה זה הדבר הכי נכון ומוסרי בעולם. אלה יקרה, אני לא יודעת מהן הבעיות הנפשיות או הפגם האישיותי שגרמו לבחורה החדשה ל', להפוך לכזו מפלצת כפי שעולה מהסיפור שלך. יכול להיות שעמוק בפנים היא נערה אומללה מאוד, שעברה הרבה סבל וייסורים בחיים שלה, וכעת היא מנסה לפצות על הכאב והחוסר ביטחון שהיא חייה בו על ידי כך שהיא מוכרחה להיות בעמדת שליטה ולפגוע במישהו על מנת להפוך אותך לחלשה, את כולם למצייתים, ואותה לחזקה מכולם. השכבה שלך נמצאת כרגע במצב מאוד חולני ולא בריא. לצערי הם לא מודעים למצב שלהם והם ימשיכו להתנהג בצורה הרקובה הזו עד שמשהו יגרום להם להתפכח. הבנתי ממך שאת מחפשת פיתרון. ובכן, לדעתי הפיתרון שעלייך לחפש הוא לא איך לשנות את החברה שכרגע את חיה בה, משום שאת זה לצערי אין באפשרותך לעשות. הפיתרון צריך לבוא מכיוון אחר- כיצד לגרום לך, לאלה, להפוך שוב לאדם מאושר. לדעתי ישנם שני דברים עיקריים שימנעו ממך להיות עצמאית, מאושרת ובטוחה בעצמך כפי שהיית לפני כן, והם: אם תמשיכי להיות בקשר עם ל', ואם תמשיכי להיות תלויה בילדי השכבה שלך מבלי שתהיה לך קבוצה אחרת של חברים. את מוכרחה לנתק כל קשר עם ל', ולעשות זאת בראש מורם ובביטחון. תבהירי לה שאת לא זקוקה לחסדיה, ושאת תסתדרי מצוין גם בלעדיה. אל תנסי לפגוע בה בחזרה, פשוט תגידי לה במילים פשוטות שזה לא זה. סביר להניח שזה רק יגביר את מסכת השקרים וההסתות, אך את לא צריכה לדאוג מכך. משום שהמשימה השנייה שלך כרגע- היא למצוא לעצמך קבוצת חברים חלופיים. יש המון דרכים להכיר אנשים חדשים- חוגים, תנועות נוער, פורומים באינטרנט, טיולים, פעילויות התנדבות, ועוד. אם תפעלי במרץ, אני בטוחה שעם אישיות בוגרת ומקסימה כמו שלך, את תצליחי לרכז סביבך תוך כמה חודשים, חברה של אנשים איכותיים, שלא מכירים את ל' ולא מושפעים מילדי השכבה שלך. כעת זה תלוי רק בך. את לא צריכה להצטער שאת לא מוזמנת לאירועים החברתיים של השכבה שלך. תראי להם שאת ממש לא זקוקה לטובות שלהם, ושאת מנהלת חיים טובים ונפלאים בלעדיהם. תהיי חזקה ואמיצה, ואל תתייאשי. קחי את עצמך בידיים, תמצאי חברים חדשים, ותגיעי רחוק! ומי יודע- אולי יום אחד כולם סביבך יתפכחו ויודו בטעות שלהם. בהצלחה! |
