אני זוכרת הכל
אני זוכרת הכל...
הכל הכל מההתחלה, הלכתי לטייל עם אמא בגינה. יותר מאוחר גם סבתא הצטרפה. היינו שלושתנו לבד בלי אף אחד. אני הלכתי לשחק במתקנים. ,ואמא וסבתא התחילו להתלחשש אז באתי לאמא מאחורי הגב ועשיתי לה "הפתעה". אמא הסתובבה חייכה ואמרה שאנחנו עוזבים. שאלתי את אמא לאן עוזבים? אמא הסתובבה בחזרה לסבתא, הלכתי לסבתא. ידעתי שהיא קצת עצובה, אבל לא ידעתי למה. התקרבתי אליה לאט לאט שאלתי גם אותה "סבתא,לאן עוזבים?" סבתא לא חייכה ובעין שלה הייתה דמעה, והיא ענתה בקול שקט ורך "יוליאנה, אנחנו עוזבים את רוסיה, עוברים לישראל"? שאלתי אותה "אבל למה סבתא, למה?" סבתא חבקה את אמא. אמא כמעט בכתה. ניסיתי לשאול שוב "סבתא,למה?" אבל סבתא לא ענתה, היא נסתה להוציא כמה מילים אבל לא הצליחה. אמא הביאה לי יד, ניסתה לחבק אותי, אבל אני רצתי ורצתי. רצתי לתוך הגינה, לתוך החושך. מאחורה שמעתי את אמא וסבתא קוראות לי "יוליאנה,י וליאנה. תחזרי, אנחנו נסביר לך הכל!" אבל לא היה זמן לחזור, לא ידעתי את הדרך.
תמיד אמא סיפרה לי שבלילה ממש מאוחר יש כוכב והכוכב הכי גדול הוא הכוכב ששומר עלי. אז רצתי בעקבותיו, הסתכלתי למעלה. זהו כבר לא שמעתי את הצעקות של אמא וסבתא. החלטתי לשבת, הייתי עייפה. ישבתי וחשבתי "למה טסים? מה רע לנו ברוסיה? יש לי הרבה חברות, הכל מושלם פה."
ממש ממש מאוחר רציתי לחזור הביתה לאמא וסבתא. רצתי ורצתי ולא התייאשתי עד שהגעתי. נכנסתי וראיתי את אמא בוכה. היא הסתכלה עלי ושאלה "איפה היית?דאגנו לך!" אמרתי לה שאני לא רוצה לעבור. סבתא נכנסה והם הסבירו לי הכל... הם אמרו לי לא להבהל. חייכתי ואמרתי "בסדר, אני מסכימה. אז מתי מזמינים כרטיסי טיסה?" אמא אמרה שכבר הכל מוכן ובעוד חודש אנחנו טסים.
הסתכלתי לצד וראיתי את קטיה החתולה שלנו. אמא הסתכלה ואמרה "היא באה איתנו". הייתי ממש ממש בעננים כל כך שמחתי!
עכשיו אני פה בארץ חדשה, ישראל הוא שמה.
מלטפת את קטיה החתולה.
ועכשיו במחשבה שניה ישראל בשבילי זאת המדינה הכי יפה בעולם.

יוליה